במחשבה שנייה, ניצחנו

מקובץ המאמרים המנתחים היבטים אסטרטגיים במלחמת לבנון השנייה עולה מסקנה מפתיעה: ישראל השיגה בה לא מעט הישגים משמעותיים. ואולם את הבעיה האסטרטגית העיקרית של ישראל, חולשתו של הדרג המדיני מול אנשי הצבא, גם הספר הזה מזניח

קובי מיכאל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קובי מיכאל

מלחמת לבנון השנייה - היבטים אסטרטגיים עורכים: מאיר אלרן, שלמה ברום. ידיעות ספרים, 277 עמ', 98 שקלים

"מלחמת לבנון השנייה - היבטים אסטרטגיים" הינה אסופת מאמרים הערוכים בשני שערים ובשלושה נספחים. השער הראשון מתמקד בהיבטים הקשורים לישראל ואילו השער השני מתמקד בהיבטים הקשורים לזירה ולגורמים האזוריים (אך כולל לפחות שני מאמרים המתייחסים לארה"ב ולקהילה הבינלאומית ולכן אולי צריך היה לשנות את כותרתו). בנוסף כולל הספר את נוסח החלטת מועצת הביטחון 1701 ושלושה נספחים חשובים: מאמר רקע בעניין חוות שבעה, שנכתב על ידי עמוס גלבוע; סקירה בעניין אמצעי הלחימה שהופעלו על ידי החיזבאללה בזירת המלחמה (יפתח שפיר); ויומן אירועי המלחמה, הערוך בצורה טבלאית נוחה להתמצאות (נועם אופיר).

הספר מספק זווית רחבה, אם כי לא מלאה, על המלחמה ובעיקר על תוצאותיה והשלכותיה. יש בו כדי לספק בסיס להבנת מורכבתה של המציאות לפני המלחמה, לגבי מהלכה ובעיקר לגבי המציאות שהתעצבה לאחר המלחמה ולאור תוצאותיה. למרות הבולטות הניכרת של הגישה האסטרטגית-צבאית בשער הראשון של הספר וחסרונם של מאמרים הכתובים מפרספקטיבות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות (שגם הן יכולות להאיר היבטים אסטרטגיים חשובים), הרי שמדובר בספר חשוב מבחינת כל מי שמתעניין בתחום או חוקר אותו.

חשיבותו של הספר, בעיני, כפולה. ראשית, המאמרים הכלולים בו נכתבו ממרחק של זמן, ולכן הם נעדרים את ההתלהמות וההלקאה העצמית ששלטו בשיח הציבורי בישראל במהלך הקרבות ומיד לאחריהם. כתוצאה ממרחק הזמן, מתבררים גם הישגיה של ישראל במלחמה. שנית, למרות מורכבות הנושאים המנותחים, הספר קריא מאוד ומציג לקורא תמונה רחבה ועשירה (גם אם לא מלאה) של המלחמה ובעיקר של השלכותיה על ישראל, צה"ל, הזירה האזורית ובאופן חלקי גם על הזירה הבינלאומית.

אסופות מאמרים מציבות אתגר לא פשוט לפני עורכיהן, בשל הקושי להבטיח אחידות איכותית וקונצפטואלית - וגם אסופה זו לא משוחררת מן המגבלה. כך כולל הספר מאמרים תיאורטיים במהותם (בשער הראשון), למשל מאמרו של יאיר עברון, העוסק במאפייני ההרתעה ומגבלותיה מול שחקנים תת-מדינתיים, או מאמרו של שלמה ברום, הבוחן באופן ביקורתי את מגבלות ההתמודדות הא-סימטרית שבין שחקן מדינתי לבין ארגון תת-מדינתי הנלחם כארגון גרילה במסגרת מדינה שסועה וכושלת, שאינה מסוגלת לאכוף את ריבונותה.

לצד מאמרים אלה נמצא בספר גם מאמרים המתמקדים בהיבטים אופרטיביים וארגוניים, כדוגמת מאמרו של גיורא איילנד, המתמקד בליקויים בקבלת ההחלטות האסטרטגיות בישראל; מאמרו של גבריאל סיבוני, המתמקד במעגל הפעלת הכוח ותפיסת התפקוד של המטה הכללי; או מאמרו של אהרן זאבי פרקש, המתמקד בלקחי המודיעין מהמלחמה. אין בכך כדי להפחית מחשיבותם של מאמרים אלה, אלא שמדובר בקטגוריות שונות ונפרדות.

מן המאמרים השונים בספר עולה מסקנה שונה במהותה מהמקובל בשיח הישראלי שלאחר המלחמה. בפרספקטיבה של זמן ובניתוח מושכל וזהיר של מהלכי המלחמה, ובעיקר תוצאותיה, לא ניתן להתעלם מכמה הישגים משמעותיים שהשיגה ישראל, ושעליהם עומדים הכותבים. ברום, לדוגמה, מסכם את מאמרו בקביעה כי היעדים הריאליים, בשונה מהיעדים הלא-ריאליים של המלחמה שהגדיר הדרג המדיני, הושגו בסופו של דבר - למרות שלא כתוצאה ממחשבה מקדימה אלא כתוצאה מקרית של שיקולים צבאיים. יאיר עברון קובע כי "המאזן ההדדי של ההרתעה המוגבלת", אשר הופר, חייב את ישראל לתגובה בלתי מידתית, שהובילה בסופו של יום את חיזבאללה לקבל את החלטה 1701, ולהבנה "כי התגרות בישראל בדרך שבה נהג בשש השנים האחרונות אינה מועילה לו" (עמ' 40).

המאמרים האחרים בשער הראשון מתייחסים להיבטים ישראליים נוספים. כך למשל דן מאיר אלרן בעורף הישראלי, תוך שהוא מתייחס לסוגיית החוסן הלאומי, שעמד במבחן המלחמה, מול הבעייתיות החברתית הקשה שנחשפה במהלכה. מאמרו של אמרי טוב חותם את השער הראשון, בנתחו את השפעות המלחמה על המשק הישראלי. טוב מגיע למסקנה, כי בסופו של יום המלחמה לא פגעה באופן משמעותי במשק הישראלי, וכי חוזקו של זה איפשר חזרה מהירה למסלול של צמיחה. עם זאת, המלחמה שינתה את סדרי העדיפויות לשנים הקרובות, וטוב מזהיר מפני אכיפה מוגזמת של כללי התקציב המסורתיים בעת הזו, בגין הסיכונים הצבאיים והחברתיים המיותרים שאכיפה זו עלולה לגזור. בולטת בהיעדרה ההתייחסות להשפעת הכלכלה על המלחמה ועל תהליכי קבלת ההחלטות - והרי ברור כי ההשפעות הן דו-כיווניות ודיאלקטיות במהותן.

השער השני של הספר נפתח במאמרו של יורם שוויצר, הסוקר ומנתח את הישגיו המוגבלים של החיזבאללה, לצד השינוי לרעה במעמדו בעקבות המלחמה. דבר זה מצביע בהכרח על הישגיה של ישראל ועל הצלחתה לחולל שינויים בדרום לבנון: פריסת צבא לבנון והכוח הבינלאומי, והרחקת מוצבי חיזבאללה מקו הגבול.

אייל זיסר מנתח את השלכות המלחמה על סוריה ולבנון, ואת היחלשותו של ארגון החיזבאללה. זיסר מצביע על השלכות המלחמה על עתיד התהליך המדיני הישראלי-סורי, ומסיק כי "עוד ארוכה הדרך לשלום ישראלי-סורי" (עמ' 157). דוד מנשרי בוחן במאמרו את השלכות המלחמה על איראן - ומסיק כי "מבחינות רבות קשה לראות בתוצאות המלחמה ניצחון לחיזבאללה (וכך גם לאיראן)" (עמ' 164). מנשרי מעריך כי תוצאות המלחמה עשויות להיות תמריץ להנעת תהליך של שינוי על בסיס היוזמה הערבית, כאשר התקדמות בתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים ולסוריה, בגיבוי של המדינות הערביות המתונות, עשויה להחליש את מעמדה של איראן.

אפרים קם עוסק בהשפעת המלחמה (שאותה, משום מה, הוא מעדיף לכנות בכותרת מאמרו "מערכה") על תפיסות הביטחון הערביות, ומניח כי מדינות ערב ערות להבדל שבין מלחמה זו, מול ארגון תת-מדינתי, לבין מלחמה בין ישראל לבין מדינות ערב - ולכן תהיינה זהירות בתהליך הפקת הלקחים. הפלסטינים לעומתן, מעריך קם, ינסו לחקות את דפוס הפעולה של חיזבאללה, בעיקר ברצועת עזה.

את השער השני חותמים מאמריהם של מרק הלר ורוני ברט; הלר עוסק בסיבות לתמיכה הבינלאומית במהלכיה של ישראל במלחמה, אך מסיק כי הזירה הפלסטינית נתפסת כחשובה ורגישה יותר בעיני הקהילייה הבינלאומית, וכי שם לא יינתנו לישראל המרחב וחופש הפעולה שניתנו לה בלבנון.

חולשתה הבולטת של אסופת מאמרים זו, כאמור, היא בהתעלמות כמעט מוחלטת מהיבטים סוציולוגיים של המלחמה, כמו גם התעלמות מהתקשורת ומתפקידה במהלך המלחמה ובעיקר לאחריה. התעלמות נוספת היא מהאנשים ומתהליכי קבלת ההחלטות שלהם. שמם של אולמרט, חלוץ ופרץ כמעט שנפקד מן האסופה - וכך גם החברה והכלכלה הישראליות, המשפיעות בתורן על תהליכי קבלת ההחלטות. מפתיעה במיוחד ההתעלמות מאחד הממדים המשפיעים ביותר על תהליכי קבלת ההחלטות וניהול המלחמה - יחסי הדרג המדיני עם הדרג הצבאי, ומעמדו של הצבא כסמכות של ידע מול החולשה האסטרטגית-אינטלקטואלית שמפגין הדרג המדיני - הנעדר בסיס ידע אלטרנטיבי לידע הצבאי.

גיורא איילנד, לדוגמה, שב ומציע במאמרו את המודל שהציע כבר כמה פעמים בעבר, המבוסס על העיקרון של ראש המועצה לביטחון לאומי כראש המטה המדיני-ביטחוני של ראש הממשלה. איילנד תולה את הקושי המרכזי ביישום המלצותיו, בצדק רב, בתרבות הפוליטית וביכולתו של ראש הממשלה "להודות שחוכמתו וניסיונו אינם מספיקים" (עמ' 33). אלא שדווקא גיורא איילנד יכול, וצריך היה, לחרוג מהדפוס המבני-תהליכי ולהתמקד באחת מבעיות היסוד, שלא טופלה כהלכה בספר זה: ההגמוניה והדומיננטיות של החשיבה הצבאית בישראל, מול חולשת החשיבה המדינית. ובמלים אחרות: חולשת הפיקוח האזרחי המהותי בישראל. דווקא אדם בעל ניסיון כגיורא איילנד יכול היה להאיר בתובנותיו את חולשת המנהיגות המדינית בישראל - ואת תלותה בצבא ובידע הצבאי.

החולשה מחריפה כאשר גיורא רום קובע כי צה"ל היה "הגוף הממלכתי שהציע לממשלה את רשימת היעדים המדיניים" (עמ' 47). בתיאורו את התפתחות המושג "תכלית אסטרטגית" בצה"ל, כמושג שנועד "להיות המצע שיציע הצבא לדרג המדיני בשל ההימנעות רבת השנים של הדרג המדיני מהכתבת יעדים לצבא", נוגע רום באחת מסוגיות הליבה הבעייתיות ביותר במערכת יחסי הגומלין שבין הדרג המדיני לבין הדרג הצבאי. אמירה זו מצביעה על חולשת הדרג המדיני ונטייתו להתחמק מאחריות, חולשה ונטייה שהובילו בתורן להתפשטות תפקודית מטרידה ומדאיגה של הצבא - ולדומיננטיות של החשיבה הצבאית על פני החשיבה המדינית.

לצד חזרה מיותרת משהו על אמצעי הלחימה שהיו ברשות החיזבאללה (תיאור מפורט יחסית ודי דומה נמצא בשלושה מאמרים לפחות, למרות הנספח המפורט והחשוב בסוף הספר) והיעדרו של אינדקס, בולטת בחסרונה ההתייחסות לסוגיית הביטחון הלאומי של ישראל על היבטיה הרחבים בעקבות המלחמה.

נראה כי דווקא בספר שכזה, בהוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי, ראוי היה לפתח דיון קוהרנטי ושיטתי בסוגיה מרכזית זו, למרות שמאמרים רבים באסופה מתייחסים באופן כזה או אחר לנושא. ייתכן כי נכון יותר היה להוציא לאור שתי אסופות, כאשר באסופה הראשונה צריך היה לכלול רק שני מאמרים מהשער השני (ססר וקופרווסר) ולפתח דיון סביב סוגיות נוספות שעניינן היבטים הנוגעים לישראל ושלא באו לידי ביטוי מספק באסופה זו, ואסופה שנייה העוסקת בהשלכות המלחמה על הזירה האזורית והבינלאומית.

ד"ר קובי מיכאל הוא חבר מכון ירושלים לחקר ישראל וחבר מכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו, "צבא נלחם שלום", יראה אור בקרוב בהוצאת המכון לדיפלומטיה ולשיתוף פעולה אזורי ואוניברסיטת תל אביב

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ