בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזיקית הסובייטית

יהושע רובנשטיין טוען בספרו "בסבך הנאמנות: קורות איליה ארנבורג ותקופתו" כי ארנבורג שרד משום שהצליח ליצור לעצמו רשת של היכרויות וקשרים, עד כדי כך שהמשטר חשש לפגוע בו, שמא יפגע בשמה של בריה"מ

11תגובות

בסבך הנאמנות: קורות איליה ארנבורג ותקופתו

יהושע רובנשטיין. תירגם מאנגלית: אריאל בר לבב. הוצאת מוסד ביאליק, 477 עמ', 103 שקלים

ביוגרפיות משוות של שני העריצים הגדולים של המאה העשרים - אדולף היטלר ויוסיף סטאלין - היו הפירות הצפויים של הימים שבהם רווחה הגישה שאיחדה את שני המשטרים שמנהיגים אלה עמדו בראשם תחת הכותרת "טוטאליטריות". לימים, משהעמיק המחקר וסר חינה וכוח השפעתה של המסגרת המושגית הזאת, נטשו חוקרים רבים את הניסיון להתמקד במשטרים ובמנהיגיהם ופנו אל חקר חיי האזרחים מן השורה בשני המשטרים. רבים הגיעו למסקנה כי בלא קשר לאכזריותם ולרשעותם של המשטרים, היו הבדלים מהותיים בחייהם של האזרחים הסובייטים לעומת תנאי חייהם של אזרחי הרייך השלישי.

בספרו המרתק, "הדיקטטורים", עומד ריצ'רד אוברי על כך שהמשטר הסובייטי היה הרבה יותר שרירותי מבחינת השליטה בגורלו של האזרח הקטן מאשר המשטר הנאצי. אזרח גרמני שביקש לנהל את חייו הרחק מזירות העשייה הפוליטית של המשטר, והקפיד להימנע מהסתבכויות אידיאולוגיות ואחרות, יכול היה להבטיח לו חיים שלווים ושקטים יחסית ביחסיו עם המשטר. המשטר הקומוניסטי בברית המועצות היה פחות מסודר ומאורגן מן המשטר בגרמניה הנאצית. מחנות העבודה והעונשין בגולאגים של סטאלין היו מלאים באנשים שנכלאו על לא עוול בכפם, ובפח זה נפלו גם אנשים שלא העלו על דל שפתותיהם אפילו מלת גינוי אחת למשטר ולרודן העומד בראשו.

מחשבה זו העסיקה אותי מאוד כשקראתי את הביוגרפיה המעניינת של הסופר-עיתונאי איליה ארנבורג (1891-1961). כבר בימי חייו, וביתר שאת לאחר מותו, תהו רבים וטובים בברית המועצות ומחוצה לה כיצד הצליח אדם זה, שתמיד היה בלב העשייה והזרקורים, להתחמק מגורל מר ונמהר, אכזרי וסופני, שהיה מנת חלקם של רבים מחבריו. הסברה, ולעתים הטענה הנוקבת, כי איליה ארנבורג קנה את חירותו וחייו במחיר בגידתו בכל ערכי היסוד של היצור האנושי, ואולי גם במחיר הסגרתם של מקורביו וידידיו, עלתה והציקה לרבים.

לע"מ

וזאת יש לזכור: איליה ארנבורג לא נמנה מעולם עם המבקשים לעצמם חיים של נוחות ואנונימיות. הוא עבר על כל חוק ונוהג של חיי הציבור הסובייטיים; על חטאים קטנים מחטאיו נמקו אנשים בכלא. אך איליה ארנבורג היה אמן העיתוי והמידה. בזכות הביוגרף שלו אנחנו יודעים הרבה יותר על התנהלותו. אנו למדים על חנפנותו, אנחנו קוראים על מכתביו המתרפסים לראשי השלטון, אנחנו קוראים על החושים החייתיים שהוליכו אותו בנתיבים העקלקלים של הקיום הסובייטי הנורא.

יהושע רובנשטיין טוען כי איליה ארנבורג שרד משום שהצליח ליצור לעצמו תג מחיר יקר מאוד. הוא טווה רשת של היכרויות וקשרים, בעיקר מחוץ לגבולות ארצו, עד כדי כך שהמשטר חשש לפגוע בו, שמא יפגע בשמה ובידידיה של ברית המועצות בעולם כולו. ובמלים פשוטות ומובנות יותר: איליה ארנבורג לא נפגע משום שפיקאסו, לואי אראגון ועוד אישים רבים וטובים נחשבו ידידיו המסורים. אני מתקשה לקבל כפשוטה את הטענה הזאת של הביוגרף שלו.

הפך את הירח לעוגת דבש

בביוגרפיה שכתב מתאמץ רובנשטיין מאוד לסתור ולסלק את האשמת ה"בוגדנות" שדבקה בארנבורג. הוא מודה שבגד בנשים, הוא מודה אפילו שלעתים ידע להתחמק ממוקד ההתנגדות בציפייה לימים נוחים ומתאימים יותר לנהל את מלחמותיו, אך בעיקרו של דבר, נדמה כי הביוגרף מבקש לטפול את כל אשמת ההיבטים המבישים בחייו של ארנבורג ברשעותו של המשטר, שכפה על אזרחיו חיים של אי-כבוד מתמידים ואכזריים.

היינו יכולים לקבל את ההסבר הזה אלמלא התעקשותו של ארנבורג לזכות בכל המנעמים של מקורב לשלטון. הוא אפילו לא ניסה לחיות חיים של מי שמוותר על צמידות למלכות בתמורה למעט שקט וחירות נפשית, כמו שניסו, לא תמיד בהצלחה מרובה, יוצרים ואמנים אחרים בני דורו, דוגמת בוריס פסטרנק ודימיטרי שוסטקוביץ'.

נדמה כי לעתים גם הביוגרף שלו אינו מבחין בחבל הארוך שהוא מוכן לספק לגיבור הנהנתן שלו. וראו דוגמה: בפברואר 1966 הורשעו שני סופרים מתנגדי המשטר, אנדריי סיניאבסקי ויולי דניאל, ב"תעמולה והמרדה אנטי-סובייטית". בחוגי הרוח שלא היו מקורבים לשלטון ולחמו ככל יכולתם במנגנוני הכפייה וההשתקה נולדה יוזמה להפיץ עצומת תמיכה בשני הסופרים המורשעים. המארגנים פנו לארנבורג וביקשוהו לצרף את חתימתו למכתב. ארנבורג דחה, כמובן, את הפנייה, וזה הסברו של יהושע רובנשטיין לסירוב: "הוא היה אמור לצאת לצרפת, וחשש שאם ישמיע את קולו לא יאפשרו לו לנסוע". הביוגרף מקבל את ההסבר הזה, ואולי אפילו מצדיק אותו.

חריצותו ושקדנותו של הביוגרף הוליכו אותו למצבור עדויות ומסמכים, שבלעדיהם היה מתקשה מאוד לגוון את קלסתרו של ארנבורג בנקודות זכות בולטות. הדברים אמורים בעיקר באשר למאמציו להמתיק את גורלם של כמה מחבריו, שהמשטר בחר משום מה להתנכל להם. ובתחום זה ידע ארנבורג להפעיל את כל התכסיסים והשיטות ששמרו עליו מפני ידה הקשה של המשטרה החשאית. הוא התחנן, הוא התרפס, הוא אפילו טמן כמה איומים מרומזים ולפעמים הצליח.

כל ימיו ניסה להגן על שמו הטוב של ידידו מנוער, ניקולאי בוכארין, שנרמס תחת גלגלי הטרור הגדול של סטאלין. הוא שתק כאשר זה היה מסוכן לומר משהו טוב על הקורבן, אך משנתגלו סימנים ראשונים של "הפשרה" (הוא תרם את הכינוי בספרו המפורסם על תהליך הדה-סטאליניזציה), הוא השתדל, הוא ביקש, הוא ניסה לתקן עוול היסטורי - ואכן בהקדמה לספרו מביא המחבר קטעים ממכתב ששלחה נדייז'דה מנדלשטם, אלמנתו של המשורר הנרדף אוסיפ, ובו היא משבחת אותו ומצדיקה את מעשיו: "מנקודת מבט של חיי היומיום קשה לחיות במוקד של רעידת אדמה. אבל במובן מסוים, הדבר חשוב והכרחי. אתה יודע שקיימת נטייה להאשים אותך על שלא הפכת את כיוון זרימתם של נהרות, שלא שינית את מהלך הכוכבים, על שלא הפכת את הירח לעוגת דבש והאכלת אותנו בו. במלים אחרות, אנשים רצו ממך תמיד את הבלתי אפשרי, וכעסו כאשר עשית את מה שאפשר.

"כעת, אחרי המאורעות האחרונים, ברור לגמרי כמה הרבה פעלת וכמה אתה עדיין פועל כדי למתן את הדרכים שהתרגלנו בהן, עד כמה גדול התפקיד שאתה ממלא בחיינו, ועד כמה עלינו להיות אסירי תודה לך. הכול מבינים זאת כעת. ואני שמחה לומר לך זאת וללחוץ את ידך". נדייז'דה מנדלשטם היתה צדקת גמורה שמעולם לא התפשרה עם מצפונה ועם המשטר, ודברים שכאלה מפיה הם בוודאי "עדות אופי" שיש בה כדי להמתיק את גזר הדין הקשה.

הכוכב האדום

כמו כלל יצירתם של סופרים רבים אחרים, שספריהם נקראו ועוררו הדים בצאתם לאור, כך גם מרבית ספריו של ארנבורג נשכחו ואיש אינו קורא בהם. יהושע רובנשטיין מוותר על הניסיון להציג את ארנבורג כסופר חשוב שהותיר אחריו נכסי צאן ברזל. ייתכן מאוד שהיה חשוב ומשפיע לזמנו, אך לא בזכות ערכן הספרותי של יצירותיו אלא מכוח השפעתן על התפישות הרווחות בשעה שנכתבו. ולמען האמת, איליה ארנבורג היה עד ומתעד ראוי לציון, ובלבד שנדע לקרוא את כתביו, זיכרונותיו ומורשתו העיתונאית מצוידים במידת הזהירות הנדרשת וביכולת לבור את זרעי האמת מפירות התעמולה, העמדת הפנים וההתייפייפות כלפי המשטר. על כרכי זיכרונותיו הרבים, גם לאחר שהוצאו מחדש ונכללו בהם הקטעים שלא הותרו לפרסום בימי המשטר הסובייטי, קשה לסמוך בתורת עדויות מהימנות. איליה ארנבורג ידע כי ההיסטוריה תתייחס אליו בחומרה רבה ועשה ככל יכולתו לייפות את התמונה ולסנגר על עצמו ועל מעשיו. מה שנותר, בעיני, חשוב, מכריע ואף ראוי לשימת לב מרובה, הן הכתבות העיתונאיות שלו. וחשיבותן לא באמת הצרופה הנמסרת בהן, אלא בכוחן לחולל תהליכים חשובים ומעניינים.

כבר מימי בחרותו העדיף איליה ארנבורג את החיים מחוץ למולדתו, ורשמיו מעשרות המקומות שביקר בהם והאירועים החשובים של המאה העשרים שהיה עד להם יש בהם עניין, קצב ואף כישרון ומקוריות עד היום. ובהקשר הזה אנו מגיעים לפסגת עשייתו העיתונאית: מלחמת העולם השנייה.

סיפורו של עיתון הצבא האדום קרסנייה זווזדה, הכוכב האדום, ועורכו היהודי דוד אורטנברג בימי מלחמת העולם השנייה הוא פרק מסעיר ומעניין מאין כמותו. העיתון העסיק את מיטב סופריה ומשורריה של ברית המועצות, בהם וסילי גרוסמן, קונסטנטין סימונוב וגם איליה ארנבורג, וכתבותיהם מן החזית הן עדויות מאלפות על ימי הגבורה והאסון הקשים של מלחמת העולם השנייה.

איליה ארנבורג כתב כארבע מאות וחמישים מאמרים וכתבות בעיתון בימי המלחמה, וקשה להגזים בהערכת השפעת מאמריו הפטריוטיים על קהל קוראיו החיילים. ארנבורג לא חסך במלים ולא נדרש לניסוחים של תקינות פוליטית. הוא זעם, הוא דרש נקמה והוא קרא לחיילי הצבא האדום לטבוח בפולשים הנאצים בלא רחמים. נאמר באותם ימים, כי בעיני היטלר ואנשיו, איליה ארנבורג הוא אויב נורא שיש להשמידו. עדויות של חיילים משדות הקרב מוכיחות את כוחם של מאמרי ארנבורג ערב היציאה לקרב, כשם ששיריו של סימונוב בדפי קרסנייה זווזדה היו קמיעות שחיילים שמרו מכל משמר בחגורי הקרב שלהם.

היהודי השפל ביותר?

אף שלא נימק מעולם את דרישות הנקם מסעירות הדם שלו במוצאו היהודי, אף שלא טען כי הוא מבקש את דמם של הגרמנים על מה שעוללו ליהודים, אלא מכוח הפטריוטיות הרוסית שלו, למקרא מאמריו קשה להתנתק מן הרושם כי המלחמה בנאצים העמידה בפני ארנבורג את החירות המלאה להביע את רגשותיו הלאומיים. איליה ארנבורג לא היה ציוני, הוא קרא להתבוללות, ומשקמה מדינת ישראל לא היסס להשמיע ביקורת קשה כלפיה וכלפי מנהיגיה, ועל כך ספג קיתונות של ביקורת והשמצות. רובנשטיין מציין את דוד בן גוריון, שהגדיר את ארנבורג "היהודי השפל ביותר בעולם".

הביוגרף שלו מצליח להוכיח בבהירות ובחדות שיחסו של ארנבורג ליהדותו היה מורכב וסבוך יותר מההשמצות הציוניות כלפיו. כשם שנאבק, לעתים וכשהוכשרה השעה לכך, למען נרדפי השלטון ולמען עמיתיו הסופרים, איליה ארנבורג יצא ללא מעט מלחמות יהודיות. בימי המלחמה ומעט אחריה, כאשר המשטר נדרש לסיוע ליהודי העולם ובירך על כל פעילות יהודית בינלאומית, הצטרף ארנבורג לוועד היהודי האנטי-פאשיסטי. אך כדרכו, ידע לפרוש ממנו ומההזדהות עמו כשהבין כי המשטר שינה פניו ואינו נדרש עוד לשירותיהם של היהודים הפטריוטיים האלה.

איליה ארנבורג מקשה מאוד על המבקשים לזהות את הנקודה היהודית המרגשת והפעילה במעשיו, בכתיבתו ובפועלו, ובכל זאת - אם אין מפעילים עליו אמות שיפוט "ציוניות" מחמירות - קשה להתעלם מבצבוציה של הסולידריות היהודית שקיננה בו. יהושע רובנשטיין מצליח להוכיח כי מלחמת העולם השנייה והשואה שינו מאוד את יחסו של ארנבורג לשאלת הקיום הלאומי היהודי, וגם כשהשמיע עמדות אנטי-ישראליות מובהקות, לא פקפק בזכותו של העם היהודי לעצמאות לאומית.

צרותיו של ארנבורג גברו מאוד כאשר ניקיטה חרושצ'וב החל במסע הגינוי נגד סטאלין ומורשתו. בסופו של דבר, נפל חרושצ'וב עצמו ברשת שטווה. כשהחלו לגנות את סטאלין, לא נמלטה מן הרשת כל החבורה הגדולה שהתייצבה לצדו ופעלה עמו. הטענה כי לא ידעו על מעשיו של העריץ הנורא לא שיכנעה איש. למרות מאמצי הגינוי וההזדהות מעת לעת עם מבקשי הרפורמות, איליה ארנבורג לא יכול להכחיש את קרבתו לשלטון. אחרי ככלות הכל, הוא שרד, ולשורדים, כזכור, היה קשה מאוד להסביר ולנמק את הישרדותם. יהושע רובנשטיין מצליח להוכיח כי גם משטר השרירות והרשע הסובייטי הותיר חורים גדולים ברשת, שדרכם הצליחו בעלי כישרון מיוחד לחמוק.

Tangled Loyalties, The Life and Times of Ilya Ehrenburg / Joshua Rubenstein

הפרופ' אלי שאלתיאל הוא היסטוריון, עורך סדרת "אפקים" בהוצאת עם עובד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו