בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסיגריות ועד חתונות: כך הפך ביאליק למשווק הלאומי

79 שנים אחרי מותו, נותר ביאליק חלק מהוויית חיינו היום-יומית כמקדם מכירות של חלב, נקניקיות וסרדינים, כמקור השראה להשקפות צבאיות וכשונא ספרדים

64תגובות

"כשאני רוצה לחשוב בעברית, לדבר יותר טוב עברית – אני חושב בדפוסים שביאליק קבעם, קביעה עיונית ובחלק מסוים גם מעשית. ביאליק הוא משורר לאומי, כי הוא אחד המחוקקים של השפה הלאומית". כך כתב יורם ברונובסקי והטעים: "דומני שיֵקל לקבל את ביאליק כמשורר לאומי, כשנראה את המושג כנתון במסגרת ספרותית יותר, במקביל למשוררים אחרים. אפשר להכיר את מעמדם של אלו על פי התרומה שלהם לשפת היום־יום. פסוקים של שייקספיר נשזרים טבעית במאמר הרגיל ביותר בעיתון הרגיל ביותר באנגליה, טורים של פושקין אומרים ברוסיה גם אנשים, שמעולם לא שמעו את שמו" (י' ברונובסקי, "למה צריך ללמוד את ביאליק", “ביקורת תהיה”, כרמל, 2006, עמ' 89). על דרך זו אבקש להצביע על תופעות ואנקדוטות העשויות להמחיש עד כמה ממשיך ביאליק לחלחל אל הוויית חיינו היום־יומית בלבושים שונים ומשונים, ובכך לאשר את האִימרה שהילכה עוד בחיי המשורר: "כל ישראל – יש להם חֵלֶק בביאליק".

על היותו של ביאליק מותג ומקדם מכירות לסרדינים יכולה להעיד בין היתר הקובלנה הבאה, שאותה הפנה אזרח חיפאי למערכת העיתון "דבר", בתקווה שזו תפעל לתיקונהּ: "שלחתי את בני הקטן (בן שבע) לחנות מכולת להביא לי קופסת סרדינים. בשובו הוא ניגש אלי בצעדים איטיים ובקול חלש הוא שואל אותי: 'אבא, מותר לזרוק את קופסת הסרדינים הריקה באשפה?'. 'מדוע לא?’ עניתי. 'הלא תמונתו של ביאליק עליה (...) מותר לזרוק את תמונתו באשפה?' הַסברתי שדווקא תמונות כאלה הפירמות מנצלות – לא סיפקה אותו" (ארכיון בית־ביאליק, ישעיהו רוטשטין אל מערכת "דבר", 5.11.1936). בדומה לכך יוּצר בהולנד "חלב פרה טהור ביותר, ונקי בהחלט מכל תערובת", שנשא אף הוא לתפארת את שמו של המשורר הלאומי, לאמור: "חלב ח.נ. ביאליק".

ולמי שחושש שנותקה השלשלת, הרי בשורה מרגיעה: בָּר של נקניקיות נפתח אשתקד ברחוב ביאליק שברמת־גן, ושמו בישראל "נקניקיאליק". בלוגו של הבר שובץ תצלום יפה של המשורר (מאת פ' ליטבינובסקי) כשהוא תולה מבט מהורהר עד נוגה בנקניקייה המחורדלת שלפניו. זאת ועוד, כדי לעורר את תאבון הבאים, הוסיפו בעלי המקום גם הסבר מגרה ומשעשע: "חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, היה משורר עם שפה עשירה ו'בועטת', והרבה אומץ להביע דעתו גם בנושאים שנויים במחלוקת. אפשר בהחלט לומר עליו, שהוא לא סתם היה משורר 'פרווה', ושבשירים שלו יש הרבה בשר... ועכשיו , סוף סוף יש מי שעושה את החיבור הטבעי ומביא אלינו את המשורר הלאומי – הגירסה הבשרית".

רמי נוידרפר, מתוך האתר עונ"ש, בעריכת דוד אסף

אפשר שמשווקי המאכלים השונים שנקראו על שם ביאליק סברו שבכך הם מכוונים יפה לתיאבון הבריא של המשורר, אשר עליו העיד הצייר מארק שאגאל: "אך לעתים רחוקות ראיתי בין יהודים מי שיאכל באש כזו כביאליק. הכף, המזלג, הסכין נזדעזעו בידו כמהופנטים, כאילו נתקרבו ונתרחקו מפיו, הד־צלצול של צלחות נלווה לסיפורים שהשמיע בקולו הסוער... ובינתיים התחיל במאכל חדש".

דומה, שרק מי שידע ליהנות מן האוכל ידע גם להוציא מתחת עטו תיאורים מגירי־ריר של כל העולה על השולחן. כך, לדוגמה, מתאר ביאליק את פתיחת הסעודה בסיפור "יום השישי הקצר": "וּמאליו מובן, שהיתה הסעודה 'כיד המלך': דגים, כמה שנאמר: התנינים הגדולים! בשר – עגל שלם, תריסר אוָזים וּשלשה ברבורים אבוסים! ואין צריך לומר 'שאר ירקות', כגון מיני זפק ממולאים, אלו הקיבות המפולמות ואותם החזות והלשונות והקורקבנים המטוגנים וכדומה לזה מהנהו מיני מוּלַיְתא. ועכשיו הלפת! אותה הלפת המצומקת הנודעת לתהִלָּה". בשנת 1933 המחיזה "הבימה" את "יום שישי הקצר" כמתנת יום הולדת לביאליק עם מלאות לו שישים שנה (מחרתיים יוקרא ויידון הסיפור במסגרת אירוע הזיכרון לביאליק, שייתקיים בגינת בית המשורר).

אך גם לסחר קרקעות גויס המשורר הלאומי. מודעת הפרסומת ביידיש, שפורסמה בארה"ב בשנת 1926, קשרה בין שמו של ביאליק והטפתו לעלות לארץ לבין עידוד ההתיישבות בעפולה, שתוכננה אז להיות פנינת עמק־יזרעאל ומהערים היפות והמתוכננות של ארץ ישראל.

בתחום שיווק הסיגריות שורבב שמו של ביאליק יותר מאשר פעם אחת, אולי בשל הידיעה הרווחת על התמכרותו של המשורר בתחום זה. כמעשן כבד פסק ביאליק בהומור: "עצם העישון מעלה את האדם למדרגת אדם. בעלי חיים אינם מעשנים. אדם שאינו מעשן – אל תשוחח אִתו מטוב עד רע". בעיתון "במעלה" פורסמה בנדון מודעה בנוסח המינורי הבא: "זאת מודעת בכל הארץ – ח.נ. ביאליק מעשן דוּבֶּק".

אך מפיצי סיגריות "אביב" הרחיקו לכת, כפי שמספר מזכירו של ביאליק, יוחנן פוגרבינסקי: "הרגיז את ביאליק מעשה מחוצף של סוחר ירושלמי אחד, שליקט חרוזים בודדים ממספר שירים של המשורר, שבכל חרוז נמצאת המלה 'אביב', והדפיסם במודעה על הסיגריות שלו שנקראו בשם 'אביב'. ולא זו בלבד, אלא השיג את הפקסימיליה של ביאליק והחתים את החרוזים הבודדים הללו בחתימת ביאליק, ויצא כאילו המשורר חיבר שיר־ריקלמה לטובת הסיגריות 'אביב'. ביאליק התרוצץ בחדרו הנה והנה כרבע שעה. 'מחר', צעק, 'יוציאו פסוקים בודדים מהתורה ויצא שגם משה רבנו קורא לכל העם השוכן בציון שיעשן אך ורק סיגריות אביב'. בקושי רב הצלחתי להרגיעו, ולפי עצתי כתבנו לסוחר הירושלמי (...) שאם לא יסיר מיד את התועבה הזאת מחלונו – יהיה לו דין ודברים עם העורך־דין" (י' פוגרבינסקי, "חמש שנים עם ביאליק", העולם, 1945).

בפנים אחרות ואף מאירות היה ביאליק מקדם, מן הסתם, את החתנים והכלות אשר ממשיכים עד היום לא רק לזמר את שיריו, אלא גם לשלבם בהזמנות של החתונה. באחת מצמד הזמנות שקיבלתי השנה מובא כמוטו הפסוק "יש אבן טובה עִמי – אהבה שמה / קום וזכה בה, לך אתננה" ( מתוך "בת ישראל"); ובחתונה נוספת ציטטו בעלי השמחה בהזמנתם את ארבעת הבתים האחרונים של "יש לי גן", כשהם חותמים בפסוק: "הרי את מקודשת לי לעד".

לפני כשלושה שבועות הופתעתי למצוא את ביאליק גם בכתבה פוליטית חריפה, שבה חתם קלמן ליבסקינד את דבריו במלים: "אם יש נפתלי בנט – יופע מיד", על משקל שורתו המצמררת של ביאליק מ"על השחיטה": "ואם יש צדק – יופע מיד!" ("מצביעי הבית היהודי נפלו קורבן למעשה רמייה", "מעריב", 31.5.2013). אך בעוד שליבסקינד הסתפק בשורה אחת מהשיר – בחר איתי מאירסון את כותרת שירו של המשורר הלאומי לכותרת רשימתו הספורטיבית: "על השחיטה – ביאליק, מכביסט ידוע, חזה כבר מזמן את המפלה באנדורה" ("העיר", 27.7.2007). לכל אורך רשימה זו, העוסקת בהפסד של מכבי תל־אביב באנדורה, מצטט הכותב פסוקים מתוך "על השחיטה", כשהוא מצביע על המקבילות שלהם כדמויות חיות מתוך המעורבים במשחק. "על־השחיטה נכתב אמנם כתגובה לפרעות קישינב מ-1903, אך למען האמת הוא מתאר בנאמנות רבה את פוגרום אנדורה", מכריז מאירסון בפתח הניתוח שלו, וחותם אותו בביאור ביטויו של ביאליק "ולא יימח לנצח, לנצח": הפירוש של שורת הסיום ברורה... גם אם מכבי תזכה באליפות, זכר התבוסה של 19.7.2007 לא יימחה לנצח".

אך דומה שיותר מכל עיתונאי אחר חי ביאליק בתודעתו של העיתונאי איתן הבר, החוזר ועושה שימוש בפסוקים מתוך שירתו. כך, לדוגמה, פותח הבר את רשימתו בעלת הכותרת "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם", במשפטים הבאים: "יסלח נא לי כבוד המשורר הלאומי, חיים נחמן, אם נוכח המתרחש בימים אלה בפוליטיקה הפנימית בישראל אגייס אותו מיד בצו 8 לומר כך: ‘האין איש ביהודה, האין אחד בכל מערכותיכם / גבר חיל, מושל בעוז, גדל־רוח ונגיד־עם... אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק יד’" (ידיעות אחרונות, 17.6.2008).

כשנתיים קודם לכן (28.7.2006) פעל המשורר אילן שיינפלד ברוח דומה, וגייס את השיר "ברכת עם" של ביאליק, הוא "תחזקנה", כחלק מסנגוריה שלו על מלחמת לבנון השנייה. את שירו בן ששת הבתים פתח שיינפלד בשורות:

תּחזַקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחוֹנְנִים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם.
בַּמְּטוֹסִים, בְּסוֹלְלוֹת הַיֶּרִי, בְּעֶמְדוֹת הַפִּקּוּד, בַּתַּצְפִּיּוֹת, וְאִשַּׁם
בּוֹעֶרֶת בְּחוּצוֹת עָזָה וּבְעָרֵי לְבָנוֹן, בָּרְצוּעָה וּבְבֵּירוּת, עַד תִּשַּׁם.
בַּל תִּפֹּל רוּחֲכֶם וּבַל יִשָּׁמֵט בָּכֶם לִבְּכֶם. הַמְשִׁיכוּ לְהַרְעִישׁ שָׁם.

ואלה השורות הנוקבות החותמות את השיר:

הִרְגוּ בהם, הַקִּיזוּ את דמם, הַחֲרִידוּ חייהם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ
לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ
בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ.
מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּמִלְחָמָה עֲשׂוּ.

חמש שנים מאוחר יותר עשה הסופר מאיר שלֵו פרפרזה נוספת לאותו שיר, במגמה שונה ומנוגדת לחלוטין. את שירו "ברכת עם 2011" פותח שלו בבית הבא:

תחזקנה ידי כל אחינו המיידים אבנים
על כל צר ואויב באשר הוא שם.
חיילים,ערבים, שוטרים, חילונים,
כי אין דין ואין דיין

ובשורות אלה נחתם השיר:

תחלשנה ידינו, ידינו כולנו,
אל מול אספסוף וערב־רב.
צדקת, ביאליק: מפעל אדירים כוננו אבותינו,
וטעית – הנה נחרב.

ונסיים את רשימת הנדרשים לביאליק בשתי דוגמאות, אשר קבלת פרס, או ליתר דיוק שלילתו, עומדת ביסודן. בדצמבר 1997 פירסמה דליה גל אלגל ב”מאזנים” את שירהּ "לשכב עם ביאליק", שזהו ביתו הראשון:

אמרתי לעצמי,
שאם היא קיבלה פרס לשירה רק על־זה
ששכבה עם משורר –
אז אני אשכב עם ביאליק!
ולא־קרוב־קרוב־ככל־האפשר־אל־אבותיו,
כפי שהמליצה משוררת אחרת.
אני אשכב עם ביאליק פנים אל פנים
תחת כנפי השכינה. בעירֹום ועריה,
שנינו נעשה את זה עם סדין, כדת וכדין,
ואריק איינשטיין ישיר את השיר...

ב-2010 פירסם המשורר מואיז בן הראש באינטרנט את שיר הנאצה הבא:

אנעל אבוק ביאליק
אנעל אבוק פרס ביאליק
משנה לשנה זה נעשה מגעיל יותר
השנה שוב זכה משורר אשכנזי
בפרס ביאליק
שהפך לפרס Bעאלק
אנעל ה-book
מר ביאליק
אנעל אבוק
שוב גנבו את כספי מיסינו הדלים
והעבירו את כספינו לאשכנזי בינוני
אנעל אבוק שונאי ספרדים
כי הערבים מזכירים לו ספרדים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו