בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

Da Vinci's Ghost: הכל במידה

בביוגרפיה העשירה והמתגמלת, מראה טובי לסטר כי לאונרדו דה וינצ'י הוקסם במשך זמן רב ממושג האדם כמיקרוקוסמוס של היקום

תגובות

Da Vinci's Ghost: Genius, Obsession, and How Leonardo Created the World in His Own Image

.26.99$ ,.Free Press, 275 pp .Toby Lester

אלברט אינשטיין כתב פעם כי המחשבה "ניסתה תמיד לעצב לעצמה דימוי פשוט וסינופטי של העולם הסובב אותה". בתקופת הרנסנס, כשהתפישה של יוון הקדומה את האדם כאמת המידה לכל הדברים ניצבה בחזית החיים האינטלקטואליים, הפך הגוף האנושי לאובייקט מועדף להתבוננות "סינופטית" מסוג זה.

במסה הפופולרית "הפרופורציה האלוהית" (1509), חזר המתמטיקאי האיטלקי לוקה פצ'ולי על הדעות שרווחו אז, והכריז שמידות הגוף שלנו מביעות "יחס ופרופורציה שבהם אלוהים חושף את הסודות העמוקים ביותר של הטבע". חברו הטוב של פצ'ולי, לאונרדו דה וינצ'י, יצר את האיורים למאמר.

בביוגרפיה העשירה והמתגמלת "רוחו של דה וינצ'י", מראה טובי לסטר, עורך בירחון "אטלנטיק", כי לאונרדו דה וינצ'י הוקסם במשך זמן רב ממושג האדם כמיקרוקוסמוס של היקום. לפני שיתוף הפעולה עם פצ'ולי, הרעיון שימש השראה למה שהפך מאז לאחד הדימוים המפורסמים של לאונרדו, "האדם הוויטרובי" (בסביבות 1490): רישום מוקפד של גבר עירום שזרועותיו ורגליו מתאימות בצורה מושלמת לגבולות של מעגל ומרובע.

"האדם הוויטרובי" חדר לתרבות הפופולארית והפך סמל לגאונותו של לאונרדו - הוא מוזכר בסצנת הפשע המרכזית בספר ובסרט "קוד דה וינצ'י" וחקוק על המטבע האיטלקי של יורו אחד. אך כפי שלסטר מציין, "כמעט אף אחד לא מכיר את סיפורו".

הסיפור, מכמה בחינות, הוא פשוט. ויטרוביוס, מהנדס שחי ברומא העתיקה, כתב ביצירתו הגדולה "עשרה ספרים על ארכיטקטורה" (ב-25 לפנה"ס בערך) כי אי אפשר לבנות מקדש "אלא אם כן הוא מתאים בדיוק את למידות איבריו של אדם הבנוי היטב". לאחר מכן, מנה את הפרופורציות האידיאליות של מבנה הגוף הגברי, והניח כי גופו המתוח של אדם יכול להתאים לגבולות מעגל ומרובע. "פילוסופים, מתמטיקאים ומיסטיקנים קדומים השקיעו זמן רב בשתי הצורות האלה, בעלות העוצמה הסמלית המיוחדת", כותב לסטר. "המעגל מייצג את הקוסמי והנשגב; המרובע מייצג את הארצי והחילוני".

אם כך, השרטוט של לאונרדו הוא הדגמת התיאוריות של ויטרוביוס, עובדה שעשויה להפחית מהערכתנו את האמן, מאחר שרבים מהרעיונות המובעים בו - רעועים מבחינה מדעית. ואולם, כפי שלסטר מדגים באמצעות שחזור נרחב של ההווי האינטלקטואלי של ההומניזם בתקופת הרנסנס, לאונרדו חי בתקופה שבה טקסטים קדומים זכו לכבוד רב, והשליטה בניואנסים שלהם נחשבה לסממן של יכולת.

בין שנות ה-80 ל-90 של המאה ה-15, בניסיון לשאת חן בעיני פטרונים אצילים כמו הדוכס לודוביקו ספורצה ממילאנו, נאלץ לאונרדו האוטודידקט - שכאמן מקצועי סווג בעיני רבים כסוחר - להתחרות עם אנשים ממעמד גבוה יותר, בעלי קשרים טובים יותר ובעלי המלצות מרשימות יותר. הדיוקן העולה מספרו של לסטר הוא של אינטלקטואל שאפתן, שעבד ללא לאות כדי להוכיח את ערכו. הוא לימד את עצמו לטינית כדי שיוכל ללמוד את כתבי ההוגים העתיקים, ואז הפגין הבנה של רעיונותיהם באמצעות רישומים כמו "האדם הוויטרובי".

לאונרדו לא הפנים תפישות קאנוניות בלבד; פעמים רבות הוא בדק את גבולותיהן. בספרי הרישומים המפורסמים שלו, השתמש לאונרדו רבות במקורות הקלאסיים כנקודת הפתיחה. אולם, כפי שלסטר מציין, "בכל הנוגע לפרטים, הוא הטיל ספק בסמכות העתיקה והשתמש בחוויה כמדריכה שלו". בהקשר הזה, "האדם הוויטרובי" הופך לסימן היכר מוקדם בעקומת הלמידה של לאונרדו, ומציג את העוסק הטירון באנטומיה, המכפיף את המסקנות מהתצפיות שערך בעצמו בגוף האדם. עם הזמן, לאחר שגבר ביטחונו של לאונרדו בידע שצבר, הוא דאג לתיעוד מדויק יותר, והלך בעקבות התובנות שלו עד למסקנותיהן - כפי שניתן לראות במחקריו האנטומיים המאוחרים, שאחדים מהם הנם מהמופלאים ביותר שנעשו מאז ומעולם.

אף על פי ש"האדם הוויטרובי" אינו מסכם את תפישתו הבוגרת של לאונרדו ביחס לעולם, אחד הרעיונות המבוטאים ברישום נותר מרכזי בתורתו: האדם המיקרוקוסמי. מקורו של מושג זה, שאת צורותיו הרבות ואת תמורותיו מאתר לסטר לאורך ההיסטוריה המערבית, אינו חד משמעי. לאונרדו האמין כי את המכניקה הנוזלית שגילה במחזור הדם ניתן להחיל גם על זרימת המים בנהרות, וכי מבנה הפרקים, השרירים והאיברים האנושיים מספק תבנית למכניקה מורכבת מעשה ידי אדם. מדובר בחשיבה מיקרוקוסמית שאפשר להוכיחה בצורה אמפירית, בדרך מדעית לגמרי.

"האדם הוויטרובי", אם מתבוננים במסע הגילוים של לאונרדו שנמשך כל חייו, מציע בסופו של דבר "דימוי סינופטי" של הרנסנס עצמו. הוא לוכד, כפי שלסטר מציין בצורה משכנעת, "את הרגע המשכר ובן החלוף בו נראה כי האמנות, המדע והפילוסופיה הצטלבו, ובו נראה עוד כי בעזרת שלושתם עשויה מחשבתו של בן האנוש להבין ולתאר את טבעו של... הכל".

ג'ונתן לופז הוא עורך מדור האמנות ב"ניו יורק טיימס"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו