בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"במפעם אישי: פרקי חיים במוזיקה": מצב רוח קודר בתוספת סרקזם

צבי אבני לא נותן לאוטוביוגרפיה שלו להתרחק מהמוסיקה, כי הכישרון הגדול פיצה וכיסה על כל התלאות שבדרך

4תגובות

במפעם אישי: פרקי חיים במוזיקה

צבי אבני. הוצאת מבע, 181 עמ', 88 שקלים

ספרו של המלחין הוותיק, צבי אבני, מחזיק שתי חטיבות: ביוגרפיה ומאמרים. החלק המעניין יותר הוא חטיבת המאמרים. עיקרם של אלה: השקפותיו של אבני על מוסיקה בת זמננו, שהוא עצמו חלק ממנה - כיוצר, מחנך ומאזין.

ההשקפות וההתלבטויות מתוארות בכנות מרשימה: באחד המאמרים מספר אבני על שיעור קומפוזיציה באקדמיה בירושלים ב-2001: התלמידה, מלחינה צעירה, הראתה לו יצירה לקול, כלי-קשת ופסנתר. חלקה של היצירה היה דומה למוסיקה ערבית, חלק אחר הזכיר את רחמנינוב, ובקול הזמרה - מנגינה במלים עבריות שמזכירה מוסיקת פופ ישראלית. "ניסיתי להסביר לה", כותב אבני, "שיש כאן יותר מדי ניגודים סגנוניים. אבל היא הביכה אותי ושאלה: מה פה לא מסתדר לך? למה אני לא יכולה לשלב אלמנטים כאלה במסגרת יצירה אחת?"

דניאל צ'צ'יק

אל לקט מדעותיו של אבני עוד אחזור. עכשיו, לפני ההתרשמות מהחלק האוטוביוגרפי של הספר, הנה גילוי נאות: אני מכיר אישית את צבי אבני, היכרות שטחית נעימה. בקצת לצון אוסיף כי שזור בה גם יחס אמביוולנטי: מצד אחד קצת קנאה; מצד שני - קנאה ממש, באיש שחונן בכישרון יצירה, ובנוסף על כך הוא יפה תואר, ידידותי, מקרין אצילות.

אבני מגדיר את ספרו "מתווה חיים במפעם אישי". לאמור: לא ביוגרפיה התכוון לכתוב אלא מעין מסמך, או סקירה שמתעדת את פעילותו כקומפוזיטור ומעוטרת פרטים אישיים. הצרה היא שגם בחלק הביוגרפי, מה שחשוב לכותב הוא פעילותו כקומפוזיטור. בחלקים אלה של הספר, הקוראים המדומיינים הם לא יותר מאשר כמה מאות אנשים שמתעניינים בתולדות המוסיקה הישראלית האמנותית. סביר מאוד, אגב, כי מספר מכירי שיר הזמר "שאני עמך במחול" (פרס ראשון בפסטיבל הזמר, 1961), שבשביל אבני היה עיסוק קל, חד-פעמי, עולה מאות מונים על מספר המתמצאים ביצירותיו בתחום המוסיקה האמנותית.

החטיבה הביוגרפית בספר דווקא מושכת לקריאה, בהתחלה, בתיאורי הילדות בגרמניה וקצת בחיפה, אך בהמשך מתנקזת ברובה אל הצפוי: יצירה, יצירה ועוד יצירה. זה מזכיר לי שיחת בירור שקיימתי לפני כעשר שנים עם המנצח גארי ברתיני על הפער בין ערך ועניין. במקרה של ברתיני, פרק מסקרן ולא-ידוע בחייו הוא התקופה שבה היה ילד מנותק מהוריו במחנות טרנסניסטריה, אלא ששחזור התלאות שעבר שם לא היה חשוב בעיניו, הרי כמוהו הוגלו לטרנסניסטריה עוד מאות אלפים מיהודי צפון רומניה (רובם נספו). ברתיני העדיף לספר על מפעליו והצלחותיו כמוסיקאי בוגר לאחר עלייתו. את ההשקפה שפירוט ההצלחות האלה אינו מרתק מבחינה עלילתית כמעט לא היה מסוגל להבין.

גם אבני כך, במידה מסוימת: על חייו החוץ-מוסיקליים הוא כותב בדרך כלל בניסוחים סכמניים. הוא נולד בגרמניה (סארבריקן) ב-1927 ועלה עם הוריו בגיל שמונה, בן יחיד. הם התיישבו בחיפה, הילד הרמן צבי-הירש שטיינקה הפך לצבי אבני. אמו היתה עקרת בית, אביו היה נהג תובלה. ב-6 באוקטובר 1938 יצא האב, שמואל שטיינקה, לנסיעה צפונה להביא סחורה. כנופיית ערבים ארבה לשיירה הקטנה (שלוש משאיות, חמישה נהגים) ליד אכזיב, רצחה שניים ואת שמואל שטיינקה חטפה. אחריתו אינה ידועה - עד היום. אף אחד לא בא אז להודיע למשפחה מה קרה, הילד בן ה-11 ואמו למדו על האסון מכותרת בעיתון.

על חייו כילד בשנים שלאחר מכן, מכיתה ד' עד תום כיתה ז', כותב אבני כי היו "קשים מנשוא". המחשות של הקושי מובאות אמנם, אך בקמצנות. יש תירוץ הגיוני לקמצנות הזאת, שבעצם אין לסותרו: הקושי לא כל כך חשוב, מה שחשוב הוא שאבני ניחן במתת אל מובהקת, הכישרון המוסיקלי, שפיצה על הכל. החשיבות היחסית אנלוגית לפרופורציות של החטיבות השונות בספר: כ-40 מתוך 60 העמודים הנראטיביים מוקדשים להיסטוריה של אבני כמלחין, וסביר - כאמור - שחלק זה יעניין רק ציבור קטן ומובחר. על כך יש להוסיף סקירה מועילה של יצירתו - כתב אותה תלמידו, המלחין והמחנך מיכאל וולפה (10 עמודים).

הד"ר וולפה מאפיין את צבי אבני כאיש נעים הליכות, רחב אופקים, וכותב ש"אישיותו כובשת והמוסיקה שלו מכמירת לב", מזכיר שהוא בעל ידע עצום בספרות ובאמנות (אבני מצוי מאוד באמנות פלסטית, בעל כישרון ציור מובהק ואף מחבר מוסיקה, במוצהר, בהשראת ציורים). עוד מציין וולפה כי אבני נמנע מלקבל תפקידי ניהול באקדמיה, לא עסק בניצוח, ו"בכך היווה מופת לרצינות, להתמקדות בעיקר". יצירותיו של אבני, ממשיך וולפה, הן ציון דרך מרכזי בתולדות המוסיקה הישראלית.

הנה אפוא הביוגרפיה של צבי אבני בפיסקה אחת: בבית ספר תיכון לא למד, אלא עבד למחייתו ולמחיית אמו במחלקה לתיקון מדי מים בעיריית חיפה; מזלו גרם שהתחבר עם אהובת נעוריו, פנינה גרודנאי, שהכיר במשמרת הצעירה של מפא"י, בת למשפחה חיפאית ותיקה וכנראה יציבה מבחינה כלכלית; פנינה, שניחנה בעצמה בכשרונות אמנותיים (היא היתה משוררת וגם למדה זמרה), האמינה בייעודו של צבי ותמיד עודדה אותו; הם התחתנו כשהיה בן 22. את שירות החובה בצה"ל עשה כשהיה כבר נשוי (אפסנאי במספנת חיל הים ביפו), ובמקביל דבק בלימודי המוסיקה. לבחינות בגרות אקסטרניות ניגש לאחר שכבר סיים את האקדמיה ועבד כמנהל הקונסרבטוריון העירוני בלוד. אחר כך השתלם בארצות הברית. פנינה נפטרה מסרטן ב-1973. אבני נישא שוב, לעיתונאית רבת החן והכישרון חנה ידור, הצעירה ממנו בכ-20 שנה, ונולדו להם בת ובן. חנה נפטרה מסרטן ב-2005.

מרגע שעמד על ייעודו בחיים, בעודו נער, הרחיב אבני והעמיק את יכולתו, פיתח את סגולתו להבין מוסיקה לעומקה וליצור בה, למד אצל כל מי שצריך, שקד, חקר, חיבר המון יצירות, בסגנונות מגוונים, מאז היותו ילד ועד היום. לימים גם העמיד תלמידים שהיו למוסיקאים בולטים, ובעשרות שנות פועלו רכש מעמד נחשב בחיי המוסיקה בישראל וקצר הערכה רבה.

בראייה כזאת אין כביכול טעם להרבות בסטיות מהמסלול המרכזי, להרחיב על אכזבות, יריבויות, עימותים, רגעים קריטיים ואנקדוטות. למשל: אבני רק רומז, במשפט אחד, שהמלחין יוסף טל חשש ממנו, כמתחרה בתחום המוסיקה האלקטרונית, אבל לעומת זאת (במקום אחר בספר) הוא נוקט פרטנות נדיבה באזכור ידידויות שקשר בגרמניה אגב אירועים רשמיים לכבודו שנערכו בעיר הולדתו במלאות לו 80; נכחו שם שרת התרבות אנגרט קראמפ-קארנבאואר והממונה על המחוז שרלוטה בריץ. גם התיאולוג הפרופ' הרברט יוכום ורעייתו הציירת אנגרט ליינר מוזכרים, הד"ר פרידריך שפאנגמאכר מהרדיו, ועוד שמות.

מה שכתבתי בפסקה האחרונה מוטה קצת לצד הביקורתי. כאיזון, הנה לקט קטן ולא ממצה מתובנותיו ודעותיו של אבני, לרבות אנקדוטות אחדות:

* על חשיבותן של מנגינות, במוסיקה האמנותית: "בעניין זה השקפתי נחרצת, המלודיה היא נשמת המוסיקה".

* על הרצאה של המוסיקאי האולטרה-אוונגרדי יאניס קסנאקיס בקורס קיץ בטנגלווד, 1963: "העזתי ואמרתי לו שאנחנו מוסיקאים ולא מתמטיקאים וקשה לנו לעקוב אחר הנוסחאות שכתב על הלוח. הוא ענה, 'אבל זה פשוט כל כך, פיתגורס כבר העלה את הנושא באופן דומה', ואז חזר אל נוסחאותיו ואנו הוספנו לפהק".

* על כתיבת מוסיקה על השואה: "מרדכי סתר סבר שאסור לגעת בשואה, והסכמתי עמו בכל לבי. לפעמים יש תחושה שהמחבר רתם לצרכיו את הטרגדיה".

* על פוסט-מודרניזם: "מה ששומעים בקונצרטים של מוסיקה מודרנית נע בין 'אוונגרד' ששורשיו בשנות ה-50 וה-60, למוסיקה ניאו-טונאלית, הנשמעת לעתים מיושנת וחסרת משמעות".

* על היבט המיחזור בפוסט-מודרניזם: "הניאו-קלאסיקה של שנות ה-20 ביצירות כמו 'פולצ'ינלה' או השמינייה של סטרווינסקי, או הקונצ'רטי גרוסי של בלוך, נתנה תחושה של מוסיקה רטרוספקטיבית הדוהרת קדימה, עם כוח, כיווניות ורעננות. כיום השילובים הם בעיקר נוסטלגיים, יותר לכיוון הניאו-רומנטיקה מאשר אל הקלאסיקה, בלוויית תחושת עייפות רוחנית ודריכה במקום. כך לפחות אני מבין יצירות כמו הקטע לתזמורת 'סומא', של ארבו פארת".

* על היכרותו עם המלחין ולטר קרלוס, עמיתו לקורס מוסיקה אלקטרונית בקולומביה: "לימים כשביקרתי שוב בארצות הברית, התכוונתי לבקרו, אך נודע לי שעבר ניתוח לשינוי מין והפך לוונדי קרלוס. כשראיתי אותו בשמלה עם מחשוף, על עטיפת אחד התקליטים, החלטתי לוותר על הביקור".

* על ימי האקספרימנטים הקיצוניים: במאמר שכותרתו "סינכרומוטרסק" מזכיר אבני יצירת שעשוע שחיבר (מלים ומוסיקה) בשנות ה-70, שבוצעה בפי זמרת, עם סרט מגנטי ודלת - היצירה נכתבה כפארודיה על יצירת תיאטרון מוסיקלי של מלחין ישראלי אחר. הזמרת, עדי עציון, שרה את סינכרומוטרסק, והדלת נטרקה בכל פעם שהיא השמיעה בצרפתית את המלים "פרמה לה פורט, פארסקה ז'ה פרואה" ("סגרו את הדלת, כי קר לי").

בפרולוג ליצירה ובטקסט עצמו מתגלה אבני בפן שונה מן המתינות המאפיינת אותו ברגיל, כאן פרץ ממנו מין זעם על השתטויות שהיו אופנתיות אז בסצינת המוסיקה המתקדמת. בפרולוג ליצירה כתב שלמאזינים להשתטויות מסוג זה נחוץ "מצב רוח קודר, בתוספת סרקזם מתוח, גם קורטוב צ'ה גווארה עוזר, המירשם הוא בדוק ובטוח"; ביצירה עצמה מסר לזמרת שורות כמו: "ואנחנו - אנה נפנה, אחרי הימוט הבתולים אשר לציפור הנפש? הן כולנו מלח על פני הסנדוויץ' של ההוויה, ונקניקי האקולוגיה יינשאו אל מרחבי בתי השחי של העננים, וכשענן מזדווג עם עננה יוצאים קולות וברקים!"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו