בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קול באשה: נשים כותבות על גופן

הגוף ובריאות האשה מקפלים בתוכם מכלול של התנהגויות, הרגשות ומחלות השונות לגמרי מאלה של הגבר. שישים נשים ישראליות כותבות על כך

8תגובות

נשים לגופן: בריאות, גוף, מיניות, יחסים

טל תמיר (עורכת). הוצאת מודן, 790 עמ', 148 שקלים

את הספר "נשים לגופן" אפשר לקרוא בשלל אופנים, וכל קריאה מציגה ספר אחר. במבט ראשון מתבקש להתייחס אל הספר הזה כאל ספר הדרכה. בהתייחסות שכזאת אפשר לראות ב"נשים לגופן" מין אנציקלופדיה של האשה על גופה, שמכילה שישה שערים: "דואגות לעצמנו", ובו התייחסות לגוף ולבריאותו הגופנית והנפשית; "כלפי פנים, כלפי חוץ", ובו התייחסות לזהות המגדרית וליחסים בין האשה לבין בן או בת זוגה; "הבחירה בהורות", העוסק באימהות, בשאלה האם להיות אם, ובהיבטים שונים של ההריון. שער רביעי דן בלידה ובהורות, חמישי מוקדש לנושא גיל המעבר והשנים המאוחרות, והשער השישי נקרא "מצבים רפואיים". הספר מתאר באופן כרונולוגי את סיפור חייה של אשה מההיבט הגופני והנפשי - מצעירות ועד קשישות. יש בו הסברים מפורטים על תופעות גופניות, מהלך חייה של האשה, ונושאים מובהקים הקשורים לנשים.

אנציקלופדיה או ספר הדרכה לא קוראים באופן רצוף אלא ניגשים אליהם כשנזקקים לביאור תופעה גופנית מסויימת - הריון, לידה, קושי להרות, אימהות חדשה, הפסקת המחזור החודשי ועוד. ו"נשים לגופן" בהחלט עונה על הצורך הזה.

אבל אפשר גם לקרוא את "נשים לגופן" בקריאה חברתית-תרבותית. בקריאה זו מסופר סיפורן של קהילות שונות בחברה הישראלית, ומתואר איך בקהילות ובתרבויות שונות מתייחסים באופן אחר לתופעות נשיות, או בכלל למהלך החיים של אשה. כך, למשל, בפרק הדן בנושא המחזור החודשי של האשה, מובאות נקודות המבט של שלוש נשים יהודיות שמתייחסות לנידה: אסתר ידגר מספרת: "אני אשה מסורתית, מזרחית, שומרת נידה... אוהבת ללכת למקווה". ידגר מסבירה שכמו בהרבה משפחות מזרחיות, גם בעלה והיא "בוחרים כל מצווה שעליה אנחנו שומרים, מקיימים אותה בצורה השוויונית ביותר". נידה, היא ממשיכה, "היא מצווה כזאת... נידה מכריחה את הגבר להתרכך ולתמוך באשתו, לספור יחד אתה את הימים". התייחסות שנייה למחזור אפשר למצוא אצל הרבה (רב, אשה) הד"ר חביבה נר-דוד, סופרת, מרכזת מקווה רוחני וחינוכי וסדנאות קדם נישואין: "חשוב שאנחנו, כאמהות לבנות, נוודא שחוויית הווסת הראשונה תהיה חיובית ותיתן משקל נגד לקישור השלילי המקובל בין טומאה לנשיות"; וישנה, כמובן, נקודת המבט החרדית-אורתודוקסית, מפיה של יועצת ההלכה הד"ר טובה גנזל, שמסבירה את חשיבות הנידה והשמירה על "שבעה נקיים": שבעת הימים שבין היום האחרון של המחזור לבין היום שבו מותר לקיים יחסי מין על פי ההלכה.

התייחסות כזו לספר מאפשרת קריאה רציפה, כמו שקוראים ספר עיון, וככזה הוא מציג נראטיבים שונים. אפשר לקרוא בספר גם קריאה פמיניסטית. קריאה כזאת מלמדת, מחזקת ומוסיפה ממד נוסף לקוראות בנוגע לחלוקת הכוח בחברה. הספר מעניק להן רובד נוסף של ידע, נתונים, מחזק תפישות עולם ומפתח את החשיבה. גם גבר שמתעניין בנשים שסובבות אותו - באמו, באחותו, בבת זוגו או בבתו - ימצא עניין בספר שפותח צוהר לעולמן של נשים ולהווייתן השונה, מעבר להבדלים הביולוגיים.

את לא לבד

זה לא ספר שנכתב על ידי מומחים (אם כי מומחיות רבות כותבות בו), אין לו תפישת עולם מסוימת, אין נראטיב אחד. הוא מציג את נקודת מבטן של נשים רבות ולא מכריע כשיש דילמות, אלא מציג את הדילמה על צדדיה השונים. אין בספר תשובות מוכנות ולא קביעות חד-משמעיות, ובמובן הזה הוא אינו דומה לספרי הדרכה אחרים. הוא גם אינו ספר מדעי שיש בו אמיתות חד-משמעיות, אם כי יש בו טקסטים מדעיים מדויקים. ובמובן הזה, מי שיחפשו תשובות ברורות, אולי לא ימצאו אותן.

ייחודו של הספר בכך שהוא עוסק במצבים ורגשות שונים שחוות נשים במשך חייהן ומעניק לקוראות את התחושה שהן לא לבד, ונשים רבות עוברות ומרגישות כמותן. נוסף על כך, הספר מציע הגדרות חדשות למצבים שאיננו יודעות להגדירן, או שההגדרות הקיימות ממסגרות אותן בקונוטציה שלילית, חשאית, שמתלווה להן בושה. דוגמה בולטת לכך היא התופעות הגופניות והנפשיות שמציפות נשים כשהן מגיעות לאותו גיל שיש לו כל כך הרבה שמות וכל כך מעט שארם - "הגיל השלישי", "גיל המעבר", "גיל הבלות", הזיקנה ועוד.

"נשים לגופן" הוא עיבוד לספר אמריקאי שראשיתו כחוברת קטנה שראתה אור ב-1970 (Our Bodies Ourselves"), אחרי שקבוצת נשים לא הצליחה למצוא חומר כתוב על בריאות האשה, ולא היה מי שיענה על שאלותיהן בנושא. שנה אחר כך הקימו עמותה והוציאו לאור את הספר הראשון, שנמכר בניו-אינגלנד בלבד ברבע מיליון עותקים, ללא פרסום או יחסי ציבור. מאז נמכרו יותר מ-4 מיליון עותקים והשנה חגגו בארצות הברית 40 שנה לצאת הספר הראשון. במקביל יצאה מהדורה תשיעית בהוצאת הספרים המכובדת "סיימון ושוסטר", ומוסף הספרים של "ניו יורק טיימס" כלל אותו ברשימת 100 הספרים המשפיעים ביותר מאז 1923.

הספר שיצא בעברית אינו תרגום של הספר האמריקאי, אם כי יש בו גם חלקים מתורגמים. גם בישראל הוציאה את הספר עמותה ("נשים לגופן"), של נשים יהודיות וערביות, שהוקמה ב-2005 כדי להעלות לסדר היום את בריאות האשה. ככזה, הוא משקף תהליך ארוך ועמוק של כתיבה משותפת של הנשים הכותבות. תהליך הכתיבה מתואר במבוא: לפחות 60 נשים התראיינו לספר בנושאים שונים, והן מציגות לעתים נקודות מבט שאנו ממעטים לשמוע. למשל, אשה עם מוגבלות פיסית שמתארת בגילוי לב את הקושי הכרוך בבדיקה גינקולוגית או אשה חירשת, המתארת חוויית לידה בסיוע מתרגמת לשפת הסימנים. חלק מהנשים מספרות על חוויה אישית, חלק מביאות נקודת מבט מקצועית, אחרות מציעות הסתכלות תרבותית, אתנית ואפילו לאומית.

הספר מציע אפילו מושגים חדשים שלא היו קיימים קודם בעברית. דוגמה לכך היא ההתלבטות איך לתרגם את המונח "Well Being" ("רווחה", "איכות חיים"?) הכותבות בחרו מינוח חדש: "בריאות מודעת". השפה העברית מציבה אתגר קשה, משום שהיא שפה מגדרית וכל בחירה מקפלת בתוכה מטענים חברתיים, תרבותיים ואפילו פוליטיים.

בפרק על המיניות ואמצעי המניעה, למשל, עוסקת העורכת טל תמיר בדילמה איזה שם לבחור לתיאור איבר המין הנשי. זהו אפוא ספר לימוד במובן העמוק, ספר שמצליח להאיר פינות נידחות ומודרות בחיינו, הנשים, ומציע תפישה נשית-תרבותית-חברתית רחבה בעזרת יצירה של שפה מגדרית בעברית, שתספר את חוסר השוויון בין גברים ונשים.

עיוורים למגדר

למה צריך בעצם ספר מיוחד על גוף האשה, מהו בדיוק גוף האשה ובמה הוא שונה מגוף הגבר? עד לשנים האחרונות לא היה עולם הרפואה מודע לשוני ולייחוד של בריאות האשה.

הרוב המכריע של המחקרים הרפואיים היה עיוור למגדר, ולכן התבצעו רובם על הגוף הגברי כברירת מחדל, ומתוך כך העניקו מענה לצרכיהם של הגברים. רק בשנים האחרונות חל שינוי בעניין הזה, והחלו להיערך מחקרים ספציפיים על בריאות האשה. המחקרים הוכיחו שבריאות האשה אינה נוגעת רק לנושאים נשיים מובהקים כמו הריון, לידה, פוריות, הורמונים נשיים ומחזור. בריאות האשה מקפלת בתוכה מכלול שלם של התנהגויות, הרגשות, תופעות, סימפטומים, סכנות, מחלות, תחושות והוויה שונים לחלוטין מאלה של הגבר.

למשל, הפרק על האוכל שבספר אינו מסתפק רק בהמלצות איך לשמור על בריאות בעזרת מזון. הפרק מנמק מהי אכילה נכונה לאשה, בשונה מגבר: מתברר כי השמנה, למשל, פוגעת בנשים יותר מאשר בגברים. נשים עם משקל יתר סובלות יותר מסוכרת, לחץ דם גבוה וממחלות לב, ובין 34%-56% ממקרי סרטן הרחם קשורים בהשמנת יתר. גם בפרק הזה, כמו בכל פרקי הספר, שזורים קטעים אישיים, ולצד הנתונים מופיעה עדות של אשה עם משקל יתר. ועוד: הפרק על האוכל מספר גם על הקשר בין מזון לבין יחסים משפחתיים, ולצד סיפור החוויות על ארוחת ליל שבת כמוסד משפחתי-תרבותי, הוא מציג גם את העול המוטל על האם, כמי שלרוב גם מבשלת וגם מדיחה את הכלים שאחרי האוכל.

הפרק הזה מציג גם נקודת מבט חברתית-כלכלית: מהו חוסר ביטחון תזונתי ואיך הוא משפיע על נשים שנמצאות מתחת לקו העוני ודוחק אותן לאכול מזון לא בריא, שגורם בדרך כלל להשמנת יתר ולמחלות הנובעות מהשמנת יתר כמו סוכרת ומחלות לב; איך מחירי המזון המאמירים משפיעים על בריאות האשה; איך הגלובליזציה משפיעה על הרכב המזון שאנחנו צורכים, ומה הסכנות הטמונות במזון מהונדס. יריעת הספר כה רחבה, כך שהפרק על האוכל עוסק אפילו בפרסומות למזון, ושואל איך קרה שבפרסומות מי שמבשל הוא בדרך כלל השף-הגבר, בעוד שבבתים של רובנו האשה היא הממונה על הבישולים והמטבח.

הספר מקדיש פרק שלם לאלימות, ומצביע על כך שארגון הבריאות העולמי מכיר באלימות פיסית ומינית כלפי נשים כ"מגיפה חברתית" עם השלכות בריאותיות נרחבות ואף גורמות לתמותה. הרוב המכריע של האלימות כלפי נשים מבוצע על ידי גברים. בישראל נפתחים בכל שנה 16 אלף תיקים של אלימות פיסית נגד נשים ורק רבע מהנשים שנפגעות מאלימות מערבות את המשטרה. ולכן, ההערכות הזהירות מספרות על 150-200 אלף נשים מוכות בישראל בתוך ביתן.

הקריאה בספר מעניקה הקשר רחב לתופעות חברתיות הרווחות בקרב נשים. כל פרק וכל נושא מעניק ראייה אישית, מגדרית, חברתית, מלווה בסטטיסטיקות, נתונים, הסברים אתנוגרפיים, סוציולוגיים, רפואיים ופסיכולוגיים, ומעניק בנוסף גם סקירה רחבה של ספרות מחקרית-מגדרית בנושא הנדון. ולעתים קרובות מפרט עד רמת הפרקטיקה. למשל, באותו פרק על אלימות יש הסבר מפורט איך להגיש תלונה במשטרה בעקבות תקיפה מינית. בפרק אחר יש סקירה מקיפה של תופעת הזנות, התפישות המקובלות והבלתי מקובלות של התופעה ועדויות של נשים שעסקו או עוסקות בזנות.

הספר מפריך את הסטיגמה הרווחת לפיה זנות היא מקצוע בחירה שבו אפשר להרוויח הרבה כסף בקלות. תעשיית המין בישראל, נאמר, מגלגלת מיליארד דולר בשנה. מחקר שנערך בארגון "אשה לאשה - מרכז פמיניסטי, חיפה" העלה ש-88% מהנשים בזנות סבלו בעברן מהתעללות פיסית או מינית, וכי יותר מ-80% מהנשים בזנות הותקפו פיסית, מחציתן על ידי הלקוחות.

כותבות הספר חושפות בגילוי לב את הדילמות שהתלוו לכתיבה: למשל, האם כשהן מציינות שכותבת מסוימת היא אשה מזרחית, משתמע מכך שכל שאר הספר נכתב מנקודת המבט ההגמונית של האשה האשכנזית. או מתלבטות באיזו שפה להשתמש בפרק על הזהות המגדרית, מתי להשתמש בלשון זכר ומתי בלשון נקבה.

זהו ספר אקדמי ולימודי במובן שהוא פותח אפשרויות. מי שרוצה להתעמק ולקרוא יותר בנושא מסוים תמצא רשימה ביבליוגרפית עשירה ומקיפה בסוף הספר ומראי מקומות המשולבים בטקסט עצמו. עם זאת, לעתים המרובה לא מאפשר התעמקות ורוחב היריעה מאולץ מעט. למשל, הטיפול בנושא הזוגיות. הפרק מחולק לחלקים שונים: יחסים עם גברים, יחסים עם נשים, ולסביות. בפרק על היחסים עם הגברים הכתיבה רב-קולית ורב-תרבותית, והשילוב של הדברים שכותבות נשות מקצוע עם חוויות אישיות קצת משטיח את הטיפול באחד הפרקים הכי משמעותיים ומרכזיים בחיים שלנו. ייתכן שזו משימה בלתי אפשרית להכיל את נושא הזוגיות כפרק בתוך ספר כל כך שאפתני וגדול. אבל זה מתגמד לעומת המכלול. ובמכלול זהו ספר מכונן, שאפתני במובן הטוב, שמצליח במידה מרשימה להעניק תמונה שהיא גם רחבה וגם מעמיקה, להתייחס באופן פרקטי לרעיון הקולות הרבים, ולכתוב בצורה בהירה, מובנת וידידותית. ולכן בעיני זהו ספר חובה בכל בית.

ענת סרגוסטי היא עיתונאית, מנכ"ל מרכז אג'נדה לאסטרטגיה תקשורתית ופעילה פמיניסטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו