תולדות הבדידות בתוך המשפחה

עמיה ליבליך
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמיה ליבליך

תמונות משפחה

מאיה ערד. הוצאת חרגול, 263 עמ', 84 שקלים

פעם קראו לתופעה "משפחות הרוסות"; היום, ברוח אופטימית, הוחלף שמה ל"משפחה חדשה", אבל לספרה החדש של מאיה ערד מתאים דווקא המינוח הישן. בספר "תמונות משפחה" מתוארים שלושה מצבים משפחתיים, שלכולם נקודת מוצא דומה: הרס הזוגיות המקורית של "המשפחה הישנה".

עלילת הסיפורים עוסקת בשברים שנותרו אחרי הגירושים: ההורים הפרודים, ילדיהם, היחסים ביניהם, יחסי הילדים הבוגרים עם בני ובנות הזוג החדשות של הוריהם, וקשרי אחים-למחצה הנוצרים בתחלופות המשפחתיות המרובות שאנו פוגשים בחברה כיום. ערד מתארת מצבים קשים ועצובים, שבהם הפרודים וילדיהם נושאים את מחיר הגירושים לאורך זמן. אם יש בכך אמירה חברתית על הקלות שבה מפרקים אנשים בימינו בריתות שנוצרו בעברם, אמירה פסיכולוגית על המחיר הגבוה של הפרידה בחיי ההורים וילדיהם, או שמא רק תיאור ספרותי מדויק ומכמיר של אנשים ונשים שבדידותם פושטת ולובשת צורות מרובות - ישפטו הקוראים בעצמם.

בסיפור הראשון, "FaiI Better", מתארת ערד יחסים מורכבים בין שביט לנוגה, אח ואחות שלהם אם משותפת ואבות שונים (ששניהם כבר אינם בין החיים). אביו של שביט, שנטש את אמו בעבר הרחוק, היה משורר ידוע. נוגה הצעירה, בת לבעלה השני (ו"הנחות") של אמם, מפתחת הערצה עיוורת לבעלה הראשון של האם, אבי אחיה, ושואבת ממנו השראה לניסיונות הבוסר הספרותיים שלה. עתה היא "נטפלת" לאחיה הבלתי-חביב בעליל, מתרגם ומשורר בעצמו, כדי שיקרא את כתב-היד הראשון שלה ויעיר לה הערות מקצועיות.

בסיפור השני, "יעל של אורה", מתוארת מערכת יחסים רומנטית מורכבת בין ירון, בנם היחיד של הורים שהתגרשו בעבר, ליעל - בתה של אורה, חברתו הנוכחית של אביו. דמותה הפתטית של האם העזובה והבודדה, החיה לבד בדירה ישנה ומטפלת בחתולי הרחוב, היא מעין אבטיפוס לאשה נטושה וחסרת כל חן. גם הבדידות של אחדים מגיבורי הסיפור הצעירים, שאינם נמצאים בקשר משפחתי כלשהו, מוצגת במלוא עליבותה. שני הדורות - ההורים וילדיהם - משחקים את תפקידי הזוגיות וההורות במגוון צירופים ותנוחות, שכולם כאחד אומללים וגרוטסקיים.

תוך כדי כך מתארת ערד גם את חייהם העקורים של הישראלים בארה"ב, ואת קשריהם עם בני המשפחה בישראל - נושא שבו היא בקיאה במיוחד (גם ספרה הקודם, "שבע מידות רעות", נגע בו). בעוד שלעיני השכנים נדמה כי ירון הוא מופת לשמירה על אמו וקירבה אליה, מגלה הסיפור עד כמה הוא סולד ממנה ובורח מנוכחותה במציאות. על רקע זה מופיעה כפרדוקס התקווה התמימה של אשה באמצע החיים, שכנתו של ירון אחרי שחזר ארצה, שלידת ילד היא-היא השינוי שיביא גאולה למצבה הקיומי. כמי שמתעתדת להפוך בקרוב לאם חד-הורית, היא מנסחת את הכלל הברור היחידי של יחסי משפחה: "חשבתי על זה הרבה בזמן האחרון. כל הדברים האחרים, אפילו בן זוג, באים והולכים. אבל רק ילד זה בלי תנאי, לכל החיים..." (עמ' 193).

מסר דומה בא לידי ביטוי בסיפור השלישי בקובץ, "מתנת בר מצווה", המתאר את נסיעתם של אם גרושה ובנה לפאריס, מתנת בר המצווה של האם לבנה. מצוקתה הכלכלית של האם ומעשי הלהטוטים שהיא נדרשת להם כדי לאפשר את הטיול, להשביע את רעבונו האינסופי של הנער ועם זאת לפנק אותו בחוויה שיזכור לטובה ולא יתבייש לספר עליה לחבריו לכיתה - הם הנושא העיקרי של סיפור זה. הביקור היקר מדי לתקציבה הזעום של האם מתאפשר הודות לאירוח של השניים בבתי קרובים וידידים רחוקים, שביניהם הם נודדים בתחבורה הציבורית עם מזוודותיהם. ערד מיטיבה לתאר את המפגשים המביכים של אורח בלתי רצוי בבית מארחיו.

ואולם יש בסיפור זה שתי נקודות אור בולטות: ברגע שיוצאת האם מבית חברתה הערירית, עתליה, היא חשה "התרוממות רוח של סיפוק עצמי שהלכה והתגברה ככל שהתרחקו מביתה של עתליה. ככלות הכל, מצבה לא רע כל כך. יש לה ילד. יש לה בן" (עמ' 232). ובסיומו המפתיע של הסיפור קונה הילד, שלא היה גבול לצרכיו ולדרישותיו במהלך כל השבוע, בושם יקר לאמו בכסף שחסך לכאורה לעצמו. למרות כתמי אור אלה מציג החיבור של שלושת הסיפורים תמונה עגומה של המצבים המשפחתיים המורכבים, שנעשו כה שכיחים בימינו.

כתיבתה של ערד אירונית מאוד, ועם זאת מצטיינת באכזריות תיאורית של פגמי הזיקנה ותולדות הבדידות. הריאליזם שלה מעמיד לפנינו ראי שאנו מעדיפים בדרך כלל להתרחק ממנו. כישרונותיה הלשוניים המובהקים, שהירבו להללם בעבר ביחס לספריה הקודמים, באים לידי ביטוי בעיקר בסיפור הראשון, שמתרחש בעולם הספרותי המוכר היטב, כנראה, למחברת. נהניתי מאוד משמונת התרגומים ההולכים ומשתפרים - במובן של "fail better" - שהיא מציעה בסיפור לשורות היפות של סמואל בקט: "Ever tried. Ever failed. No matter. Try again. Fail again. Fail better".

ואולי כך גם בחיי משפחה. משתדלים ומנסים אינספור פעמים - ונכשלים כל פעם - ובכל זאת, זה הטעם.

מאיה ערד

"תמונות משפחה" הוא ספרה הרביעי של מאיה ערד (ילידת 1971); קדמו לו "מקום אחר ועיר זרה" (חרגול, 2003), "צדיק נעזב" (אחוזת בית, 2005), ו"שבע מידות רעות" (חרגול, 2006)

ספרה האחרון של פרופ' עמיה ליבליך, "ערק לארוחת בוקר", ראה אור בהוצאת שוקן

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ