בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשרצח יהודי אירופה הוא רק חלק מהשלם

טימותי סניידר קובע שבמזרח אירופה נרצחו באמצע המאה שעברה מיליונים בהרג המוני. אבל בקביעה זו הוא מטשטש את האידאולוגיות שהובילו לקטל

95תגובות

ארצות דמים: אירופה בין היטלר לסטלין.
טימותי סניידר. תירגם מאנגלית: יוסי מילוא. הוצאת כתר, 570 עמ', 119 שקלים

"ארצות דמים" עוסק בהרג ההמוני של כ–14 מיליון בני אדם במרכז אירופה ובמזרחה, בשנות ה–30 וה–40 של המאה ה-20, בידי הנאצים והסובייטים. רצח מיליוני היהודים, טוען מחבר הספר, טימותי סניידר מאוניברסיטת ייל, הוא חלק מהשלם, ואילו הוא מבקש לתאר את כולו.

הרג מכוון זה התרחש בין 1932 ל–1945 במה שסניידר מכנה "ארצות הדמים" (bloodlands). זה שטח אדיר ממדים, המשתרע ממרכז פולין עד מערב רוסיה, ובתוכו אוקראינה, בלארוס והמדינות הבלטיות. הקורבנות היו בעיקר יהודים, בלארוסים, אוקראינים, פולנים, רוסים ובאלטים. הרצח התרחש במרחבים שבהם ביקשו היטלר וסטלין לממש את הפנטסיות שלהם, במקום שלחמו הוורמאכט והצבא האדום, במקום שפעלו הנקוו"ד והס"ס.

REUTERS

ההיסטוריה של ההרג ההמוני בארצות הדמים כוללת כמה פרקים עיקריים: הרעבה מכוונת של האיכרוּת האוקראינית על ידי סטלין בשנים 1933-1932 (כ-3.3 מיליון בני אדם); חיסול אזרחים סובייטים במסגרת הטרור הסטליניסטי הגדול בשנים 1938-1937 (כ-700 אלף בני אדם); רצח האליטה הפולנית בידי הנאצים והסובייטים ב-1941-1939 (כ-200 אלף בני אדם); הרעבתם למוות ורציחתם של שבויי המלחמה והאזרחים הסובייטים בתקופת המלחמה (כ-4.2 מיליון בני אדם); ירי ורצח בגז של יהודים בשנות המלחמה (כ-5.4 מיליון בני אדם); הרג פרטיזנים ואזרחים בשטחים הכבושים על ידי שני המשטרים (כחצי מיליון בני אדם).

בספרו עוקף סניידר כמעט את כל הדיונים ההיסטוריים וההיסטוריוגרפיים הנוגעים בסוגיית הנאציזם, הקומוניזם והפשעים שביצעו. כל זאת באמצעות תיאור שיטתי, מקיף ופרוזאי בעיקרו, של "הרג המוני" (mass killing) באוכלוסיות מקומיות. סניידר אינו מתעלם מאידאולוגיה, מפוליטיקה ומתהליכי קבלת החלטות, אך מתעקש לטעון כי בסופו של דבר מדובר בתופעה אחת בלבד - הרג המוני - שהתרחשה במרחב ובזמן מוגדרים. הרעבת המיליונים באוקראינה היא, לשיטתו, הרג המוני. רצח אזרחים פולנים הוא הרג המוני. גם השמדת היהודים היא הרג המוני.

מתוך ראיון עם סניידר בתוכנית של אוניברסיטת ייל

סניידר הוא היסטוריון בעל שם ושליטתו בהיסטוריה שהוא חוקר מרשימה ביותר. הוא שולט בכל השפות הרלוונטיות למחקר בהיקף כזה. יכולת הכתיבה שלו היא כשל סופר. ההיסטוריה שהוא מתאר מפרקת וממוססת את המושגים והקונבנציות המחקריות, ובראשן "גרמניה הנאצית", "ברית המועצות הסטליניסטית", "ג'נוסייד", "שואה", "אושוויץ", "שישה מיליון". במקומם הוא מציע סיפור אנושי של בני אדם שנקלעו בעל כורחם למקום ולזמן הגרועים ביותר במאה ה-20. זה סיפורם של אנשים נרדפים, מורעבים, נורים, נחנקים. רבים מהם סבלו משני המשטרים: איכרים אוקראינים ששרדו ברעב הגדול בראשית שנות ה-30 הורעבו כחיילים סובייטים במחנות השבויים הגרמניים. לאחר חלוקת פולין ב-1939 הוגלו פולנים רבים מזרחה על ידי הסובייטים. וכך קרה שלאחר שהיטלר הפתיע את סטלין ב 1941, הפציצו הגרמנים טרנספורטים סובייטים שנשאו מזרחה מגורשים פולנים. יושביהם היו למעשה קורבנות של שני המשטרים.

הסינתזה הגדולה של סניידר מאפשרת לקוראיו להסיק מסקנות מעניינות. הראשונה היא שאזורי הקטל הגדולים ביותר היו אלה שנכבשו יותר מפעם אחת, לעתים אפילו שלוש. את פולין כבשו הנאצים והסובייטים, לאחר מכן הנאצים ובשלישית הסובייטים. אוקראינה היתה תחת שליטה סובייטית, לאחר מכן גרמנית ושוב סובייטית. כיבושים כפולים ומשולשים אלה העצימו את הרצחנות. בתקופת סטלין והיטלר, אוקראינה היתה המדינה שבה נרצחו יותר בני אדם מאשר כל מקום אחר בעולם. מסקנה מעניינת נוספת היא שוליוּתו של מוסד המחנה במערך הרצחנות. זיהויו של ה"מחנה" כסמל או כפרדיגמה של הרוע שגוי מבחינה היסטורית. הרוב המוחלט של הקורבנות מעולם לא שהה במחנה (בהנחה, כמובן, שטרבלינקה, בלז'ץ וסוביבור אינם מחנות השמדה אלא מתקני השמדה).

המאה ה-20 המדממת

מה שהופך את הספר למעניין - התיאור המלא והשלם של ההרג ההמוני - עומד גם בעוכריו. סניידר יוצר סינתזה מונומנטלית ממקרי הרצח הללו, אולם לדעתי הוא אינו מתעלה מעבר לכך. המיזוג שלו מורכב מחלקים מוּכרים לקהילת החוקרים ולקהל הרחב, בוודאי הקהל הישראלי. שואת היהודים מוכרת. טענתו החוזרת ונשנית כי אושוויץ אינה הסיפור כולו מוכרת וידועה גם היא. גם פשעיו של סטלין מוכרים למדי וכך גם פשעיהם של משתפי הפעולה בני הלאומים השונים.

מה שחסר בסינתזה הגדולה של סניידר הוא בדיוק המהלך המתודולוגי ההפוך - האנליזה. סניידר צודק: מיליונים רבים של בני אדם נהרגו בארצות הדמים. עם זאת, אם זה נושאו של הדיון, מדוע להגביל אותו למרחב ולזמן הללו? מדוע לא לכלול בו את רצח הארמנים בראשית המאה ה-20, את הרציחות הקולוניאליות למיניהן, את הרציחות בקמבודיה, סין ורואנדה, ולטעון לקיומה של מאה 20 מדממת? במלים אחרות, סניידר אינו יכול להתעלם מכך שאת מה שהוא מכנה "הרג המוני" יזמו וביצעו הנאצים והקומוניסטים (גם אם היו מעורבים בו "קבלני רצח" נוספים), ועובדה זו היא שמצדיקה את הגדרת גבולות הגזרה. שני המשטרים הללו אינם רק משטרים טוטליטריים, וההרג ההמוני שהתבצע בארצות הדמים אינו רק ביטוי של שנאה, ברוטליזם טהור או רצון לעוצמה. לא נוכל להסביר מדוע הנאצים והקומוניסטים רצחו כל כך הרבה בני אדם, אלא אם נניח שהם היו רוצחים שבמקרה מצאו את עצמם באמצע המאה ה-20 עם טכנולוגיות הרג יעילות ביותר. כאילו הנאצים והקומוניסטים היו בסך הכל רוצחי-על סדרתיים.

להבנתי, הנחת "הרוצח הסדרתי" מחמיצה לחלוטין את ההיסטוריה הנאצית והקומוניסטית שסניידר כותב עליה. הנאציזם והקומוניזם עניינם לא היה שנאה, ברוטליזם טהור או רצון לעוצמה. הם היו משטרים מהפכניים שביקשו לתקן או לגאול את העולם כל אחד בדרכו והם עשו זאת על בסיס תשתית אתית, פילוסופית ומדעית. במלים אחרות, ההרג ההמוני שלהם לא היה עניין פסיכולוגי או טכני. רק מחקר אנליטי יכול לחשוף, למשל, מיהו ה"אדם" שנרצח בעולם הנאצי לעומת ה"אדם" שנרצח בעולם הקומוניסטי. שהרי מעמדם הקיומי של האיכר שהורעב למוות באוקראינה, של הכומר הפולני שנרצח בראשית המלחמה ושל היהודי שהושמד בפתרון הסופי הוא שונה בתכלית. רק מחקר אנליטי יגלה ש"חטאו" של הראשון היה כלכלי-פוליטי; שהחטא של השני היה חברתי-תרבותי; שהחטא של היהודי היה שבכלל נולד.

את הפרק הנושא את הכותרת "בתי החרושת למוות של הנאצים" פותח סניידר במשפט הבא: "כ־5.4 מיליון יהודים מתו (died) תחת הכיבוש הגרמני". זה משפט אומלל. יהודים תחת הכיבוש הגרמני לא "מתו". הם אפילו לא נהרגו. הם הושמדו. הוכחדו. לא הייתי מתעכב על משפט זה אילולא העיד על עמדה עקרונית יותר שמבטא סניידר. ברוב המקרים הוא משתמש בשם הפועל הנייטרלי והטכני "to kill" בבואו לתאר את גורל 14 המיליונים. אפילו במקרה של מתקן ההשמדה טרבלינקה הוא כותב: "בסך הכל נהרגו (were killed) בטרבלינקה כ-780,863 בני אדם".

גם אם יהודים רבים נהרגו מכדורים או מתו בקור במחנה, הם לא רק "נהרגו" ו"מתו". וזו אינה התפלפלות אקדמית או לשונית. מבחינת הנאצים, היהודים היו אמורים לא להיוולד. וזה לא היה אמור להיות גורלם של האיכרים האוקראינים, ובוודאי לא של השבויים הסובייטים, גם אם להם נועד גורל של רצח על בסיס קטגורי־אידאולוגי.

יותר מדי סינתטי

ספרו של סניידר נקרא בנשימה עצורה. יש בו ממדים של פואמה. מעין "בעיר ההרגה" שהורחב עד אינסוף. אולם ללא המהלך האנליטי הנדרש, שיחשוף את הדקדוק הפנימי הנאצי והסובייטי, את השפה שכוננה כל מקרה ומקרה לגופו, אנו נותרים עם טרגדיה אנושית ותו לא. סניידר בוחן את ארצות הדמים כפתולוג שגם סופר גופות. בטענתו שכל אחד מהקורבנות בארצות הדמים הוא אינדיבידואל שנהרג הוא מניח את ההנחה הליברלית הפשוטה והפשטנית ביותר שפשוט אינה רלבנטית להיסטוריה הכל כך לא ליברלית הזו. מקריאת הספר עוד אפשר להגיע למסקנה שחטאם ופשעם הגדול של הנאצים ושל הקומוניסטים היה שהם פגעו בזכויות אדם ואזרח.

אכן, אי אפשר להתווכח עם העובדה שלכל איש יש שם ושכל אדם מת כאינדיבידואל. אולם הקומוניסטים, ועל אחת כמה וכמה הנאצים, לא הרגו אינדיבידואלים. קורבנותיהם אמנם מתו כאינדיבידואלים אבל לא נרצחו ככאלה. הקומוניסטים והנאצים רצחו קטגוריות על בסיס אידאולוגי. כאשר הנאצים רצחו פלוני הרמן כהן הם לא רצחו אותו אלא את היהודי הרמן כהן. זה ממש לא היה אישי.

את ספרו של סניידר אני קורא כחלק ממגמה הולכת וגוברת בדור האחרון של כתיבה היסטורית סינתטית, היינו, כזו המסכמת ידע קיים ואינה מחדשת. לאחר קריאת ספרים רבים מסוגה זו אני תוהה אם אין כאן ביטוי לשבר מסוים במחקר. מחקרים סינתטיים שמסכמים ידע קיים הם בדרך כלל עדות לכך שאין כבר מה לחדש. זו שאלה שלא מעט היסטוריונים מתחבטים בה, לפחות בהקשר הנאצי. הייתכן שלאחר עשרות שנים של מחקר ופרסום אינטנסיבי בנושא הגענו למיצוי? היסטוריונים רבים חלוקים בשאלה זו.

על גב כריכת הספר, לצד הביקורות הנלהבות, נכתב כי סניידר "משחרר את הקורא מאחיזה בתפיסות בנאליות של טובים ורעים, כובשים ומשחררים". אני תוהה מי הם ה"טובים" בהיסטוריה הזו שהם בעצם "רעים". ויותר מזה: מי הם אותם "רעים" שהם בעצם גם קצת "טובים".

Bloodlands: Europe between Hitler and Stalin / 
Timothy Snyder

סדרת הרצאותיו של ד”ר בעז נוימן, “חקר הנאציזם כיום”, תשודר בחודשים הקרובים באוניברסיטה המשודרת בגלי צה”ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו