"גאולת הנפש המודרנית": ספה בחרדת נטישה

אווה אילוז מעלה שאלות נוקבות על הדומיננטיות של השיח הפסיכולוגי בתרבות המערב, מספת הטיפולים ועד תוכנית הריאליטי

נירית בן-ארי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית בן-ארי

גאולת הנפש המודרנית: פסיכולוגיה, רגשות ועזרה עצמית

אווה אילוז. תירגמה מאנגלית: איה ברויר, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ סדרת קו אדום כהה

בשנה שעברה פירסמתי במוסף "הארץ" מאמר אישי על חייה ומותה של אמי. בפגישות שקיימתי כהכנה לכתיבת המאמר נדהמתי כאשר אחת מחברותיה הקרובות של אמי ציינה בפני כי הן מעולם לא שוחחו על הנעשה בחדר המיטות ועל יחסיהן האינטימיים עם בני זוגן. בהשוואה אלי ולחברותי, שמשתפות אחת את השנייה בפרטי פרטים במתרחש במערכות היחסים האינטימיות שלנו, עולמה הרגשי של אמי ושל בני דורה היה מעוצב על ידי קודים שונים לחלוטין של שפה ונורמות חברתיות של התנהגויות "ראויות" ו"נכונות".

מתוך הסרט "שיטה מסוכנת"

לאחר פרסום המאמר, בתגובות שקיבלתי מבני דורה של אמי היתה אחת שחזרה על עצמה: "למה את צריכה לחשוף את סיפור המשפחה שלך בפומבי?" התגובות הזכירו לי, כי בני דורם של הורי - לא רק שלא דיברו על עולמם הרגשי עם חבריהם הקרובים, אלא שמעולם לא העלו בדעתם לחשוף אותו ברבים.

בכל הקשור לחיי הרגש האינטימיים, התרבות שלנו עברה שינוי כמעט טוטאלי. יותר ויותר ישראלים פונים לטיפול פסיכולוגי. אבל לא רק בכך אנחנו שונים מהורינו: לא רק שאנו כותשים את חיינו האינטימיים עד דק על ספת הפסיכולוג ובין חברים, אלא שאנו גם מבקשים לעשות זאת קבל עם ועדה. אם איננו עושים זאת בעצמנו, אנו צופים בעניין באלה שכן עושים זאת.

"האח הגדול", "משפחה חורגת", "סופר נני", "מחוברים" או כתבות שער חושפניות במוספי סוף השבוע והחגים - כל אלה נהפכו למקום שבו אנשים, ידועים יותר או פחות, נשים וגברים, עשירים ועניים, בעלי רקע אתני שונה, בוחרים לעבור "תהליך" נפשי, ולשתף בו את קהל הצופים והקוראים. הם מתעמתים עם הוריהם או בני/ות זוגם, חושפים סודות מהעבר, ומנתחים את התובנות שלהם בכלים שיצרה הפסיכולוגיה ונהפכו להיות זמינים לכל.

בשינוי המשמעותי הזה שהתחולל בחברה מטפל ספרה של פרופ' אווה אילוז, "גאולת הנפש המודרנית: פסיכולוגיה, רגשות ועזרה עצמית". אילוז מעלה שאלות נוקבות על מקומם של "הטיפול" והשיח הטיפולי בתרבות המערב ומוצאת תובנות שאינן תמיד נעימות לאוזן, במיוחד למי מאתנו שבילו אינספור שעות על ספת הפסיכולוג. היא טוענת כי במקום העבודה וביחסים האינטימיים, השיח הפסיכולוגי מנהל את חיינו ומכתיב את ראיית העצמי באופן שאינו סובלני לסוגי אישיות שחורגים מהנורמות. אנחנו "מגשימים את עצמנו", "עוברים תהליך" ו"מבינים את עצמנו" על פי סכמות ונרטיבים ידועים מראש שמכתיבה הפסיכולוגיה, טוענת אילוז, ומצופים מאתנו כישורים רגשיים שנחשבים לנורמטיביים.

הצדקת הסדר החברתי

קצרה היריעה מלתאר את העומק המחקרי והתיאורטי של הספר, הנוגע בסוציולוגיה, פסיכולוגיה, ביקורת תרבות, אנתרופולוגיה, תיאוריה פוליטית, וכולל ראיונות עם ישראלים ואמריקאים בעלי רקע שונה. אילוז מטפלת בשלושה נושאים עיקריים בתוך שדה השיח הפסיכולוגי: האינטימיות, הסבל והרגשות.

כמי שכתבה רבות על הפיכתם של רגשות למוצר צריכה בכלכלה הקפיטליסטית, אילוז שוב מנתחת נושאים אלה מבעד לעיני הביקורת המרקסיסטית על הקפיטליזם. היא מצביעה על כך שהשיח הפסיכולוגי נמצא בשירותם של בעלי כוח בחברה, משמש פריבילגיה של המעמדות הבינוניים והגבוהים ונהפך למשאב של בעלי הפריבילגיות, שמשתמשים בו גם כדי לקדם עצמם וגם כדי להדיר את מי שהשיח זר לו.

מצד אחר, היא מצביעה על הרדידות והשטחיות שמאפיינות את השיח הפסיכולוגי בתרבות הפופולרית, ומזהירה כי הוא עלול להעמיק את הסבל של מי שמבקשים להיעזר בו. יתרה מזאת, במאמר שפירסמה באחרונה במוסף "הארץ" הלכה אילוז צעד נוסף מהמסקנות שהגיעה אליהן בספרה והעלתה טענה שעוררה את חמתם של רבים: לפיה, הפסיכולוגיה מעקרת את הפוליטי.

מעבר לביקורת שהעלתה בספרה, טענה אילוז במאמר כי הדרך שבה הפסיכולוגיה מסבירה את ההתנהגויות שלנו היא גורם מרכזי לאופן שבו אנחנו מצדיקים את הסדר החברתי, ובכלל זה גם את האי-שוויון ואת האי-צדק החברתי. לכן, הפסיכולוגיה מייצרת סוג של שתקנות ופסיביות ביחס לעולם וביחס ליכולת שלנו לנסות לשנותו.

כך, בעונה האחרונה של "האח הגדול", אחד מהמתמודדים הפייבוריטים שהגיע ל"גמר" הגדול היה בחור צעיר שהכריז כי השתתפותו בתוכנית נועדה לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו. בעוד ששאר משתתפי התוכנית השקיעו את מיטב מאמציהם כדי להוכיח לקהל הצופים בבית ואחד לשני שהם "עוברים תהליך", דווקא מתמודד זה הצליח לצלוח כל "הדחה" ונשאר ב"בית" עד סוף העונה. התגובה להתנהגותו בתוכנית מוכיחה את התזה של אילוז כי הפוליטי מוקרב על מזבח האישי: הוא תויג כ"חריג", בעוד ששאר המתמודדים הועלו על נס.

בתוכנית פופולרית אחרת, "משפחה חורגת", ה"מאמן" אלון גל מטיף למשפחות המשתתפות בתוכנית כי הקשיים והסבל שהם מנת חלקן, הקשורים לעתים קרובות לבעיותיהן הכלכליות, נובעים מכך שהן לא השתדלו מספיק. כדי להימלט מהמצב שנקלעו אליו עליהן להשתפר ביכולות הרגשיות שלהן, טען גל ושינן באוזניהן כי המפתח לשיפור נמצא אצלן. המדיניות הכלכלית והשפעותיה, לעומת זאת, לא עלו על דל שפתיו.

אך על אף שהתרבות הפופולרית מלאה בדוגמאות ממין זה, מאמרה של אילוז לא התקבל באהדה גורפת. שלושה פסיכואנליטיקאים, למשל, פירסמו תגובה זועמת, אפילו נעלבת, שבה הגנו על הדיסציפלינה שלהם, והאשימו את אילוז ב"רדוקציה פשטנית", "אי הבנה" ו"בורות".

מבט מבחוץ או מבפנים

לא בכדי עורר המאמר את זעמם של הפסיכואנליטיקאים. אילוז למעשה רועה בשדות זרים: היא סוציולוגית שכתבה ספר על פסיכולוגיה. בחינה של דיסציפלינה מסוימת בכלים המתודולוגיים של דיסציפלינה אחרת מערערת על ההפרדה שהאקדמיה המערבית יצרה בין דיסציפלינות שונות ובכך ייצרה "מומחים" בתחומם. הסוציולוגים חוקרים את החברה, הכלכלנים את הכלכלה, חוקרי מדע המדינה את הפוליטיקה, האנתרופולוגים את התרבות והפסיכולוגים את נפש האדם. כך מיוצרים ידע ומומחיות. יודע כל תלמיד מחקר שכדי להתקדם בתחום האקדמי שבחר בו, עליו להתמקצע בשיח ובגוף המחקרי של אותו תחום. ללא עשרות ואף מאות התייחסויות למה שנכתב לפניו באותו תחום, לא יזכה להכרה מחקרית.

אבל דווקא בזכות השימוש במתודולוגיה סוציולוגית כדי לבחון תחום חיצוני לסוציולוגיה, הקריאה של אווה אילוז חושפת רבדים בטיפול הפסיכולוגי שאותו אין המגיעים מתוך התחום יכולים לזהות, ולו משום שגיבשו את רעיונותיהם ואמונותיהם בתוכו. ביקורת כפי שהיא מעלה, אף אם לעתים היא חוטאת בהפשטה, יכול להביא רק חוקר מהחוץ. והלא זהו תפקידם של הסוציולוגים: להסתכל על החברה בכללותה ולזהות תהליכי עומק שנסתרים מעיניהם של אלה שמתמקדים ביחיד. מצד שני, זהו גם חסרונם הגדול של הסוציולוגים: ההתמקדות בתהליכים הכלל חברתיים מביאה לעתים לאמירות כוללניות המוחקות את הסיפור ואת החוויה של היחיד.

יתרה מזאת, נדמה כי אם היו הסוציולוגים והפסיכואנליטיקאים מאחדים כוחות, היה מתגלה כי דווקא החיבור בין השניים - ההכרה שעל ספת הפסיכולוג יושב אינדיבידואל שהוא תוצר של מציאות פוליטית ובעת ובעונה אחת גם בעל סיפור חיים ייחודי - הוא שהיה מקדם את איכות החיים של היחיד ושל החברה כאחד.

Saving the Modern Soul / Eva Illouz

הד"ר נירית בן ארי היא חוקרת פוליטיקה ותרבות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ