טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ניצחון העיר": מה מעיר את העיר

העיר היא הגיבורה של המודרניות, אך שוכני ערים משלמים על כך מחיר כבד. המחיר הוא שהשינוי המתמיד מביא להרס ולאובדן של קהילות שלמות

תגובות

ניצחון העיר: כיצד היטיבה העיר את חיי האנושות

אדוארד גלייזר. תירגמה מאנגלית: דפנה לוי. הוצאת מודן, 338 עמ', 88 שקלים

מטרת ספרו של אדוארד גלייזר, כלכלן מאוניברסיטת הרווארד, היא לשכנע את הקוראים, תוך שימוש בציטוטים היסטוריים, סטטיסטיקות ואנקדוטות מחיי המחבר, כי ערים - למרות העוני, ההרס הסביבתי, הפשיעה, הזיהום ויוקר המחיה - הן הדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות. אותי, מי שגרה יותר מעשר שנים בניו יורק, וכיום בוחרת לחיות בתל אביב, לא צריך לשכנע. מי שגר בפרבר או בכפר עלול להסכים פחות. הספר לא מפתח תיאוריה מופרכת או מקוממת. הבעיה היא שגלייזר כל כך מרוצה מה"גילוי" שלו, שהוא לא שם לב שכבר כתבו את זה קודם, לפניו. והרבה יותר טוב.

לא צריך לקרוא את ספרו של גלייזר כדי לדעת שערים הן מופת של מודרניות; שאנשים נוהרים אליהן כי הן מבטיחות להם חיים טובים יותר, מסעירים יותר, מספקים יותר ובעלי עניין רב יותר; שרק בערים יכולים אנשים מרקע שונה להיפגש, להכיר, להפרות זה את זה ולפעול ביחד באופן שיכול לשנות את המציאות; שערים לעולם אינן סטטיות, שהן משתנות תמידית; שערים הן כר פורה לעסקים, ידע, אמנות, תרבות, רוחניות והנאה. לא צריך לקרוא את "ניצחון העיר" לשם כך, משום שיותר מ-150 שנים לפני שגלייזר התפעם מהעיר כבר כתב קרל מרקס במניפסט הקומוניסטי ש"הבורגנות הכפיפה את המדינה לשלטון העיר. היא יצרה ערי ענק... שהצילו חלק נכבד מאוכלוסיית העולם מהבערות שבחיי הכפר". המניפסט הקומוניסטי הוא שיר הלל ליכולות המופלאות של הבורגנות לפורר את העולם הישן על סגירותו, מיעוט האפשרויות והסטגנציה שבו, ולהפוך אותו לעולם חדש מופלא.

רויטרס

כמו מרקס, כך גלייזר, רק בניכוי הביקורתיות; המניפסט העירוני של גלייזר הוא שיר הלל ליכולותיה של העיר המודרנית להפוך עניים לעשירים ואומללים לשמחים. הוא עושה זאת בהרבה פחות פואטיות ובהרבה יותר פומפוזיות, כפי שהיה מצופה מכלכלן מהארוורד שמשוכנע שבידו החוכמה שתשנה את העולם. ולכן, כשגומרים לקרוא את ספרו, במקום לראות את העיר באור חדש, נדמה שהקוראים ירצו להירשם להרווארד כדי שבסופו של דבר יקבלו ג'וב שיאפשר להם, כמו לגלייזר, לקנות בית יפה בפרברים.

ב-338 עמודים כתובים בסגנונו של תומאס פרידמן מה"ניו יורק טיימס", כולל כותרות כמו "מה כל כך טוב במשכנות עוני?" או "איך הוכנעו חוליי העיר?" ומגובים במספרים כדי להרשים את אלו שמתרשמים ממספרים, "ניצחון העיר" פורש לפנינו את התשובה לשאלה איך נהפכו העניים לעשירים בזכות עבודה קשה ויצירתיות, ולמה זה יכול לקרות רק בעיר. התשובה של גלייזר תהיה הגיונית למי שקרא מספיק תומס פרידמן: "אנשים עניים באים כל הזמן לניו יורק, לסאו פאולו ולמומביי, בחיפוש אחרי משהו טוב יותר, עובדה המדברת בשבחן", כך הוא כותב. ההיגיון הטאוטולוגי של גלייזר ממשיך לאורך כל הספר, שבו הוא ממשיך להוכיח שדבר כלשהו הוא נכון וטוב משום שהוא, אה, נכון וטוב.

אבל כדי באמת להבין את המהות של העיר, כדי לדעת למה העיר היא מופת של מודרניות, מרכז מפעפע של התחדשות, יצירתיות ותעוזה, צריך לקרוא רק ספר אחד: ספרו של מרשל ברמן, שעדיין לא תורגם לעברית: "All That Is Solid Melts into Air" ("כל הממשי נידף לאוויר: החוויה של המודרניות"). אין בו אמנם מספרים כדי לגבות את העובדות, והוא לא משתמש במודלים של כלכלה, אבל אם תקראו אותו תחוו התרוממות נפש ותבינו את תרומתה של העיר לאנושות.

ברמן בחר ככותרת לספרו בארבע מלים מתוך המניפסט הקומוניסטי, שממצות את הרעיון המרכזי שבו: "כל הממשי נידף לאוויר". הרס ובנייה מחדש הם הכוח המניע של הכלכלה הקפיטליסטית, שהיא כלכלת הערים הגדולות בעולם. זוהי תמצית החוויה האנושית: להיות בלב הסערה, להתמודד עם החורבן של כל מה שהכרנו ולבנות מחדש. החיים המודרניים מלאים בסתירות: מצד אחד מדע ותעשייה נשגבים, מהצד השני ריקבון וניוון. עולם שבו הכל מכיל בקרבו את ההיפוך שלו. לכן הערים הגדולות, שבהן החוויה של הרס ובנייה מחדש מורגשות באופן תמידי בסביבה הפיסית האנושית, הן מופת של מודרניות.

בעקבות מרקס, ברמן כותב שיש פעולה ותגובה הדדית ודיאלקטית בין המודרניזציה הנפרשת לנגד עינינו של הסביבה העירונית, וההתפתחות של אמנות ופילוסופיה מודרנית. כך הוא כותב: "הדינמיות המושרשת של הכלכלה המודרנית משמידה את כל מה שהיא יוצרת - הסביבה הפיסית, מוסדות חברתיים, רעיונות מטאפיסיים, חזונות אמנותיים, ערכים מוסריים - כדי ליצור עוד, להמשיך ללא-סוף תוך כדי יצירת העולם מחדש. הדחף הזה מושך את כל הגברים והנשים המודרניים אל תוך המסלול שלו, וכופה על כולנו להתמודד עם השאלה של מה מהותי, מה משמעותי, מה אמיתי במערבולת שבה אנחנו חיים".

מרקס, ברמן וגלייזר מספרים לנו שערים הן התיאטרון של המודרניות. המפגש הבין-תרבותי, ההרס ובנייה מחדש, החרדה, התקווה, האשליה, חוסר הביטחון, הכאוס, המערבולות, מורגשים בעיר פי כמה וכמה מאשר בכפר. הם שהופכים את תושבי הערים לנמרצים, ליצירתיים, לכאלה שיחוללו שינוי. לא בכדי קבעה דפני ליף את האוהל שהצית בשנה שעברה את המחאה בכל הארץ במרכז תל אביב. הרי אוהלים היו כבר לפני רוטשילד. אבל רק מהמרכז של העיר הגדולה יכול לפרוץ שינוי.

העיר היא הגיבורה של המודרניות, אך שוכני ערים משלמים על כך מחיר כבד. המחיר הוא שהשינוי המתמיד מביא להרס ולאובדן של קהילות שלמות ודרך החיים שלהן, שבתורם מחוללים ניכור, סבל וחרדה. ראו את רחוב נוה שאנן בתל אביב - בניית התחנה המרכזית, שנעשתה בשם הקידמה והמודרניות, הביאה ניכור וסבל לתושבי השכונה. הגעתן של קבוצות מהגרים חדשות לשכונה בחיפוש אחרי פרנסה, מקלט ועניין, שינתה את מרקם החיים בשכונה ותרמה להרס העולם שהיה שם קודם לכן.

אבל להתנגד לתהליכים אלה משמעו להתנגד למודרניות. יפה כתב לאחרונה בבלוג שלו האדריכל שרון רוטברד, מחבר הספר "עיר שחורה עיר לבנה" (בבל, 2005), כי "כמו כל עיר בעולם גם תל אביב רצתה להיות 'עיר עולם', וכמו הרבה ערים אחרות בעולם, גם היא קיבלה את העולם בתוך העיר".

כמה אירוני שדווקא ראש עיריית תל אביב, שמתגאה בכך שתל אביב היא "עיר", גם נותן יד לפגיעה בקהילות מהגרים שמבקשות להשתקע בתל אביב. כשחולדאי נותן הוראה לפקחיו לסגור עסקים של אריתראים בנוה שאנן, הוא פועל בניגוד לרוח העיר שאותה משרטטים מרקס, ברמן וגם גלייזר, שכותב: "עיר פתוחה אינה יכולה להתקיים בתוך אומה מסוגרת". הגירה, גלייזר יודע, היא חיונית להצלחה אורבנית. גלייזר מתענג על המסעדות ההודיות בלונדון כסמל ליופיה ולחיוניותה של העיר. גם חולדאי, אני בטוחה, נהנה מארוחה סינית או הודית בחופשה שלו בלונדון או בניו יורק. טוב יעשה ראש העיר אם יבין שכדי להיות עיר אמיתית זקוקה תל אביב לקהילות מהגרים משגשגות ומצליחות.

אז במקום לקרוא את ספרו של גלייזר, עדיף פשוט ללכת לסיבוב בנוה שאנן. תלמדו שם הרבה יותר על העיר ויתרונותיה.

Triumph of the city / Edward Glaeser

מחקרה של הד"ר נירית בן-ארי עסק בתרבות אורבנית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות