בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסביב לעולם באלפיים מלים

הקריאה בספר של דן דאור היא חוויית טיול בעולם בחברת מלומד. אפילו החלונות האדומים באמסטרדם מעוררים הרהורים על ההיסטוריה של הסובלנות

2תגובות

הרים ונהרות לעולם: רשימות מסע
דן דאור. הוצאת עם עובד, 263 עמ’, 88 שקלים

“השועל יודע דברים רבים, אך הקיפוד יודע דבר אחד גדול”, כתב המשורר היווני ארכילוכוס במאה השביעית לפני הספירה, והפילוסוף ישעיהו ברלין הפך את המכתם לאבן בוחן שעל פיה אפשר לסווג הוגי דעות. ספרו של דן דאור, המורכב מרשימות שפורסמו בכתבי עת שונים במשך כ–20 שנה, הוא ספר שועלי בעיקרו. הוא שופע פרטים ונושאים ועובר מצד אחד של העולם לצדו האחר במשפט אחד. יחד עם זאת, נדמה כי מאחורי כל אלה מסתתר קיפוד המחפש אחר מה שאי אפשר לתת לו שם: “יש דבר שגיבושו בערפל/ נולד לפני השמים והארץ, שקט, שומם/ - עומד לבדו ואינו משתנה/ סובב בכל ואינו עייף/ אפשר לראות בו את אם העולם./ אינני יודע את שמו,/ אכנה אותו ‘הדרך’” ‏(“ספר הדרך והסגולה”, תרגום: דן דאור ויואב אריאל, מצוטט בעמ’ 17‏).

כותרת המשנה של הספר, “רשימות מסע”, עושה לו עוול מסוים. אלה אינן רשימות מסע כפשוטן אלא מסות על תרבות ומקום. גם שם הספר עצמו מתעתע במקצת. דן דאור כמעט אינו עוסק בהרים ובנהרות כשלעצמם. הוא אינו חוקר את מה שעומד לכאורה לנצח, אלא מתמקד בבני אדם ובתרבויותיהם בנות החלוף. הקריאה בספר היא חוויית טיול בעולם בחברתו של מלומד. את הביקור בליסבון, למשל, עושה דאור כשרגליו במאה ה–16, בימים שפורטוגל יצרה את הכפר הגלובלי הראשון ופורטוגלית היתה הלינגואה פרנקה של האוקיינוס ההודי; אבל בידיו אוחז דאור בספר “מה שהתייר צריך לראות”, שכתב פרננדו פסואה, הסופר הפורטוגלי בן המאה ה–20.

בעיניו, מראה החלונות האדומים באמסטרדם אינו סתם ריגוש זול לתיירים, אלא עניין מעורר הרהורים על ההיסטוריה של הסובלנות בהולנד ועל המודל החברתי־הפוליטי המיוחד שם. את הר אתוס שבצפון יוון הוא מתאר בתמצות מופתי כ”פיסת ביזנטיון משומרת”, תיאור שממקם במדויק את חצי האי בהיסטוריה היוונית, בימיה של האימפריה הנוצרית, בין יוון הקלאסית ללאומיות היוונית החדשה.

הרשימות של דאור אינן מתחייבות לסיפור מסע גיאוגרפי רציף, אלא מדלגות בין אתרים שונים ועורכות לעתים השוואות פרועות בין תרבויות. כך למשל ברשימה “נצח תל־אביבי” מושווית תל אביב דווקא לעיר בנארס ‏(וראנסי‏), העיר הקדושה להינדים. את מעמדה של העיר הצעירה שלחופי הים התיכון כעיר של נצח, דווקא היא ולא ירושלים, מנמק דאור כך: “גם ירושלים היתה יכולה להיות עיר של נצח אלמלא גברה עליה ההיסטוריה. האל־זמני מסתופף אולי עדיין בחצרות של נטורי קרתא, אבל המפלצת שנולדה שם מהחיבור עם הציונות גירשה אותו מכל מקום אחר. ירושלים של היום היא עיר היסטורית, מודעת לעברה, קפואה על ציר קשיח. ‏(...‏) תל אביב כמו בנארס כולה מסמוס, והים הוא הגנגס שלה” ‏(עמ’ 96‏).

אי–פי

ברשימה אחרת, חוויית ההתייחדות עם קברו של ג’ים מוריסון בבית הקברות הפריסאי פֶּר־לַשֶז עומדת בשורה אחת עם צליינות קתולית אל לוּרד שבמורדות הפירנאים ועם קברו של הבאבא סאלי בנתיבות. הרשימות קצרות, כמעט קצרות מכדי שאפשר יהיה לומר בהן משהו על הנושאים הרחבים שהן דנות בהם: מבוא לאלים הינדים, לשיטת הקאסטות או לבודהיזם. איכותן משתנה, כדרכם של דברים באסופות כאלה, ועם זאת האסופה חושפת את כשרונו של דאור בכתיבה תמציתית, בהירה ושנונה.

מסעות אחדים מתחקים אחר מקום גיאוגרפי, כמו נהר הדנובה שדאור מתעקש ללוות מווינה בירת האימפריה האוסטרית ועד לשפכו בים השחור. אך המסע בעקבות הדנובה אינו גיאוגרפי בלבד, אלא גם היסטורי ותרבותי, והוא משקף את המעבר ממערב אירופה למזרחה ואת תהליכי השינוי בגוש הסובייטי שלאחר נפילת מסך הברזל. דאור אינו מזניח אף את שאלת צבעה של “הדנובה הכחולה” ‏(ירוק מלוכלך, ורדרד בדמדומים או שטף צהבהב ורחב, לדברי סופרים שונים‏). מסעות אחרים סובבים סביב מוצר תרבותי: תולדות התה, מסין העתיקה ועד למסיבת התה האמריקאית ולמלחמות האופיום שפרצו בגלל הביקוש הגבוה ל”נייס קאפ אוף טי” בממלכה המאוחדת; או ההיסטוריה של המשי, מהאגדות הסיניות עליו, דרך המפגש של הרומאים עם הבד המוזר ועד לגורלם העגום של זחלי טוואי המשי המייצרים את הסיבים אך לא זוכים להפוך לפרפרים. מסביב לעולם באלפיים מלים ‏(פחות או יותר‏).

בתוך כך זהו גם מבט מסכם על תקופה. חלק גדול מהכתבות פורסמו במקור במגזין “מסע אחר” במהלך שנות ה–90, תקופה שישראלים רבים יותר מבעבר יכלו להרשות לעצמם לטייל בחוץ לארץ ואף להגיע ליעדים החורגים מגבולותיה של אירופה הקלאסית. בימים ההם, לפני שהאינטרנט שינה את האופן שבו אנו צורכים מידע או מתכננים חופשה בצד השני של העולם, היה המגזין הזה על שלל תמונותיו היפות להתגלמות בפרינט של התשוקה למקום אחר. אחדות מהרשימות התיישנו במקצת, למשל זו שבה דאור מגלה לקוראיו את פלאי קורא הספרים האלקטרוני והאופן שבו הוא מקל על נשיאת ספרים בטיול, רשימה שנכתבה בשנה הפרהיסטורית 2007, טרם המצאת הטאבלט והסמרטפון.
בכלל, מעניין לראות את מקומו של האינטרנט בתכנון הטיול ובחיפוש מקורות מידע כפי שהוא משתקף ברשימות אלה. אם ברשימות משנות ה–90, שניים־שלושה ספרים היו מקור המידע העיקרי, בשנות האלפיים תופס גוגל את המקום המרכזי.

“הדרך” שדאור פוסע בה ברשימות מציבה את האדם במרכז. הוא שומר על ספקנות בריאה ביחס לזהויות מדומיינות ומנסה לחשוף בקיצור נמרץ את החוויה האנושית על פניה הרבות. כל מסע פילוסופי מתחיל במסה קצרצרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו