בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ימות החמה": כך או כך - אפשרות שלישית אין

ג'.מ קוטזי כתב עדות חיה על גוויעת יכולת היצירה ושפיעתה, ועל התפרקות היצירה לפרקים שאינם מזינים זה את זה

10תגובות

קוטזי הוא סופר אהוב עלי מאוד. כסופרת למדתי ממנו הרבה, כי הוא מרבה להתעסק בפואטיקה ברוב כתביו, ובמיוחד בספרו “עלומים”, שם הוא מספר על התפתחותו כסופר, ותוך כדי כך מתחלק עם הקורא בתובנות שלו על כתיבה. גם ב”ימות החמה” מוצאים פה ושם דיונים על כתיבה, כמו למשל בעמודים האחרונים של הספר המפורק הזה, כלומר: העשוי פרקים פרקים כמו זחל.

“השירה, אילו יכול לכתוב שירה, היתה יכולה להביא אותו אל שורשי המצוקה שלו... אך מעיין השירה שבו, כך נראה, יבֵש”. הוא כותב. ובהמשך: “יש הפרוזה שאפשר להיסמך עליה. להלכה יכולה הפרוזה לפעול פעולת טיהור כמו השירה. אבל יש לו ספקות לגבי זה. הפרוזה, לפי ניסיונו, דורשת הרבה יותר מלים מהשירה. אין טעם להתחיל לכתוב פרוזה אם אין לך ביטחון שתהיה בחיים גם למחרת ותוכל להמשיך במלאכה” ‏(עמ’ 274‏).

המשפט האחרון נשמע לרגע כמו בדיחה, אבל לא היא. נדמה לי, שזה משפט המפתח לספר, המספר כביכול פרק בביוגרפיה של קוטזי, המתאר את עצמו כמי ש”כל המגעים שלו עם העולם נעשים דרך קרום. ובגלל הקרום הזה הפריה לא תהיה. זאת מטאפורה מעניינת, מלאה אפשרויות, אבל אינה מוליכה לשום מקום שהוא גלוי לעיניו” ‏(עמ’ 275‏).

קוטזי הוא סופר מודע מאוד, סופר החוקר את עצמו כל הזמן, מכל מיני זוויות ראייה. הוא בוחן את עצמו דרך המראות שהן הזולת, או דרך הזרה של האני מעצמו, בהשלכת האני על ה”הוא”. בדרכים אלה הוא בודק את עצמו, את אנושיותו ואת פגמיו, מציג דילמות מוסריות, כגון זו שבמוצגת בסוף הספר, כשהמחבר צריך להכריע אם יקבל עליו את הטיפול באביו החולה והמזדקן או לא: האם הוא מוכן לקבל על עצמו תפקיד של אח או לא. והספר נגמר במשפט:” הוא חייב להודיע לאביו: אינני יכול לשרת אותך יומם ולילה. אני עומד לנטוש אותך, שלום. כך או כך - אפשרות שלישית אין” ‏(עמ’ 279‏). סוף מפתיע מאוד.

באופן כזה בונה קוטזי לעצמו ביוגרפיה מדומיינת, מפרקים־פרקים שמצטרפים לכדי תמונה לא עקיבה או ברורה.

“ימות החמה” מוצג כחלק השלישי בטרילוגיה אוטוביוגרפית, שנפתחה ה”נערוּת” - סיפור הילדות והנעורים, ממשיכה ב”עלומים” - סיפור ההתבגרות והתעצבותו של הסופר. וחלקה השלישי “ימות החמה” מתאר, כביכול, את קוטזי הבוגר בן השלושים ומעלה, כמורה לאנגלית שלא מן המניין בבית ספר בקייפטאון, החי יחד עם אביו המזדקן, העובד כרואה חשבון בחברה מסחרית.

את הפרק הביוגרפי הזה בונות בעיקר עדויות של נשים בחייו. מדובר בשנות השבעים הראשונות של המאה הקודמת. לפי שתיים מן העדויות היו לו באותה תקופה פרשות אהבה עם ג’וליה, מעין שכנה נשואה, שעמה התפתחו יחסים חשאיים, שגרמו בסופו של דבר לגירושיה של ג’וליה מבעלה הבוגדני, ופרשה אחרת עם עמיתה לעבודה, סופי דנואל, שלימדה צרפתית בבית הספר שבו עבד. ויש עוד עדות של דודנית אפריקנרית, זהות שממנה ביקש קוטזי לברוח כל חייו, ואשר בינו לבינה היתה אהבת ילדים, מסוג האהבות שלעולם אין שוכחים.

אפשר לומר שעדותה של ג’וליה - השכנה היהודייה - דנה ביכולות הרגשיות של ג’ון, ואילו עדותה של הדודנית מרגוט דנה ביחסי המשפחה ובשורשים האפריקנרים של מי שהחשיבו עצמם כבני ישראל שתקעו שורש בארץ הקדושה והביאו אליה את אור הנצרות. עדותה של אדריאנה הברזילאית, דנה במוסריותו של הגיבור ‏(עניין שבא לידי פיתוח מלא יותר ברומאן “חרפה”‏) ואילו עדותה של סופי האינטלקטואלית דנה בעמדותיו הפוליטיות.

ועוד שזורים בספר קטעי יומן, ופרקים קטועים של מה שיכלו ואולי התכוונו להיות התחלות או פיסקאות ברומאנים אחרים.

קוטזי, שזכה בפרס נובל לספרות, נולד ב–1940 במשפחה אפריקנרית שהגיעה לדרום אפריקה במאה ה–18, אבל במשפחתו דיברו אנגלית. על הוריו הוא מספר ב”נערות” וב”עלומים”, ועל הפרק האחרון בחיי אביו הוא מספר ב”ימות החמה”. ואולם, האמת היא שקוטזי, ג’ון, כפי שהוא קרוי ב”ימות החמה”, כלל לא היה גבר בודד ומסתגר שחי עם אביו בשנות השבעים, שהרי נשא אשה ב–1963 ונולדו לו שני ילדים, בן ובת. הבן שמת בתאונה בן 17, נולד ב–1972 ממש בזמן הבדיוני של הספר, ואילו הבת נולדה עוד ב–1963, כלומר: פרק החיים המתואר בספר כחלק מן הביוגרפיה שלו בשנות השבעים של המאה הקודמת לא היה ולא נברא.

קוטזי התגרש ב–1980 ונשאלת אפוא השאלה מה ראה צורך לבדות לעצמו ביוגרפיה אחרת ולתמוך אותה בעדויות של ארבעה או חמישה עדים, שעדותם, אגב, נמסרת לאחר מותו המדומה.

האם הבדיה הזאת מבטאת מעין משאלת לב, בריחה או הכחשה? הסיפור על הביקור במחוז הכפר אצל קרוביו ועדותה של הדודנית הוא כנראה אמיתי. מדובר באהבת ילדות שלא התממשה ובחיבה עמוקה בין שני הדודנים. אהבה ראשונית זו, כמו ההתאהבות בעוזרת המוסלמית היפה של אביו בסוף הספר באה להטיל ספק בדיוקנו של ג’ון כפי שהוא נארג מן העדויות של הנשים - גבר קר, נטול יצריות, לא מעוניין במין, או בנשים, אלא באופן פושר ומתפשר.

מדוע היה לו הצורך הזה להציג את עצמו כגבר לא מוצלח, שאינו מסוגל לקשור קשרים של ממש, שאינו מסוגל לאהבה, בעל גבריות מפוקפקת ויצרים חלשים? תחילה סברתי שהצורך להציג את עצמו כגבר לא גברי על פי אמות המידה המקובלות נבע מן הצורך העמוק יותר להתנער ממוצאו האפריקנרי ולהיבדל מן התפישה שלהם על הגבריות ומן האכזריות שלהם הכרוכה בתפישה הזאת. אבל סתום הקריאה בספר הבנתי פתאום שבעצם מביא כאן הסופר את הפרק על הזיקנה ולא על שנות השלושים לחייו. ואם כך מבינים את הספר, המיניות והיצריות המוחלשות מקבלות פשר אחר. שהרי כשהליבידו נחלש, מעיין השירה יבש. כי הליבידו הוא הגשם המרווה את את השירה.

הרומאן “ימות החמה”, שברגע מסוים גרם לי למאוס בו בגלל הנרקיסיות הדוחה של מחברו, מעורר בסופו של דבר חמלה, כי המטאפורה הנפלאה של הקרום, זו המובאת בפתח הרשימה הזאת, חדלה להיות מטאפורה ונעשית לשיקוף של הממשות עצמה, של הזיקנה שמות הליבידו אינו מאפשר לה עוד הפריה, כלומר פריון.

“ימות החמה” הוא ספר עצוב מאוד, עדות חיה על גוויעת יכולת היצירה ושפיעתה, על התפרקות היצירה לפרקים שאינם מזינים זה את זה, על השַמות שעושה הגוף בנפש, ועל המאבק על ההישרדות של היוצר כיוצר, שצריך שיהיה לו ביטחון שיחיה גם מחר כדי להתחיל לכתוב. שהלא “אין טעם להתחיל לכתוב פרוזה אם אין לך ביטחון שתהיה בחיים גם למחרת ותוכל להמשיך במלאכה”.

אי אפשר לחסוך בשבחים לתרגומו של אברהם יבין, העושה ללא לֵאות במלאכת תרגום יצירתו החשובה של קוטזי לעברית נהדרת, ויעיד על כך אפילו תרגום שמו של הספר, שהרי “ימות החמה”, הוא ההיפוך של הביטוי העברי “ימי חורפי” - ימי הנעורים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו