בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"השליחות האחרונה": לנפץ את דמות בחור הישיבה

עבור חסידי חב"ד הסיפור הטראגי של זוג שליחי חב"ד שנרצחו בהודו הוא רק קטע במסע הייסורים שעוברת, ועברה, החסידות מראשית דרכה אי שם בערבות רוסיה

3תגובות

השליחות האחרונה

ליאור אלפרוביץ. הוצאת אחוזת בית, 350 עמ', 118 שקלים

גבי ורבקי הולצברג, זוג שליחי חב"ד במומביי שבהודו, נרצחו במתקפת הטרור במומביי בנובמבר 2008, והותירו אחריהם את בנם הפעוט, מוישי. ספק אם היו זוכים לתהילה ולחשיפה לולא ההתקפה הרצחנית. המחקר המעמיק שערך ליאור אלפרוביץ על חייהם חושף את דמותם ואישיותם שובת הלב של הזוג הצעיר חדור השליחות, שמנסה לתקן עולם במזרח ולקיים את מצוות הרבי מלובביץ': "לסייע לכל יהודי בכל מקום בו הוא נמצא, הן בענייני דת ורוחניות והן בדרכים שונות בגשמיות".

דניאל בר און / ג'יני

אבל לטענת המחבר, בני הזוג הם רק חוליה בשרשרת: השירים הרוסיים שעשו עלייה במחצית הראשונה של המאה ה-20 עטפו בתוכם את נפתולי הכאב והסבל שהיו אצורים בלב העם הרוסי המדוכא בידי המשטר האפל של "שמש העמים". שירי העם דוגמת "אמא, למה זה חיים לי נתת, למה זה ילידיתיני ולבוש אסיר עלי נתת?" או השיר על ליושינקה שלשווא הבטיחה לחכות לאהובה שריצה עבודות פרך בין גדרות סיביר, הם רק חלק קטן מהרפרטואר של אותה תקופה חשוכה שהיתה גם מנת חלקה של יהדות הדממה שחלקה העלום למדי נחשף בספר הזה.

עבור ציבור חסידי חב"ד הסיפור הטראגי של פיגוע הטרור במומביי בנובמבר 2008 הוא אפוא, לטענת המחבר, רק קטע נוסף במסע הייסורים שעוברת, ועברה, החסידות מראשית דרכה אי שם בערבות רוסיה, המתנכרת לכל דבר שריח דת נדף ממנה. השלכת הסובייטית הכתה ביהודים עוד מימי ניקולאי הראשון ונמשכה גם בעידן סטאלין והקומוניזם. חסידות חב"ד מסרה את הנפש לבל תכבה הגחלת היהודית רבת השנים וחסידיה נשלחו למחנה עבודה בסיביר, עונו במרתפי הק-ג-ב ונורו למוות באישון ליל בשל קיום בריתות מילה, הקמת תלמודי תורה ומקוואות והרבצת תורה בחשאי. זו היתה תקופה מכוננת בתולדותיה של תנועת חב"ד וכך דרך סיפור חייו ומותו של זוג שליחי חב"ד במומביי שבים הקוראים אל ראשית ימיה של תנועת החסידות ואל אירועים הרי גורל שעיצבו דורות רבים של חסידי חב"ד בארץ וברחבי העולם. מהדגשה של נראטיב זה מתקבל לעתים בעת הקריאה הרושם שהסיפור האישי הוא השולי והסיפור הקולקטיבי על קורות חב"ד ומפעלותיה הוא העיקרי.

הספר נולד מתוך סקרנות ורצון להתחקות אחר שורשי התנועה הממלאת בלהט צעירים רבים מבין מאמיניה, כמו גיבורי הספר גבי ורבקי, ומניעה אותם לצאת לשליחות ללא תמורה, התקפה לכל החיים ועוברת בירושה מאב לבן. "עצם הבחירה להקים ולהנהיג חיי קהילה, משמעה ויתור על חיי משפחה פרטיים", מבהיר המחבר ומוסיף: "שליח הוא תפקיד התקף לכל החיים, עד ליום מותו או עד לביאת המשיח. לאחר מותו של השליח עובר בירושה אל צאצאיו, שמצווים להמשיך דרכו".

אולם מעבר למסרים הכבדים ולרעיונות הגדולים, הספר נכתב בנימה אישית ונוגעת ללב: "כשהיתה בת תשע הצהירה רבקי ביומן ש'היא רוצה רק בנים!' והדגישה שוב ושוב את המשפט בשני קווים. היא גם סיפקה כמה הסברים לכך בכתב ידה העגול: ‘הבנים לומדים תורה וייסעו לאמריקה לרבי בעזרת השם וילמדו בישיבה בכפר חב"ד. הבנים הם גם שובבים ושמחים'. במקום אחר מזכירה אחת מאחיותיה כי "רבקי תובעת שהחתן שיימצא לה יידע לאכול בפה סגור: ‘נא למצוא לרבקי בחור שאוכל בשקט ולא לועס בקולי קולות'".

הספר מנפץ את דמותו של בחור הישיבה חיוור הפנים ועדין הנפש ומציג את גבי כאיש ספרא וסיפא, כפי שמתואר: "גבי שומר על קור רוח ומתנהל במיומנות על האופנוע. מראהו החיצוני של האברך הממושקף מטעה. הוא אולי נראה צעיר ממניין 29 שנותיו - עם פניו הנעימים וחתימת זקנו הבהיר, אבל כפות ידיו הבשרניות והאדמדמות מעידות יותר מכל כי אלה ידיים של איש מלאכה, לא רק תלמיד חכם. אלה כפות ידיים שיודעות לאחוז גם בסכין וגם במקדחה".

במיומנות רבה מצליח המחבר לתאר את רגעי האימה של מתקפת הטרור: "המחבל מפנה לכיוונה של סנדרה את נשקו במבט אטום ויורה צרור אחד שפוגע בתקרה. סנדרה מזנקת במהירות לאחור וטורקת את הדלת בפניו של המחבל". ושם, בשיאה של הדרמה, יוצאים הקוראים להפסקה בעפולה לחוות את הרגעים השלווים בבית משפחת רוזנברג רגע לפני צלצול הטלפון שבישר על הרע מכל.

רפרודוקציה: חגי אהרון / ג'יני

מחבר הספר, ליאור אלפרוביץ, עשה שליחות גדולה עבור תנועת חב"ד ומטרותיה. אלמלא הוטלה המשימה על גורם שמחוץ לחצר, יש להניח שהעברת המסר היתה נכשלת והמטרה היתה חומקת מבין עיניהם של הקוראים. מתקבל הרושם שהוצאתו לאור של הספר נועדה לא רק לשם הנצחה ותיעוד היסטורי, אלא גם משום הרצון לשפוך אור על תנועת חב"ד וחירוף הנפש של אבות החסידות ופעילותם החשאית מעבר למסך הברזל.

עם זאת, הספר אינו מתיימר להיות אובייקטיבי ונדמה כי המחבר גויס למלאכת הכתיבה וכתבו כמי שכפאו שד (או שכתיבתו נעשתה תחת עינו הפקוחה של אי מי). אחרת קשה להבין מדוע אלפרוביץ נעדר כל ראייה ביקורתית ואינו מספק פרספקטיבה רחבה יותר למה שמתחולל בחסידות חב"ד מאז פטירתו של הרבי מלובביץ'. הוא אינו מותח ביקורת על התנועה המשיחית שסוגדת לרבי אחרי מותו, שמאמיניה אף לא נוהגים לפקוד את קברו בתואנה שהוא חי וקיים ואף גורם עוול לרבבות חסידי חב"ד שהשלימו זה מכבר עם מותו של רבם. אלו האחרונים מתנערים מאותם "משיחיסטים", אך הוא מכליל את כלל החסידים בהתייחסו לצעירי חב"ד כאילו הוא (הרבי) מלך המשיח בפיהם.

רוב החוגים ביהדות שוללים את התופעה הזאת תכלית השלילה ורואים בעליית קרנה קלקלה מוסרית ממארת ביותר. יחד עם זאת, הדחף המשיחי שימש כאחד הכוחות החזקים ביותר בתולדות האנושות. העם היהודי שהעניק לעולם את הדחף הזה חב לו רבות. דוד בן גוריון הרחיק לכת וטען כי "המשיחיות היא אחת הסיבות העיקריות לקיומו של העם היהודי". בעת הזאת קשה לחזות אם קולות התבונה הטבועים עמוק במורשת חב"ד יגברו על קריאות "יחי אדוננו" הבוקעות מגרונותיהם של החסידים שהיצר המשיחי גבר עליהם ושקולותיהם מהדהדים היטב בין שורות הספר. מדובר במיעוט צעקני ופעלתן הרבה יותר, אך ייתכן מאוד שדמותה העתידית של חב"ד תעוצב בצלמו ובדמותו. אם ימאנו לסור מדרכם עלול עם ישראל לאבד את אחת התנועות המפוארות שקמו לו בעת המודרנית ולדעתי כל יהודי - יהא זה חסיד או מתנגד, דתי או חילוני - צריך לקוות ולהתפלל שלא כך יקרה.

על אף זאת, ספרו של אלפרוביץ הוא בעל ערך רב, החושף את הקורא אל עולם נסתר של תנועה חיה ובועטת, כזו שרובנו כלל אינו מכיר, אלא דרך דוכני התפילין המוכרים ושלטי החוצות המבשרים על בוא הגאולה. כדי להכיר לעומק את התנועה ואת מה שעומד מאחוריה, לא די להתארח כתרמילאי באחד מסדרי הפסח ההמוניים שנערכים בכל שנה בבתי חב"ד ברחבי העולם, אלא יש ללמוד את מקורותיה, לעיין בספרי הקודש ובמאמרים שפירסמו מנהיגיה, ולעמוד על עקרונותיה ועל דפוס פעילותה כפי שהוצגו באופן בהיר בספר. זהו ספר עוצר נשימה, מנוסח היטב, שנון ומבריק, אמיתי ומצמרר, שירתק ויעשיר את עולמם של הקוראים - ולא רק אם הם חובשי כיפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו