"החד־לשוניות של האחר" מישיר מבט אל הסתירה העמוקה ששוכנת בלב הדקונסטרוקציה

בספרו, ז'אק דרידה מיטיב לעמוד על המבנה הקולוניאלי של התרבות ולהכיר בזרות שאנו חווים ביחס לשפתנו

גיש עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיש עמית

בשנת 1949, בגיל 19, חצה ז'אק דרידה — יעקב דרעי בשמו המקורי, שהוריו הם צאצאים למגורשי ספרד מטולדו — את הים המפריד בין אלג'יריה לצרפת; עזבתי, כתב מאוחר יותר, כשם שעוזבים מולדת שמעולם לא היתה שלך. ב–1962, עם שחרורה של אלג'יריה מהקולוניאליזם הצרפתי, הוא שב אליה כדי להביא לצרפת את הוריו. כל כתיבתו של דרידה מאז עמדה על הקרע שבין אדם לחייו, בין אדם לזהותו: מסעותיו האינטלקטואליים הם מצבה לרוחות הרפאים השבות לבקר את האדם, לגלותו האימננטית של אדם לעצמו, לזהות הנידונה להתמוטט עד אין קץ, תמיד זרה לעצמה, חסרת מקור או אחידות.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ