שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יוסי שריד
יוסי שריד

ציפור ציפור: הכתיבה והחיים, הוראות הפעלה אן למוט. תירגם מאנגלית: יואב כ"ץ. הוצאת כתר, הוצאת עברית, 231 עמ', 84 שקלים

האם אפשר בכלל ללמוד איך כותבים? האם "סדנאות לכתיבה יוצרת" באמת מסוגלות להעמיד סופרים ומשוררים? הסדנאות האלה צצות היום כפטריות לאחר גשם-נדבות, ותלמידיהן - כך אומרים - רק הולכים ומתרבים. הן אינן עוד חלטורה בלבד שכן גם אוניברסיטאות ומכללות מאמצות אותן אל חיקן. פעם שאלתי את אגי משעול אם היא מאמינה בהכשרת כותבים, לאחר שראיתי את שמה ברשימת המורים. היא השיבה בחיוב ואז סרה ספקנותי, כי אגי משעול היא משוררת אמת.

סרה הספקנות ולא סרה הסקרנות, ולכן אני נוהג לעוט על ספרים שמתיימרים לגדל פרחי ספרות. והנה נפל לידי ספרה של אן למוט - "ציפור ציפור: הכתיבה והחיים, הוראות הפעלה" - שראה אור בארה"ב לפני כ-13 שנים והיה בשעתו רב-מכר. עכשיו הוא תורגם לעברית בידי יואב כ"ץ, והוצאת כתר ועברית מנחילות אותו במשותף לצוערי כתיבה מקומיים. הכריכות הרי תמיד יוצאות מגדרן וממליצות בכל פה על מה שמכונס ביניהן, ועל הכריכה שלפני נכתב "ספר שנון, פרובוקטיבי, נוגע ללב, ועם זאת תכליתי ומעשי. 'ציפור ציפור' הוא המדריך האולטימטיבי לסופרים מתחילים ומנוסים כאחד, כמו גם מופת לכתיבה אישית שתרתק כל אוהב ספרות".

כ"אוהב ספרות", לפחות, הספר מיועד גם לי ועל כן התפניתי לקרוא. משום שלא קראתי ספרים אחרים של אן למוט איני יודע לומר עד כמה הועילו לה "הוראות ההפעלה" שלה-עצמה. לי הן כבר לא יועילו כנראה; העסק אבוד. מהספר הזה לבדו כבר לא יצמח כאן עוד סופר ראוי לשמו, ומי שלא ידע קודם איך כותבים כהלכה, לא יידע גם אחר כך, בסיום הקריאה, זה החשש שלי. הספר אמנם משעשע פה ושם, אך בינות לשעשועים הלחם צר ומלא מים לחץ.

"הדבר הראשון שאני אומרת לתלמידים שלי ביום הראשון של כל סדנה, לפני כל דבר אחר, הוא שכתיבה טובה היא לומר את האמת". במהלך הקריאה לא נתבהר לי די הצורך למה בדיוק מתכוונת למוט כשהיא מצווה על האמת: האם הכוונה לאיזו אמת כללית או לאמת פרטית, לאמת נצחית או לאמת של הרגע, לאמת עובדתית או לאמת ספרותית, אותה אמת פנימית שהאינטליגנציה הרגשית מכתיבה ואחר כך מוחקת ושוב כותבת ומשכתבת. ולמה, בעצם, האמת כל כך חשובה ללמוט, לאחר שכבר למדנו ושנינו כי "מיטב השיר כזבו", דווקא הכזב הוא המיטב, והוא המותר. לו היו סופרים גדולים רוצעים את אוזנם אל דלת האמת ואל מזוזת היציב, ולא היו יוצאים לחופשי ומוציאים את דמיונם אתם לטיול - ספק אם היו סופרים ואין ספק שלא היו גדולים. ולמען האמת, האמת משעממת, לפעמים, ודווקא שקרים הם הרבה יותר מעניינים.

עוד ממליצה למוט על "קבוצות קריאה" או על "קבוצות תמיכה", המורכבות מחברים קרובים ומבני משפחה. קראתי, והקנאה בערה בי להשחית. מניסיוני למדתי שלו קראה אשתי את טיוטות שירי, זכר לא היה נשאר; הן היו נקרעות לגזרים בטרם אור, והגזרים היו מתפזרים לכל חושך; ולו קראה אחותי את טיוטות סיפורי על אמי המנוחה הייתי מסתכן בחרם משפחתי לעד. לעומת לומט אני מציע לכותבים חסרי ביטחון - היזהרו בבני משפחה, שמהם תצא רק עכבה, ולא בהכרח לטובה. הם הרי מכירים את הכותב, את תוכו כאת ברו, והם יבוזו לכל ניסיונותיו להעמיד פנים, לזייף, וימאסו בכל השטיקים והטריקים הבלטריסטיים שלו. אפילו מאמרים פובליציסטיים משגרת היום לא הייתי מראה להם, אף לא רשימה קצרה של ביקורת ספרים.

החודש התפרסם בצרפת ספרו של פייר באיארד, פרופסור לספרות באוניברסיטה של פאריס שגם הוא מדריך מסוגו - לא איך כותבים אלא איך קוראים. "איך לדבר על ספרים שלא קראתם" הוא כבר רב-מכר. באיארד, שקרא הרבה בחייו, מייעץ לנו איך מנהלים שיחה אינטליגנטית על "מוכרחונים", שטרם הספקנו לקרוא וספק אם נספיק. ולא רק חדשים שעדיין לא הספקנו, גם ישנים וטובים שמעולם לא הצלחנו. באיארד מספר שרבים הם המודים לו עכשיו על ששיחרר אותם סוף-סוף מטראומות קשות כגון הטראומה הנצחית של "אתה מוכרח לקרוא את פרוסט במלואו".

אני עצמי "טרם הספיקותי" להתוודע אל כל שיטות ההסוואה הערמומיות של באיארד, אם כי במרוצת השנים פיתחתי שיטות משלי לחפות על בורותי ואף נחלתי הצלחה מסוימת. ואילו אתם, שוחרי כתיבה באשר אתם, רשאים להתנחם בינתיים בהוראות הקריאה של באיארד ולוותר על הוראות הכתיבה של למוט. אני כבר טרחתי למענכם, ובשיחותיכם אתם רשאים להסתמך על רשימה זו. לצרכי ציפור ציפור היא תספיק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ