"אל סיד" לא היה רק איש צבא

מפעלות התרגום של אריה סתיו הוסיפו עכשיו לארון הספרים בעברית גם את האפוס הספרדי הנודע "שירת אל סיד", המתארת את קורות המצביא ששיחרר את ספרד מן המוסלמים

מואיז בן הראש
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מואיז בן הראש

שירת אל סיד

תרגום ומבואות: אריה סתיו. הוצאת רימונים, 503 עמ', 99 שקלים

הספר שלפנינו הוא הכרך ה-17 בסדרת תרגומי השירה של אריה סתיו. מתוך 503 עמודי הכרך, רק 320 עמ' מוקדשים לתרגום היצירה "שירת אל סיד" במהדורה דו-לשונית. חישוב קצר יראה לנו, שיש כמעט אותו משקל ליצירה ולחיבורים שמסביב לה - ההקדמות והנספחים כוללים מכל טוב, כולל תיאור מפורט של מצבה של ספרד בתקופת אל סיד, במאה ה-11, הדרך שבה התגלה כתב היד במאה ה-18, הדרך שבה נדחה והתקבל ושוב נדחה ושוב התקבל, עד שנהפך לנכס צאן ברזל של הספרות הספרדית והעולמית. כמו כן כולל הספר תרגום של מאמרי מלומדים על היצירה והסברים של המתרגם.

"שירת אל סיד", הידועה גם בשם אל סיד קמפאדור ואל מיו סיד (אל סיד שלי), מתארת את קורות חייו של אדם היסטורי: מצביא גדול שכבש שטחים רבים בספרד, בין בורגוס לוולנסיה, מידי המוסלמים ששלטו אז בארץ זו. כיבושים אלה נחשבים עד היום מבחינה אסטרטגית לכיבושים החשובים ביותר, שהכריעו, 400 שנים מאוחר יותר, את השליטה המוסלמית בכל חצי האי האיברי. אבל אל סיד של האפוס איננו רק איש צבא - הוא מתואר בצורה אנושית, הוא מבטיח, מקיים, סובל, נלחם באחיו, וחי את חיי האדם על כל מורכבותם - וזה אולי כוחו של הסיפור והיכולת שלו להגיע גם לקורא בן ימינו.

התרגום של סתיו ל"שירת אל סיד" חופשי לחלוטין; הוא מתעלם בכוונה מכל חריזה. הבחירה הזו מוזרה למדי, בשל העובדה שלפחות בחלק מהמקרים וממבט-על בטקסט, הוא היה בהחלט יכול לחרוז - לפחות בצורה חלקית. סתיו יכול היה פשוט להגיש את הטקסט העברי בפרוזה, כי זה מה שהוא למעשה. הדבר ניכר בהשוואה לטקסט הספרדי שמול הטקסט העברי, כשעשרות שורות נגמרות בצליל "או" או "הא" - והחריזה, על אף היותה לא מושלמת (ועל כך זכה המחבר האנונימי לביקורת), עקבית ויציבה.

עוד דבר מוזר שבחר לעשות סתיו: הוא משתמש לפעמים במונח "אל סיד" ולפעמים במונח "הסיד" ולפעמים ב"סיד שלי"; לא ברור למה. עוד פחות ברור למה הוא לא מעביר את הגישה של המחבר, שקורא למושא כתיבתו "אל סיד שלי" או "הסיד שלי" ("אל מיו סיד"), ולא "סיד שלי". כל זה הולך לאיבוד בתרגום וחבל, כי הנימה של המספר מקרבת את הקורא אל הגיבור.

מעבר להערות אלה ולאי-דיוקים אחרים, הטקסט קולח - ויותר מכל הוא מזכיר ספר ילדים (ובגלל זה דווקא חסרה עוד יותר החריזה); הוא זורם ומכניס את הקורא אל תוך העלילות של אל סיד. השפה יפה וחגיגית, כיאה לטקסט קלאסי, והניקוד המוקפד רק מוסיף לחגיגיות הזו ולקריאותו של הספר.

אל סיד הפך להיות בתודעה הספרדית דמות החיה בין שני עולמות, דמות ספרותית ודמות היסטורית, ושתיהן משלימות זו את זו ומזינות זו את זו. הכיבוש של ולנסיה, המתואר כאן בצורה עסיסית - "תודה לאל ושבח לאבינו שבשמים./ העושר שבו זכיתי הנה הוא לעיני./ במאמץ גדול כבשתי את ולנסיה,/ היא נחלתי עתה, ממנה רק המוות/ יפריד אותי" - נהפך ברבות הימים לתיאור של הכוח הנוצרי לנצח את האיסלאם והוא רלוונטי לצורה שבה המערב רואה בימינו את העולם.

לא פחות מעניין הוא התיאור בתחילת הספר של זוג יהודים שמממנים את היציאה למלחמה של אל סיד בתחילת דרכו; היהודים מימנו את הרקונקיסטה למן הימים הראשונים שלה (כפי שגם תמכו בכיבוש המוסלמים כמה מאות קודם לכן), ועד ימיה האחרונים הם היו בין המלווים והעוזרים למלכי ספרד הנוצרים. כל זה לא עזר להם והביא לסיום הטרגי של נוכחותם בחצי האי האיברי; כל אחד יוכל כאן להסיק מסקנות על פי דעתו על תמימות היהודים או על בוגדנות הנוצרים.

הספר מיועד לקהל הרחב, אבל נראה לי שיותר מכל הוא ייקרא על ידי מי שמבקש להתעמק בספרות או בהיסטוריה של ספרד, או של אירופה במאה ה-11. מעל ל-150 עמודים של הקדמות ומאמרים מתורגמים לעברית רק מוסיפים להבנת הטקסט ולמיקומו בתוך הקשר רחב ומעניין. עם עריכת תרגום קצת יותר טובה והאחדת תרגום של מושגים שונים, הספר היה יכול להיות הרבה יותר חד, ובכל זאת מדובר בתוספת חשובה לארון הספרות המתורגמת לעברית.

מואיז בן הראש הוא סופר

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ