בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השליחות הסודית של הרב קוק

סמדר שרלו מאירה בספרה "צדיק יסוד עולם" צד מוצנע בדמותו של הרב אברהם יצחק קוק: החוויה המיסטית ותודעתו העצמית הנבואית

25תגובות

צדיק יסוד עולם: השליחות הסודית והחוויה המיסטית של הרב קוק
סמדר שרלו. הוצאת אוניברסיטת בר אילן, 435 עמ’, 135 שקלים

ביחס להשפעתו העצומה של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ‏(1865–1935‏) על גורלה של מדינת ישראל בזמן הזה, מפתיע המספר הזעום של ספרי המחקר שהוקדשו לדמותו. ההוגה שהניח את היסודות להשקפה הדתית־הלאומית הרואה במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו, ואת הריבונות על שטחיה כסימני דרך נאמנים להתקדמותה של גאולה זו, זכה אמנם לכמה כותבי דוקטורט עליו, אבל בחנויות הספרים אפשר למצוא רק מספר חד־ספרתי של כותרים עליו ועל הגותו, וכמחציתם בני יותר מ–20 שנה.

ספרה של סמדר שרלו מנסה להיות יותר מספר נוסף על הרב קוק. כפי שמעידה כותרת המשנה שלו, שרלו מתיימרת לחשוף פן מוצנע וסודי בחייו ובחשיבתו של הרב קוק, והוא שליחותו כצדיק יסוד עולם. השליחות הזו הביאה אותו לראות עצמו כמי שזכה בנבואה, ולבסוף - אף כצדיק שהוא בחזקת משיח הממתין להתגלות. שרלו מעלה מאפיינים אלה של תודעה עצמית מתוך קריאה צמודה ביומניו של הרב קוק ‏(שרק לפני כתריסר שנים נחשפו לציבור בכרכי “שמונה קבצים”‏), וכן בקריאת דבריהם של תלמידיו הקרובים, הרב דוד כהן ‏(“הנזיר”‏) והרב חרל”פ. ההתעמקות ב”שמונה קבצים” מאפשרת לשרלו לא רק למשש את צפונות לבו של הרב קוק, אלא גם לשזור את התבטאויותיו בציר כרונולוגי של התפתחות.

אחרי פרסום הצהרת בלפור ותום מלחמת העולם הראשונה, הגיעה לשיאה הציפייה המשיחית מהרב קוק. תחילתן של תקוות אלה בתודעתו העצמית של הרב קוק כצדיק, ולמעשה “צדיק הדור”. שרלו מביאה מגוון מהתבטאויותיו, המצביעות על השליחות שהרב קוק ראה עצמו מגויס אליה כבר בתקופת כהונתו כרבה של יפו, החל ב–1904. הראי”ה קבע שאנשי העלייה השנייה החילונים, “החוצפנים פורצי הדרכים והגדרים” כלשונו, הם המגשימים במעשיהם את התוכנית האלוהית, שמצווה על שיבת עם ישראל לארצו. אם עד כה התמקד העיסוק בהשקפות הללו, בספר החדש מודגשות האינטואיציות המיסטיות. בעזרת ציטוטים שונים מיומניו מראה שרלו כיצד תודעתו העצמית כצדיק הדור הובילה את הרב קוק לתפוש עצמו כאחראי “להעלות” את מפעלם של החלוצים ולשבץ אותו כאבן חושן נוספת בלוח המתהווה של ממלכת הכוהנים המתגשמת.

על תקופתו שואל הרב קוק: “מה צריכים אז צדיקי הדור לעשות?” ועונה לעצמו: “למרוד ברוח האומה ‏(...‏) זהו דבר שאי אפשר ‏(...‏) אלא שהם צריכים לעבוד עבודה גדולה, לגלות את האור והקודש שברוח האומה, את אור האלוהים שבתוך כל אלה” ‏(שמונה קבצים, א, עא‏). הראי”ה אמנם משתמש בגוף שלישי, אולם סגנון כתיבתו במקומות אחרים מלמד שהוא מתכוון לעצמו, ומתוך ראייתו כצדיק הדור הוא משנס מותניים לעמול ולגלות את אור האלוהות במעשיהם של היהודים הכופרים.

ראוי להעמיד את דבריו אלה של הרב קוק מול העמדה שנקט באותה עת הרב יוסף חיים זוננפלד, רבה הראשון של העדה החרדית בירושלים. בהתייחסו לרב קוק קבע זוננפלד כי “אין דרכו זה ישר בעיני. מה לנו לפנימיותם? ד’ יראה ללבב, אבל אנו, בני אדם, אין לנו אלא דברים שהם נגלים ולפסוק על פי הדין וההלכה”. זוננפלד מזהה שקוק מפתח את שיטתו התיאולוגית בהתאם ל”ראייה פנימית”, ומוצא בחלוצים החילונים ניצוץ אלוהי שאינו ניכר במעשיהם. מבחינת הרב החרדי מדובר ביומרה לראייה ברוח הקודש, והוא מסרב לשחק במגרש הזה. בניגוד אליו, הרב קוק ראה עצמו שחקן ראשי באותו מגרש.

בהמשך ניכרת בו תודעה נבואית, ואף משיחית. יומניו של הרב עשירים במונחים המתארים התגלות דתית, החל מ”צפייה”, דרך “טיול בפרדס” וכלה ב”רוח הקודש” וב”נבואה”. שרלו מצביעה על התגברותם של הביטויים הללו עם עלייתו לארץ ותחילת כהונתו כרבה של יפו, על יסוד ההנחה שנבואה שלמה אפשרית רק על אדמת ישראל. זה הזמן שבו הרב כותב “ואקשיב ואשמע מתוך מעמקי נפשי, מתוך רגשי לבבי, קול ה’ קורא” ‏(שם, ד, יז‏). בשל נועזותו צונזר המשפט כשהועברו דבריו של הרב קוק מיומניו לספר “אורות הקודש”.

תודעתו העצמית, הצדיקית והנבואית, של הרב קוק מתפתחת לכדי תודעה משיחית עם תום “המלחמה הגדולה”. מוראות מלחמת העולם הראשונה עוררו בו את התקווה כי זו אכן “המלחמה שתביא לסוף המלחמות”, כפי שכינוה באותה תקופה. באופן דומה להשפעתן של זוועות השואה על רבני חב”ד, התפתחה בו התחושה שמתוך חושך גדול כל כך חייב לפרוץ אור, והוא ראה בעצמו אחראי להפצתו של האור. לכן פעל להקים תנועה רוחנית־פוליטית כמו “דגל ירושלים” ולחדש את הסנהדרין.

גיבוש התובנות הללו נעשה על פי הדברים - המפורשים והנרמזים - ביומניו של הרב קוק. השיטה הזו מסוכנת לעתים, שכן חוקרים נוטים למצוא בכתבים מה שהם מחפשים. אלא שבמקרים רבים אין כל ברירה אחרת, משום שלעתים נדירות יספר מיסטיקן ‏(על אחת כמה וכמה מיסטיקן יהודי‏) בצורה פשוטה את שהוא מרגיש ואת הדימוי העצמי שהוא מחזיק בו. שרלו מודעת לסכנות אלה. בספרה היא מתמקדת בחוויותיו של הרב הקוק, על חשבון ההתבוננות בפעילותו או בכתיבתו ההגותית וההלכתית. בחירה זו מדגישה את הממד המיסטי בחייו, דהיינו את שאיפתו התמידית למגע בלתי אמצעי עם האלוהות.

אחת התובנות המעניינות שעולות מן המחקר נוגעת לדמותה של המיסטיקה הקוקית, המתמקדת בפנימיות הסובייקטיבית. המקור הנבואי מבחינת הרב קוק הוא במעמקי נפשו. עולמו מחולק לפנים הסובייקטיבי ולחוץ האובייקטיבי. מתוך כך עולה גם המתח בין ההתגלויות הפנימיות לבין חובות האברים, דהיינו המצוות והקשרים החברתיים שאליהם הוא מחויב. שרלו מקדישה שני פרקים לבחינת המתח בחיי הרב קוק בין זהותו הפנימית כמיסטיקן לתפקידו החברתי כמנהיג ציבור. שוב ושוב כותב הרב על הצער שנגרם לו מהצורך לצאת אל העולם ואף מהחובה לדקדק בהלכה. מתוך דבריו ניתן להבין שתודעתו המיסטית שונה תכלית השינוי מזו שחלקו מקובלים בעבר, שבעיניהם המצוות הן המיסטיקה, דהיינו שמסעם המיסטי ‏(הכולל זיווגי ספירות או עיבור נשמות, התגלויות מגידיות או העלאת ניצוצות‏) נערך באמצעות המצוות ומתוך זיקה לחבורת מקובלים שסביבם.

הרב קוק מציג תודעה מיסטית מודרנית, המשותפת לו ולדמויות יהודיות נוספות שפעלו בראשית המאה ה–20, כגון מרטין בובר, א”ד גורדון, הלל צייטלין והאדמו”ר מפיאסצנה. בעולם רוחני כזה, החשיבה המיתית, המאחדת בין פנים לחוץ ובין מעלה למטה, פינתה את מקומה לתודעה מודרנית ולתפישה המבדילה בצורה קשוחה בין תודעה למעשה, בין העולם הסובייקטיבי לעולם האובייקטיבי. דווקא איחודם המחודש הוא האתגר הניצב לפני המיסטיקן, ומימושו נתפש כשיא ההשגה המיסטית. בעיני המיסטיקן היהודי זה מצב חדש, שאותותיו הראשונים ניתנו בתנועת החסידות. מתוך ספרה של שרלו עולה תשוקתו של הרב קוק לא רק לגאול את העולם, אלא לגאול גם את נשמתו, באמצעות איחודם השלם של ממדי חייו - המיסטי, ההלכתי, החברתי והלאומי. הרב קוק, אופטימיסט מושבע, היה משוכנע שזה אפשרי.

תומר פרסיקו הוא חוקר בתוכנית לדתות זמננו של אוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו