בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיבתה של האם הגדולה

הפסיכואנליטיקאי אריך נוימן, תלמידו של יונג, ראה בהדחקת האשה ו"הנשי" מן התרבות את הסיבה לבעיות נפשיות רבות, וגם לכמה מן האסונות הגדולים של המאה ה-20

תגובות

האדם המיסטי

אריך נוימן. תירגם מגרמנית: יואב ספיר. עריכה מדעית: ד"ר אבי באומן. הוצאת רסלינג, 140 עמ', 79 שקלים

בספר "האדם המיסטי" כונסו יחד שתי מסות של אריך נוימן (1904-1960) המשלימות זו את זו. המסות נכתבו זמן לא רב אחרי השואה - "האדם המיסטי" ב-1948 ו"משמעות ארכיטיפ האדמה בעידן המודרני" ב-1953 - והדיה אכן עולים מהם. שתיהן לקוחות מסדרת כנסי אוראנוס שערך קרל גוסטב יונג מאז 1933 בקרבת העיר אסקונה בדרום שווייץ. הכנסים התקיימו אחת לשנה, והשתתפו בהם בכירי ההוגים והחוקרים בתחומי הפסיכולוגיה, המדעים והאמנויות, ביניהם גם גרשום שלום, שדנו בנושאים שונים מתוך קירבה להשקפה יונגיאנית.

נוימן היה תלמידו החשוב של יונג; הוא עקר מגרמניה לארץ ישראל ב-1933 עם אשתו יוליה, גם היא פסיכואנליטיקאית יונגיאנית, וכאן טיפל באנשים, הקים את האגודה היונגיאנית וכתב את ספריו שנחשבים לאבן-יסוד בתפיסת הנפש והתפתחותה. למרבה הצער תורגמו עד כה רק מעטים מספריו לעברית: "משבר והתפתחות" (שוקן, 1966); פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש" (שוקן, 1963); ו"אמור ופסיכה: על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי" (ספרית פועלים, 1981).

נוימן סבר שבתורתו של פרויד יש הטיה מוגזמת לכיוון הפטריאכלי ולהאדרת חשיבותו של האב, והמאבק בדמותו, כגורמים מכונני הנפש. הוא עצמו ראה חשיבות בהשבת המודעות לכוחה של האם ולא רק במשפחה, אלא גם לכוחה הארכיטיפלי כאלת אדמה קדומה ששלטה בשחר האנושות וממשיכה לשלוט בנפש האדם מתוך מעמקי הלא-מודע הקולקטיבי. ספרו החשוב, "האם הגדולה" ("The Great Mother") סוקר את היבטיה השונים של האם המיתולוגית הגדולה. "אמור ופסיכה" מתאר את התפתחות נפש האשה שנחלצת משליטת האם הגדולה ומתפתחת לקראת קשר הדדי עם בן זוגה.

ב"האדם המיסטי" מתאר נוימן את היחלצות נפשו של האדם מן הכוח הסימביוטי של האם הגדולה, המזוהה עם התת-הכרה. הוא מסביר כי בראשיתה היה לאנושות כורח לפתח תודעה, שסמליה הם הכוח הרציונלי הגברי הפורץ מתוך הלא-מודע האמהי-דחפי-רגשי, אשר עוטף-מאיים לבלוע את התודעה הבלתי מפותחת עדיין. המיתוסים של הגיבור שנאבק במפלצת, מבתר או הורג אותה, פותחו בגלל קטנותו וחולשתו של הילד האנושי ועוצמתה המאיימת של האם הגדולה, שנחוותה כמפלצת-מכשפה. וכך, המאבק על השלטון הגברי הפטריאכלי של התרבות היהודית-נוצרית שאף לבטל את כוחה של האם-אשה בתרבות בכלל: "הסדר הגברי פיצל בין עולם התודעה השמימי, העילי, הגברי והטוב לבין האדמה התחתית, הנשית והרעה, כלומר לבין הלא-מודע (...) לחלק עילי וחלק תחתי שאין ביניהם שום פיוס" (עמ' 102). וכך, החומר האדמתי, שזוהה עם הגוף הנשי נותר טמא, רע ומקולל. הגברי זוהה עם הרוח והנשי עם החומר, ואת החומר גינו.

אבל הנפש העממית לא יכלה להסתפק בשילוש הגברי-רוחני של הנצרות, ולכן הנצרות פיצלה בין האם הטובה המתייחסת לדמות המדונה הנערצת לבין שאר היבטי החומר והיצר של הגוף שזוהה עם הנשי הטמא. בקבלה השיבו את הנשיות הרוחנית לכבודה המלא בספירות בינה ושכינה. ואולם, השבת היסוד האמהי-נשי הארכיטיפי בהיבטו הרוחני לתרבות לא השפיעה על היחס המדכא בפועל כלפי הנשים בחברה, וכלפי היסוד הנשי בנפש היחיד.

לא רק הנשים שילמו מחיר על דיכוי ערכן, אלא גם הגברים והחברה הפטריארכלית בכלל שילמו מחיר של התרוקנות ממשאבי הנפש הנשית הקרובה אל מעמקי הלא-מודע ואוצרותיה. ככל שהתרחקו והתנכרו לאם הגדולה (והנשיות הכלולה בה) בהיבטיה העשירים, היצירתיים, הרגשיים והרוחניים, כך התגבר יותר ויותר ההיבט ההרסני המודחק שלה ונקם את נקמתו.

נוימן טוען, שהאלימות הנוראה של המשטרים הדיקטטוריים במאה ה-20 בכלל, והשואה בפרט, היא שיבתה של האם הגדולה הפאגאנית שתובעת קורבנות אדם. הוא גם טוען, שהחברה המערבית במאה ה-20 איבדה קשר עם הרוח, ולמעשה נשלטת בידי טכנולוגיה, מכניקה, רציונליות, הישגיות, תחרותיות ורדיפת עושר כלכלי - וכל אלה הם היבטי החומר השליליים של האם הגדולה שבולעת מחדש את האנושות. מטרתה של התפתחות נפש היחיד ומטרת הפסיכותרפיה היא למצוא את הגשר בין היבטי הנפש השונים, ללמוד להתמיר את החומרים הייצריים הלא-מודעים לקראת מודעות ולשלב את הנשי עם הגברי. נוימן האמין שאם פרטים רבים יצליחו ליצור בנפשם את השינוי המיוחל, כי אז יתחולל האיזון הנכון בחברה כולה. חשוב לציין שספריו של נוימן תרמו להדגשת חשיבות הנשי, וכך גם לקידום התודעה הנשית בחברה.

ב"האדם המיסטי" מתאר נוימן את התהליך שעובר אדם במהלך חייו בעימות עם הלא-מודע, כפי שהוא מתאר גם בספרו "המקורות וההיסטוריה של התודעה" ("The Origins and History of Consciousness") שנכתב באותו זמן. תחילה סוגרת עליו היישות הלא-מודעת במעגל סגור, כרחם אמהי. בהדרגה, אחרי הפריצה האקטיבית מהחסות האמהית וגם האבהית, מתגבשת התודעה העצמאית של היחיד. וכשזו חזקה מספיק, מבקש היחיד לשוב ולהתחבר באופן פורה עם היסוד הראשוני הלא-מודע וכוחו העוצמתי הנשגב שממנו ניתק. למעשה, תהליך האינדיבידואציה של היחיד, שמודגש יותר במחצית השנייה של החיים, מבקש את המגע הבלתי-אמצעי המחודש עם היסוד החווייתי-רגשי-רוחני של הלא-מודע. פעמים רבות החיפוש הזה הוא גם החיפוש אחר מפגש מיסטי עם מעמקי הנפש, הנחווה כגרעין של אלוהות ושלמות עליונה, וכן עם הנפש הקוסמית שמעבר לנפש היחיד. זה למעשה שלב התפתחותי גבוה של החוויה המיסטית, ולא כל אדם נפתח אליו.

יונג עצמו דיבר על הרגש הרליגיוזי כעל רגש בסיסי בנפש שהדחקתו גורמת להפרעות נפש, אולם הוא אינו מזהה את הרליגיוזי עם המיסטי. המיסטיקה אינה חוויה דתית בלבד אלא זו השאיפה למזג את העצמי של נפש היחיד עם הנפש הגדולה הלא-מודעת שנחווית בהיבט הרוחני העליון שלה. נוימן מבאר את חשיבות ההבחנה בין השאיפה למיזוג מיסטי אצל אדם בראשית התפתחותו הנפשית, כשהאגו שלו עדיין לא התפתח והוא עלול לגלוש בחוויה המיסטית לאובדן אגו עד כדי פסיכוזה, לבין מי שהאגו שלו מגובש ואינטגרטיבי, והתפתחות התודעה שלו מאפשרת כניסה למצב המיסטי ויציאה פורה מתוכו.

המצב הראשון השלילי מכונה בפיו מיסטיקה ניהיליסטית, מיסטיקה נמוכה, מיסטיקה אורובורית, ומיסטיקה למראית-עין. המצב השני, החיובי, מכונה מיסטיקה אקסטטית, מיסטיקה של טרנספורמציה, מיסטיקה גבוהה, מיסטיקת האינסוף. במיסטיקה חיובית-גבוהה זו, העצמיות הכוללת של האישיות היא זו שמארגנת בתוכה את החוויה המיסטית. נוימן מוסיף כאן שהמיסטיקה הגבוהה היא גם מיסטיקה של סיום החיים ומיסטיקת המוות ואחר-המוות, כשהמוות נחווה כהתמזגות עם האינסופי-הנצחי. נוסף לכך, נוימן מבחין בין מיסטיקנים שפונים עורף לעולם ועניינם בשלמות נפשם בלבד, לבין המיסטיקנים האמיתיים, בעיניו, שברוח החסידות שממנה הוא מצטט - עניינם להביא את התיקון הנפשי לא רק לעצמם, אלא גם לעולם החברתי שבו הם שרויים.

נוימן מכנה את המאמר "האדם המיסטי", משום שהוא סבור שהאדם-באשר-הוא הוא יצור מיסטי, "הומו מיסטיקוס". משום-מה, בשונה משאר כתביו, הוא יוצר כאן הכללת-יתר גורפת ומבלבלת למדי, שמזהה כל מפגש עם הלא-מודע בכל שלבי החיים כמפגש מיסטי. לנבוכים בקריאתם כתב ד"ר אבי באומן הקדמה שמבארת את עיקרי המאמרים.

אריך נוימן

הפסיכואנליטיקאי היהודי אריך נוימן נולד בברלין ב-1905. בשנות ה-30 נסע לציריך, ושם פגש לראשונה את קרל גוסטב יונג, מאבות הפסיכואנליזה, שהפך למדריכו ולמורהו הרוחני. נוימן הגיע עם משפחתו לארץ ישראל ב-1934 והתגורר בה עד מותו, ב-1960. בין ספריו שתורגמו לעברית: "פסיכולוגיית המעמקים והמוסר החדש" (שוקן, 1963); "משבר והתחדשות" (שוקן, 1966); ו"אמור ופסיכה" (ספרית פועלים, 1981)

רות נצר היא פסיכולוגית ומלמדת במכללת סמינר הקיבוצים. ספרה, "טארוט ויונג: מסע אל העצמי בקריאת טארוט", יראה אור בהוצאת מודן



"פסיכה וקופידון". פרנסואה ז'ראר, 1798



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו