בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרויקט פתגמים - ייקית: הקוגלאגר עולה ארצה

הייקים באו למולדת, והמולדת אהבה לצחוק עליהם. אבל “מילון בן יהודה שטראסה” לא שמח לאיד, אלא שמח לעדות

26תגובות

מילון בן יהודה שטראסה: ייקית מדוברת בארץ ישראל
עורכת נורית כרמל. הוצאת ידיעות ספרים, 234 עמ’, 148 שקלים


הייתי השבוע בחנות לחומרי בניין ‏(מה שקוראים היום בתל־אביבית “טמבוריה”‏) וראיתי שולחן מתקפל. היה קשה לפענח מה כתוב באותיות עבריות על הפתקית. קצת מאמץ והתוצאה לפניכם: קלאפְּטיש. שולחן מתקפל בגרמנית. בעברית זה בעצם לא ממש שולחן מתקפל אלא מדף־צד המתרומם לשולחן, אבל אלה כבר דקויות. זו גרמנית עברית. בייקית זה נקרא סברֶה־דויטש. יצאתי עם הקלאפטיש ‏(קניתי גם שפאכטל‏) התנעתי את השוֹפֶלדוֹזֶר שלי, הדלקתי וינקֶר שמאל, הפעלתי וישֶרים ויצאתי לדואר לקחת חבילה מ”הארץ, ספרים”. “מילון בן יהודה שטראסה: ייקית מדוברת בארץ ישראל”.

מה יש לכל המילונים לעברית שכולם בן יהודה? אליעזר בן יהודה, נתיבה בן יהודה ‏(ודן בן אמוץ‏) ועכשיו מילון רחוב בן יהודה שטראסה. המילון לייקית מדוברת הוא עוד נדבך במסכת סבוכה ולא נהירה די הצורך של קשרי אהבה־שנאה, הזנה וחנק של עברית, יהודית, גרמנית גבוהה עתיקה וגרמנית מודרנית.

כשהקדים דברים ל”מילון למונחי התכניקה” שיצא בירושלים בשנת תרפ”ט בהוצאת ועד הלשון העברית, כתב חיים נחמן ביאליק: “ודבר שאין צריך להיאמר, כי מסדרי הספר, בכל שאיפתם להוציא מתחת ידם דבר מתוקן, אינם בטוחים כלל כי עלתה בידם כל שאיפתם. אדרבה, מכירים הם, כי הונח עוד בעבודתם מקום לתיקונים ולשכלולים ולחילופי מונח במונח טוב ממנו, והם מביעים מראש את תודתם לאלה שימציאו ליד המסדרים הצעות של מונחים, ההגונים לתפקידם יותר מאלה הבאים בספר זה”. המילון היה ניסיון עברי לביית את “מילוני התכניקה המצוירים” של הוצאת שלומן אולדנבורג, מינכן וברלין; ניסיון מסור ומלא התלהבות לעורר את העברית לתפקידיה החדשים בבניין הציוני.

לא עברו אלא כמה שנים, ואכן נכנסו לעברית מונחים חדשים מעולם הטכניקה: במקום איצְטְוָנָה שהציע ועד הלשון, התביית לו הצילינדר הגרמני, ועם הצילינדר הגיעו קוּפּלוּנג וקוּרְצְשְלוּס, לַייסט, ניטים, קוּגֶלאגֶרים, שְנוּרְגריז וכמובן שאלטר ושַייבָּה. הביטויים האלה הגיעו עם העלייה מגרמניה בשנות ה–30, ורבים מן המונחים האלה בשימוש עד היום. אגב, זו עדות מהימנה לכך שלא כל הייקים היו דוקטורים ופרופסורים אוכלי חינם, שישבו בבתי קפה ודיברו גרמנית בשביל להרגיז את האזיאטים. מושגים של מוסך באו מעבודה במוסך, וכך בתחומים רבים של צווארון כחול ומיוזע.

המאבק על העברית בארץ ישראל לא החל בשנות ה–20 וה–30 של המאה הקודמת. אפילו הרצל אמר שאיש מאתנו לא יידע לדבר עברית ברמה כזו שיוכל להזמין כרטיס רכבת. הפתרון שלו היה שכל אחד ידבר בשפתו, כפי שאכן הונהג באופרה הישראלית. פלסידו דומינגו, שהחל את דרכו כאן, אוהב לספר על שלל השפות שבהן שרו על בימתה של האופרה התל־אביבית. לפחות זה חלום אחד של הרצל שהתגשם. אופרה בתל אביב. בנוגע לשפה, הוא היה משוכנע ששפת המקום תהיה גרמנית. זה יקרה “פר לה פורס דה שוז” בכורח הנסיבות, הוא כתב, בצרפתית.

וכשהחל החינוך הטכנולוגי בארץ ישראל לתפוס תאוצה, פרץ גם הוויכוח על השפה. בשורות הבאות אזדקק לתיאורו של יצחק יציב עורכו של “דבר לילדים”. אתם מוזמנים לשבץ את המלה מיתולוגי בכל מקום שתחפצו, לצד יציב, עורכו או “דבר לילדים”:
“קטן היה היישוב בזמן ההוא. בית הספר העברי אך החל להתפתח. לא היתה עדיין מחלקת חינוך ולא ועד לאומי שיטפלו בבתי הספר. חברות יהודיות שונות מחוץ לארץ: הוועד האודסאי של ‘חובבי ציון’, חברת ‘כל ישראל חברים’, וכן חברת ‘עזרה’ של יהודי גרמניה - כילכלו את בתי הספר בערים ובמושבות.

“חברת עזרה של יהודי גרמניה פתחה שורה של בתי ספר... הלימודים בבתי ספר אלה היו חלקם עברית וחלקם גרמנית... את לימודי המתמטיקה, פיסיקה, חימיה תורת החי ותורת הצומח הורו בשפה הגרמנית.
“...מכיוון שלחברה זו היתה רשת של בתי ספר בארץ... נמסרה לידי ‘עזרה’ הנהלת התכניון... ומה תהיה שפת הלימודים בתכניון? ידוע ידעו ‏(התלמידים‏) שחברת עזרה אמנם מעוניינת בחינוך ילדי ישראל ובוגריה, אבל מטרתה היא גם להפיץ את השפעת גרמניה במזרח...
“אנחנו רוצים בבית ספר עברי... אין אנו רוצים להמשיך בלימודים גרמניים.
“וכך פרצה מלחמת השפות”.

חיקוי של סבתות

בימינו זו כבר לא מלחמת שפות, זו מלחמה על הזיכרון. הייקים היו פה בגלות - גלות במולדת. והמולדת אהבה לצחוק על הייקים. יהודי קשה הבנה, היו ראשי תיבות, לא בהכרח ממקור אטימולוגי מוצק. “מילון בן יהודה שטראסה” תורם את חלקו לאיסוף ושימור. המילון לייקית מדוברת בארץ ישראל לא שמח לאיד, הוא שמח לעדות.

המילון מחולק לשישה “סדרים”: זר לא יבין זאת; החיים על פי התקן; מהמכורה המתנכרת; במולדת החדשה; המשפחה והבית; משתלבים במרחב האזיאטי. המילון מלווה בהקדמות טקסיות וענייניות של מחותנים עיקריים ומשניים בהוצאתו לאור של המילון, שנקרא בגרמנית “לקסיקון של סברֶה־דויטש”. המנוח הזה מזכיר במשהו את “עברי־טייטש” ‏(גרמנית־עברית ובעצם יידיש‏) וכמובן את המונח לתרגום לגרמנית, שנקרא פרטייטשן ‏(לגרמן‏).

כאן גם עולה בזיכרון ההערה הכה נכונה לפעמים למתרגמים הסובלים ‏(או נהנים‏) מלהיטות־יתר: פֶרְטֵייטְשְט אוּנד פֶרְבֶּסֶרֶט ‏(מגורמן ומשופר‏), אלה אותם מקרים שבהם התרגום עולה על המקור באיכויותיו. במילון אין כוונה כזו. ההשפלות הרגילות ‏(שנקראו לפעמים גם חינוך‏) מובאות כלשונן בתעתיק עברי. קשה לי להביע עמדה ברורה עלהתעתיק, אם כי התעתיק העברי מאפשר לפחות לצאצאי ייקים שאינם שולטים בקריאת השפה הגרמנית, להגיע למשהו כמו חיקוי של מה שהיו אומרות הסבתות של הוריהם ‏(מאך דיש אַאוּס דֶם שְטַאוּבּ - תשאיר אחריך אבק, כלומר תסתלק מפה‏). מחקרים פילולוגיים אולי לא ייצאו מכאן, אבל יד לחלק מן התרבות, כן.

באשר ליחסים הבינלשוניים הסבוכים שרמזתי עליהם בתחילה. לא התכוונתי רק לאלה אצלנו שסירבו לדבר ‏(או אף לשמוע‏) גרמנית. אחד מן האחים ביין סיפר בספרו “כאן אין מברכים לשלום” שבנסעו באוטובוס עם בנו, הם דיברו גרמנית ופנה אליו נוסע וביקש שלא ידבר גרמנית. ביין אמר לו: “אבל גם אתה מדבר יידיש ולא עברית”. ענה לו המעיר: “כן, אבל זה מאמע לושן” ‏(שפת אם‏). הקרע בין מולדת ‏(פאטֶרלאנד‏) לבין שפת אם ‏(מוּטֶרשפראכֶה‏) הוא חלק ממשבר הקליטה הייקי. עדה ברודצקי קראה למצב המיוחד הזה “גורשנו למולדת”. רעיה הרניק בת למשפחת ייקים ‏(משפחת ויתקון‏) כתבה לילדים את “בין שתיים לארבע צריך להיות שקט” ומספרת איך התלוותה לסבה כדי לעזור לו בעברית ולהגן עליו מפני הבנת השיר הנודע: “ייקה פוץ נפל לבוץ” ‏(ע”ע‏).

כשהייתי ילד הלכנו לאחד מבני משפחת ביין האחרים ‏(חנות הנעליים פריימן את ביין‏) וביין הקירח, עם הסיגר, זעק את זעקת הקרב הידועה שלו “מזל... מטאטא”. אני זוכר שנחרדתי מהפסקנות ומהציווי הבינעדתי שלא השאיר מקום לספק מיהו מי. ואכן, היו שנים שבהן השתייכות לחוג התרבות והשפה הגרמניות היתה תעודת עניות אנושית בעיני האזיאטים. זעקתו של ביין למזל היתה הצד השני של היחסים המורכבים בין הייקים לשאר העולם הישראלי.

האיורים מתבססים על הארכיון של ארגון עולי מרכז אירופה, מקודם ארגון עולי גרמניה ואוסטריה, מקודם ארגון עולי גרמניה, אביהם של ה”מיטַיילוּנְגְסבּלאט” וה”יקינתון” ‏(ייקה־עיתון, מין שובבות שכזו‏). הטקסטים של המודעות מדגימים את העובדה שהאונייה אמנם כבר עגנה פה, אבל העוגן עוד לא שקע בחול. זה חלק מן התמונה מצטיירת מעיון במלים, ומהו מילון אם לא עיון במלים. האיורים גם תורמים את תרומתם לראייה באספקלריה לא עכשווית. חלק מגיבורי הפרסומות נראים כמו חלום גרמני ארי.

התינוק בעמוד 175 נועד כבר להיות מנהל. אבל אם הוא היה רואה שאות אחת בסמל החברה למטה נחתכה בדפוס הוא היה מפטר את אמא שלו. אין ברירה, מבקר חייב למצוא טעות או שתיים כדי להראות שהוא קרא את נשוא ביקורתו. בעמוד 200 מתורגמת המודעה: “עקרת הבית קוראת ספרים בהנאה בכיסא, כאשר ‘קסם’ מכבסת את הכביסה”. חסרה מלה שלא תורגמה: מכבסת את הכביסה בדוד. לא הייתי נטפל למלה הזו אם לא היה מדובר במלה גרמנית שחדרה אף היא לאגף הרכב והמוסכים בישראל. קסל, דוד, או בלשון הפחחים: הקסלה שלך אכולה לגמרי מחלודה.

בעמוד 57 מסופר ‏(בתרגום מודעה‏) ש‏(בית קפה‏) “עטרה” פתח סניף “בתחנות ‏(ברבים‏) האוטובוס והרכבת בתל אביב”. מה לעשות? כשמתרגמים צריך גם לקרוא, או כפי שאומרת האמרה: ‘לתרגם זה להבין’. לא תמיד. “עטרה” התמקמה רק בתחנה המרכזית ‏(הישנה) בתל אביב. אם תביטו באיור, בקצה החץ, ‏(מאחורי הדוכן פיס שעוד לא היה אז‏), תראו את המקום, שבשנות ה–60 הניף בו בעל הבורקס הטורקי את הביצה הקשה באוויר, ולפי דעתי גם חתך אותה בסכין בעודה עושה דרכה אל הצלחת עם החמוצים.

עם זאת, העיון בספר מרתק והוא הולם למתנות, לייקים ול”מרכז אירופים” אחרים ‏(כמו למשל צ’כים שמתחזים לייקים וסלובקים שמתחזים לצ’כים‏). צריך לזכור שזה לא ספר על תולדות הייקים ותרומתם לתרבות ולמדע, אלא תמונה לשונית משעשעת של מה שהיה פעם רציני להחריד: אנשים שנתפשו בעיני הלא־ייקים כמי שיש להם רגשות בשני איברים בלבד - השעון והארנק; אנשים שבבית יש להם מתג חשמלי מיוחד המדליק את החושך באמצע היום. אנשים שיושבים לקפה מיט קוּכֶן ‏(קפה עם עוגה‏) ונוהמים “נָה, זוֹבַס” ‏(שזה משהו כמו: נו, מה אתם אומרים ‏(בלי לצפות לתשובה‏).

היה לנו שכן ייקה ‏(וואללה, פוץ‏) שצעק ‏(בין שתיים לארבע, שעות המנוחה של הציונים הכלליים‏): “יֶלֶת, אל תעשה צוֹק אותי. דוּ פרֶכֶר קרל”. בעברית: “ילד, אל תעשה ממני צחוק, חצוף שכמותך”. וה–FRECH הזה הוא אולי, כמו שגם מציין המילון, אחד המקורות של המלה פְרֶח”.

שפה מוזרה, ייקית, אבל אל תשכחו שמקורה בגרמנית ומה כבר אפשר לצפות משפה שבה קוס זו נשיקה, ביס זו נשיכה, זיין זה להיות, ולֶבֶּן זה לחיות.

תרגומו של מיכאל דק לספר “במבי” מאת פליקס זאלטן ראה אור בהוצאת אוקיינוס/מודן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו