בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מהפכה 2.0" של ואיל רונים: עשו לייק למהפכה

ספר הזיכרונות הקצבי והסוחף של רונים הוא תוספת מאירת עיניים ונגישה לרשימה של ספרים שנועדו לנתח את השפעת הרשתות החברתיות על החברה

8תגובות

Revolution 2.0

26$ ,.Wael Ghonim. Houghton Mifflin Harcourt, 308 pp

בעידן העוברי עדיין, והמתפתח תמידית, של הרשתות החברתיות - כשפריצות דרך קורות כל יום, שלא לומר כל שנייה - 8 ביוני 2010 זכה בצדק במקום משלו בהיסטוריה. זה היה היום שבו ואיל רונים, מנהל שיווק בן 29 בגוגל ממוצא מצרי, נכנס לאתר פייסבוק בביתו שבדובאי ומצא שם תצלום מטלטל: פנים מושחתות ומדממות, לסתות שבורות, חיים צעירים שנלקחו. החיים האלה, הוא למד במהרה, היו חייו של חאלד מוחמד סעיד, צעיר בן 28 מאלכסנדריה שהוכה למוות בידי המשטרה.

אחוז זעם וחש מיידית בצורך לעשות משהו, פתח רונים עמוד פייסבוק משלו. "היום הם רצחו את חאלד", כתב. "אם לא אפעל בשמו, מחר הם יהרגו אותי". נדרשו לרונים כמה רגעים כדי לתת לעמוד כותרת גם אישית וגם פוליטית שתתאים לאינטרנט. בסופו של דבר, החליט על השם: "כולנו חאלד סעיד".

בספרו "מהפכה 2.0" כתב רונים: "חאלד סעיד היה צעיר בדיוק כמוני, ומה שקרה לו יכול היה לקרות גם לי". ספר הזיכרונות הקצבי והסוחף של רונים הוא תוספת מאירת עיניים ונגישה לרשימה הולכת וגדלה של ספרים שנועדו (ובדרך כלל נכשלו) לנתח את השפעת הרשתות החברתיות על החברה האנושית. למעשה, זה ספר על הרשת החברתית לאנשים שלא חושבים שאיכפת להם מהרשת החברתית.

אי-פי

עוד בנושא: צ'ה גווארה המצרי של עידן יוטיוב | הצעירים שמובילים את ההתקוממות במצרים | סמל המחאה במצרים משך מאות אלפים לככר תחריר

רונים, שנהפך לפעיל חברתי ופוליטי באופן כמעט מקרי, נגע ברגש של תסכול שהיה משותף לרבים מאוד. שתי דקות אחרי שהעלה את עמוד הפייסבוק שלו, הצטרפו אליו 300 בני אדם. שלושה חודשים לאחר מכן, עלה המספר ליותר מ-250 אלף. מה שביעבע ברשת פרץ בסופו של דבר לרחובות, החל בסדרה של "דקות דומייה" וכלה בעצרת הענקית וההיסטורית בכיכר תחריר שבמרכז קהיר. עמוד הפייסבוק "כולנו חאלד סעיד" סייע להצית את אש המהפכה שהובילה להתפטרותו של הנשיא חוסני מובארק ולפיזורה של מפלגת השלטון, "המפלגה הלאומית הדמוקרטית". ואיל רונים, שנעצר כשההפגנות הגיעו לשיאן, נהפך לאחד מהקולות המובילים של "האביב הערבי", גם אם בתחילה היסס להיות כזה.

קולו של רונים בספר הוא מדוד, ואופיינית לו אותה ענווה כנה שהציג גם בהופעות שלו בתקשורת. בראיון שהעניק לטלוויזיה המצרית אחרי ששוחרר ממעצרו, פרץ בבכי למראה תצלומי מצרים צעירים שנהרגו בהפגנות, והצביע על כך ש"הגיבורים האמיתיים" של המהפכה הם אלה שהפכו לשאהידים. רונים סירב להצטייר כאיקונה. הוא התעקש שהוא מייצג רק סיפור אחד ושיש לראותו בהקשר הרחב של "מאות עמודי פייסבוק וטוויטר אחרים" שהוקדשו לכיסוי וארגון "האביב הערבי".

והוא צודק. אבל הסיפור האישי שלו מהדהד בשתי רמות: הוא ממצה את תהליך ההתבגרות של הדור הצעיר במזרח התיכון שגדל בעידן הדיגיטלי, כמו גם את המעבר שעשה מאדם לא-פוליטי החי חיי נוחות לפעיל פוליטי בולט. המזרח התיכון הוא ביתם של כמאה מיליון צעירים בין הגילאים 15 ל-29. רבים מהם בעלי השכלה אך מובטלים. רונים כותב שאף על פי שרק למעט מצרים יש גישה לאינטרנט, מספר המשתמשים ברשת במדינה הגיע ב-2008 ל-13.6 מיליון והיא הפכה למעוז הצעירים מהמעמד המשכיל. במקרה של מצרים, פייסבוק פשוט היה מקום להוציא בו את הזעם שנבע משנים של דיכוי, חוסר יציבות פוליטי ותסכול אישי. רונים כותב שב-2011, מתוך כשמונים מיליון תושבים מצרים כ-48 מיליון היו עניים ו-2.5 מיליון חיו בעוני קיצוני. רונים, אב לשניים, גדל במשפחה אמידה יחסית והיה שותף בעבר לאדישותם הפוליטית של בני ארצו. "רבים מאתנו התרחקו מפעילות פוליטית", הוא כותב, "מתוך אמונה שלא נוכל לעשות דבר כדי לשנות את הסטטוס קוו". כשהתחבר באמצעות הרשת לצעירים משכילים אחרים במצרים, שינה את דעתו.

כשהפעיל את העמוד "כולנו חאלד סעיד", רונים ניצל את כישוריו כאיש שיווק ברשת. הוא החליט כי יצירת עמוד, בניגוד לקבוצה ב"פייסבוק", תהיה דרך טובה יותר להפיץ מידע. חשוב מכך: הוא ידע ששמירה על טון בלתי רשמי היא הכרחית. אנשים היו צריכים לזהות את עצמם בעמוד הזה. "רציתי לבסס את העובדה שהעמוד לא מנוהל בידי ארגון או מפלגה פוליטית", הוא כותב. "להפך: הכותב היה מצרי מהשורה שנדהם מהאכזריות כלפי חאלד סעיד, ושאף לצדק".

הוא ערך סקר בין משתמשי העמוד וביקש רעיונות מאחרים, כמו, למשל, מה היא הדרך הטובה ביותר לפרסם עצרת - מסתבר שדרך פליירים מודפסים ומסרונים בתפוצה המונית (למצרים ממעמד הפועלים יש בעיית גישה לאינטרנט ולפייסבוק, כותב רונים). הוא ניסה להיות כללי כמה שיכול. "אם ההזמנה לצאת לרחובות היתה מתבססת אך ורק על זכויות אדם, רק פלח מסוים מהחברה המצרית היה משתתף".

רונים נעצר בידי המשטרה החשאית. במשך שבועיים הוא הוחזק כפות כשעיניו קשורות, נמנעה ממנו שינה והוא נחקר שוב ושוב. חבריו, משפחתו ועמיתיו ב"גוגל" ניסו לגלות היכן הוא נמצא. העובדה ששוחרר תוך זמן קצר מוכיחה את עוצמתה של "מהפכת 2.0". עם זאת, ספרו של רונים מבהיר שהמהפכה מתחילה עם העצמי: עם מה שאדם מוכן לעמוד מאחוריו ברשת ומחוצה לה, ומה שאזרח מוכן לסכן בשירות מולדתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו