בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היום שבו הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את "הכוזרי"

מיכה גודמן מבקש מאיתנו לחזור אל “הכוזרי” של רבי יהודה הלוי ולקרוא בו באופן אחר: לא כספר המבטא את העליונות היהודית, אלא כדיאלוג נמשך והולך עם המגמות האוניברסליות וההומניות, היהודיות לא פחות

77תגובות

חלומו של הכוזרי
מיכה גודמן. הוצאת דביר, 379 עמ’, 94 שקלים


אף פעם לא אהבתי את “ספר הכוזרי”. מאז נחשפתי לראשונה לתוכנו ראיתי בו ספר גזעני שמבקש לרומם את עם ישראל מעל לעמים אחרים. חשתי ש”נבחרוּת עם ישראל” הנטענת בספר הזה שיחררה אותנו מכבלי המוסר הבסיסי, מוסר הנביאים, וגרמה לנו לעצום עין לנוכח מעשי נבלה והתעללויות בלתי פוסקות באלה הנתונים למרותנו.

בדיון שהשתתפתי בו בעבר, על זכויות העובדים הזרים בישראל, צוטטו שוב ושוב דברי יהודה הלוי ב”כוזרי”, שלפיהם “לא ישווה הגר לבן־ישראל מלידה”; זה היה צידוק ליחס המשפיל ולניצול המובנה שמקבל מבקש העבודה הזר אצלנו. העמדה הזו נבעה אמנם מהתפקיד שייעד יהודה הלוי לספר, ששמו האמיתי הוא “ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת, והבאת ראיות להגנה עליה”. ההצדקה העיקרית היתה כי ניסה לתמוך במושפלים ולא לרמוס אחרים, ויש להבין את הדברים על רקע הכורח לבצר מיעוט דתי בתנאי רדיפה, השפלה וחיסול. ובכל זאת לא יכולתי לשאת את התפישה הלא מוסרית הזו כלפי כל מי שאינו יהודי, מעין “מה ששנוא עליך עשה לחברך”.

לאחר שנחשפתי לדברי ישעיהו ליבוביץ כי הספר “מדרדר את ההגות היהודית לשוביניזם לאומני פסול”, החלטתי סופית לסלק את הספר ממדף ה”צריכים עיון” שלצד מיטתי. דווקא כמי שמגדיר עצמו בגאווה כיהודי, לא יכולתי לקבל את קביעת הלוי שאלוהים אינו אביהם של כל ילודי האדם אלא של היהודים בלבד. האמנתי ועודני מאמין כי “כל בני האדם נולדו שווים ובני חורין ועל כן צריכה לשרור ביניהם רוח של אחווה”, כדברי ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם. והנה באו מיכה גודמן וספרו “חלומו של הכוזרי”, וגרמו לי לסגת מעמדתי. בסוף קריאת הספר המעולה הזה מצאתי את עצמי נדחק לשלוף את “הכוזרי” מהארון האחורי ולקרוא בו שוב, מתוך צניעות.

סיפור המסגרת ידוע, ובכל זאת ראוי לשוב על עיקריו: מלך מדינת כוזר יוצא למסע חיפושים רוחני אחר האמת ודתהּ בעקבות חלום שבו נאמר לו כי האל מרוצה מכוונותיו אך לא ממעשיו. הוא מזמין אליו פילוסוף ‏(המייצג את מיטב הפילוסופיה בימיו של יהודה הלוי‏), חכם נוצרי וחכם מוסלמי, אך שלושתם כושלים בהצעת דרך חיים משכנעת למלך. כמעט בלית ברירה הוא מנסה את מזלו גם אצל חכם יהודי. הוא מצליח לשכנעו שהיהדות היא דת האמת, והמלך מתגייר והופך את האימפריה הגדולה שלו לממלכת היהודים.

קל להבין מדוע סיפור העלילה הזה הצית את דמיונם של יהודים רבים במשך שנים רבות. ליהודי הנודד וחסר המגן, שכל קיומו נתון לחסדם של פריצים וזרים, היתה האגדה על ממלכה יהודית אדירה בין הים הכספי לים השחור בחזקת הבטחה ותקווה. אפשר אפוא להבין מדוע בחר יהודה הלוי במוטיבים כאלה. בעיני גודמן, האופי האגדתי למחצה של הספר לא מאפשר פענוח מוחלט שלו, והוא מכיל יותר ממה שנראה לעין. יש בו סוד שרק “המשכילים יבינו”, כדברי הנביא דניאל, וב”חלומו של הכוזרי” - הכתוב בכישרון רב - גודמן מפענח את הסודות כך שגם הדיוטות יכולים ליהנות.

לפי הספר, בניגוד להוגים רבים שביקשו להסיק את קיום האל מהתבוננות בפלאי הטבע, יהודה הלוי מבכר להביט דווקא בהיסטוריה האנושית. וכך “הפלא איננו בעובדה שהצפוי התממש אלא בכך שהבלתי צפוי התרחש... ופלא זה אינו מעיד על סדר של חוקים אלא על מערכת יחסים”. כלומר, לא הטבע מעניין את רבי יהודה הלוי, אלא הנס; לא ביטוי החוקים, אלא שבירתם. ברור שהשקפה זו מעצבת אלוהות שונה. אל הטבע הוא בהכרח אל לא אישי, מרוחק ולא מעורב במעשי האדם. “המרת הטבע בהיסטוריה כמרחב להתבוננות, משמעותה היא שינוי של הדת עצמה”, ובמלים ברורות יותר: “החלפת ההוכחה לקיום האל תביא גם להחלפתו של האל עצמו”.

כך מצביע הכוזרי על טביעות האצבע של אלוהים בתולדות האנושות כהוכחה לקיום האל. לפי הלוי, ההישרדות הלא צפויה של העם היהודי היא ההוכחה לקיום האל. הכוזרי מציע התבוננות תיאולוגית בהיסטוריה, והיא מובילה למסקנה ש”היהדות לא רק שרדה את ההיסטוריה”, אלא היא גם “הכוח הבלתי נראה המעצב את ההיסטוריה”. עכשיו ברורה בחירתו של הלוי בסיפור המעשה של ממלכת כוזר. בימי הביניים, כשהיהודים הובסו על ידי הנצרות והאיסלאם, מספק “הכוזרי” פרשנות שונה למציאות, סיפור היסטורי שבו דווקא היהדות היא המנצחת. ההתבוננות בהיסטוריה שלאחר עידן יהודה הלוי מלמדת כי הוא לא טעה: עם ישראל ייחודי לא רק בעצם הישרדותו הפלאית אלא גם בתרומה לציביליזציה האנושית שחורגת מגודלו. “אפשר לומר בבטחה שהעם היהודי, יחסית לגודלו, קידם את האנושות יותר מכל עם אחר בהיסטוריה... מפתה לחשוב שיש משמעות מטאפיסית להיסטוריה ייחודית זו”.

לכאורה קובע “הכוזרי” גם כי העולם מורכב ממעמדות שונים. בתחתית שוכן עולם הדומם, באמצע עולם החי ומעל עולם האדם. בדומם יש העניין הטבעי, בחי - העניין הנפשי ואצל בני האדם יש העניין השכלי. למעמד שמעל האדם יש משהו ש”הכוזרי” מכנה “הדבר האלוהי”, והוא לשיטת הלוי נוכח רק בקרב היהודים. עליונוּת היהודים לא נובעת מכך שהגויים אינם בני אדם אלא מכך שהם רק בני אדם. עם ישראל נמצא במקום נישא יותר ורק לו היכולת להתחבר למדרגה האלוהית.

קשה לבטא גזענות בוטה יותר. הבעייתיות בדברי הלוי מתחוורת אם משווים את השקפתו לזו של הרמב”ם, שקבע בדיוק את היפוכו של דבר. לשיטת הרמב”ם, האל לא מבחין בין ברואיו השונים, ולכן המעלה הרוחנית הגבוהה ביותר - העל־תבונית, זו שמתורגמת לא פעם לנבואות - פתוחה לכל.

גודמן מציע פרשנות אחרת לתפישה הזו. לטענתו, הן אלה שסולדים מהספר והן אלה שמעריצים אותו טועים באופן קריאתו משום שאינם מבינים את המבנה הדיאלוגי של הספר; דברי היהודי בספר אינם מייצגים לבדם את משנת הלוי, אלא גם דברי מלך כוזר. לכן, “הכוזרי אינה הזירה בה מבטא הלוי עקרונות מוחלטים. היפוכו של דבר. הספר הוא זירה פומבית להתחבטות פנימית”. ככל שמעמיקים בקריאת הספר כך מבינים יותר את הסתירה שהוא מעלה דווקא בנוגע לעליונות היהודים. הרי החלום הנבואי מופיע דווקא בשנתו של המלך הגוי.

המתח הפנימי בספר לא מתמצה רק בשאלת ההתגלות אלא גם בשאלת הגיור, שאף היא מעלה שאלות של גזענות ועליונות. הרי כל מי שמאמין שהחיבור בין עם ישראל לאלוהיו הוא בעיקרו קשר של דם, קשר גנטי, יקשה על פתיחת השער לאחרים. אך מי - כמו הרמב”ם - שמאמין שזו תוצאה של הכרעה אנושית לקיים מצוות ולהיות מודל לחיקוי, ירחיב את השערים. זו גישתו של מלך כוזר: יתרונו של עם ישראל אינו בדם הזורם בעורקיו אלא בקיום מצוותיו של האל. אמת, יש היררכיה, אך לא בין העמים אלא בין החוקים. החוקים היהודיים, לפי המלך, מוצלחים יותר מאלה של הדתות האחרות.

זו דוגמה נוספת לאופן שהספר מדבר בו בשני קולות במתכוון. התיאולוגיה הבדלנית של היהדות כ”קהילת דם” מופרכת בעצם הגיור ההמוני של תושבי אימפריית כוזר. לא בכדי קובע גודמן כי הספר “מורכב יותר, הרבה יותר, מהאופן שבו הוא נלמד או נדחה מלהילמד... ספר הכוזרי מסתיר מחלוקת גדולה בין החכם והמלך בדבר סגולת עם ישראל, מחלוקת שמסתיימת בניצחון השקפתו של המלך”. הנה דווקא החכם היהודי מפנים את עמדת המלך, ותפישתו הלאומנית נעשית אוניברסלית יותר.

המהפך בתפישת “הכוזרי” כספר דיאלוגי, שמבטא כמה קולות, מלמד כי רבי יהודה הלוי לא הכריע בשאלות אלה אלא רק הציג את הדילמות שמהדהדות במחשבתו. כך זה נתפש תמיד, ורק במאה ה–20 נהפך “הכוזרי” לכוח מפריד. בהגות היהודית החדשה הזדהה זרם אחד עם העליונות הלאומית ‏(כמו הרב אברהם יצחק קוק, שקבע כי ההבדל בין נשמת יהודי לנשמת הגויים גדול מן ההבדל בין אדם לבהמה‏), ואילו הזרם השני דגל באוניברסליזם הומני שמייצגת היהדות ‏(כך למשל הרב סולובייצ’יק או הרב אברהם יהושע השל, שקבע כי מי שמאמין שהאל רק שלו אינו רק גזען אלא גם עובד אלילים‏). אלה גם אלה נתנו אותה פרשנות ל”כוזרי”, ולכן אימצו אותו או דחו אותו מעליהם.

המחלוקות שמפלגות היום את העם היהודי - בין המחנה הנאור למחנה הלאומני - התנקזו לפולמוס על “ספר הכוזרי”. לפי גודמן, “המתח סביב הכוזרי הוא עדות להיעלמות הרוח של הכוזרי. היעלמותו של הדיאלוג... כאן טמונה הטרגדיה של הכוזרי: הספר שמאמן את קוראיו להקשיב הפך לאחד המחסומים הגדולים ביותר בפני ההקשבה”. האם יוכל “הכוזרי” לשוב למעמדו הקודם? אפשר להשיב בחיוב. אף שלכאורה רבים ההבדלים בין שתי מדינות היהודים, הדילמות שבהן מתחבטות הממלכות היהודיות דומות. כך למשל, החכם היהודי שמתבקש להישאר בכוזר כיועץ אישי למלך נדרש להכריע בין חיים במדינת היהודים לבין חיים בארץ היהודים ‏(היא ארץ ישראל‏), או במלים אחרות - בין האדם לאדמה.

כך גם בסוגיית העליונות המוסרית כביכול של היהודים. המלך מקשיב לדברי החכם, ובהערה עוקצנית אחת מוציא את האוויר מבלון הגאווה היהודי: “אלא שהיא מתוך הכרח. וכאשר תנצחו - תהרגו”. כלומר, ביום שליהודים יהיו כוח ומדינה, גם הם עתידים להשתמש לרעה בכוחם. ומה תשובת היהודי? “מצאת את מקום התורפה שלי, מלך הכוזרים!” הלוי שואל את עצמו ואותנו שאלה קשה ולא עונה לה. הודות לספרו החשוב והמפעים של גודמן, השאלה הקשה הזו מחכה עכשיו לתשובותינו.
 

עוד כתבות בנושא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו