בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לזכר אחי, סטיב ג'ובס

"יחסית לאדם חדשן, סטיב היה נאמן באופן יוצא מהכלל". חלק מהספד שכתבה מונה סימפסון לאחיה, סטיב ג'ובס, בטקס זיכרון באוניברסיטת סטנפורד

תגובות

גדלתי כבת יחידה לאם חד הורית. מכיוון שהיינו עניות ומפני שידעתי שאבי היגר מסוריה, דמיינתי לעצמי שהוא נראה כמו עומאר שריף. קיוויתי שהוא יהיה עשיר ונדיב ושייכנס לחיינו (ולדירתנו שטרם רוהטה) ויעזור לנו. מאוחר יותר, לאחר שפגשתי את אבי, ניסיתי להאמין שהוא יחליף את מספר הטלפון שלו ולא ישאיר כתובת, משום שהוא היה מהפכן אידיאליסט שתיכנן עולם חדש לעם הערבי.

אפילו כפמיניסטית, כל חיי חיכיתי לגבר שאוכל לאהוב אותו, שיוכל לאהוב אותי. במשך עשורים חשבתי שהגבר הזה יהיה אבי. כשהייתי בת 25 פגשתי את הגבר הזה, זה היה אחי.

באותה תקופה גרתי בניו יורק, שם ניסיתי לכתוב את הרומן הראשון שלי. עבדתי במגזין קטן במשרד בגודל של ארון שחלקתי עם עוד שלושה עמיתים שכמוני, שאפו להיות סופרים. כאשר התקשר אלי עורך דין - אלי, הבחורה מהמעמד הבינוני מקליפורניה שלחצה על הבוס להעניק לנו ביטוח בריאות - ואמר לי שהלקוח שלו הוא אדם עשיר ומפורסם ושהוא אחי האובד, העורכים הצעירים השתגעו. השנה היתה 1985 ועבדנו במגזין ספרות עדכני, אבל אני נקלעתי לעלילה מתוך רומן של דיקנס, ולמען האמת, את אלו אהבנו יותר מכל. עורך הדין סירב לומר לי את שמו של אחי ועמיתי פתחו בהתערבות. המועמד המוביל: ג'ון טרבולטה. בסתר קיוויתי לצאצא ספרותי של הנרי ג'יימס - מישהו מוכשר יותר ממני, מישהו מבריק מבלי לנסות בכלל.

בלומברג

כשפגשתי את סטיב, הוא היה בחור בגילי שלבש ג'ינס, בעל חזות יהודית או ערבית, נאה יותר מעומאר שריף.

יצאנו להליכה ארוכה - מתברר ששנינו אהבנו לעשות זאת. אני לא זוכרת הרבה ממה שאמרנו באותו היום, רק שהרגשתי שהוא אדם שאבחר בו להיות חבר. הוא הסביר שהוא עובד בתחום המחשבים.

לא הבנתי הרבה במחשבים. עדיין עבדתי על מכונת כתיבה מתוצרת אוליווטי. אמרתי לסטיב ששקלתי לאחרונה לרכוש מחשב לראשונה: משהו שנקרא "קרוממקו".

סטיב אמר שכדאי לי לחכות. הוא אמר שהוא עובד על משהו שיהיה יפהפה בטירוף.

אני רוצה לספר לכם כמה דברים שלמדתי מסטיב, במשך שלוש תקופות נפרדות, לאורך 27 שנות ההיכרות שלי אתו. אלה לא תקופות הנחלקות לפי שנים, אלא לפי מצבים קיומיים. כל חייו. מחלתו. מותו:

סטיב עבד בתחום שאותו אהב. הוא עבד קשה מאוד. בכל יום.

זה פשוט מאוד, אבל נכון.

הוא היה ההפך מפזור-נפש.

עבודה קשה מעולם לא הביכה אותו, אפילו אם תוצאותיה היו כשלונות. אם מישהו חכם כמו סטיב לא התבייש להודות בכך שהוא מנסה, אולי גם אני לא הייתי צריכה להתבייש.

כשזרקו אותו מ"אפל", זה הכאיב לו. הוא סיפר לי על ארוחת ערב שבה 500 מנהיגים מעמק הסיליקון נפגשו עם נשיא ארצות הברית. סטיב לא הוזמן.

הוא נפגע, אך המשיך להגיע לעבודה ב"נקסט". מדי יום ביומו.

חדשנות לא היתה ערך עליון מבחינתו של סטיב. יופי כן.

יחסית לאדם חדשן, סטיב היה נאמן באופן יוצא מהכלל. אם הוא אהב חולצה, הוא היה מזמין עוד עשר או מאה חולצות כאלה. בביתו שבפאלו אלטו ישנן ככל הנראה מספיק חולצות גולף שחורות לכל הנמצאים כאן בכנסייה.

הוא לא אהב טרנדים או גימיקים. הוא חיבב אנשים בני גילו.

תפישת העולם שלו בנוגע לאסתטיקה מזכירה לי ציטוט שהולך בערך כך: "אופנה היא מה שנדמה יפה עכשיו אבל נראה מכוער אחר כך; אמנות יכולה להיות מכוערת בתחילה אך נהפכת ליפה בהמשך".

סטיב תמיד שאף ליצור יופי בהמשך.

הוא היה מוכן להיות בלתי מובן.

מונה סימפסון היא סופרת ומרצה לאנגלית באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס. את ההספד לאחיה, סטיב ג'ובס, (שחלק ממנו מובא כאן) נשאה ב-16 באוקטובר 2011, בטקס זיכרון שנערך לו בכנסיית ממוריאל באוניברסיטת סטנפורד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו