בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם מדיטציה באמת יכולה להקל עלינו

"להכיר במציאות. לדעת שלווה" הוא מדריך שימושי להפליא למדיטציה, וייתכן שאפילו מי שצמד המלים "ניו אייג'" מצמרר אותו, ימצא בו עניין

36תגובות

להכיר במציאות. לדעת שלווה

יונתן הריסון. תירגם מאנגלית: עמית פכלר. הוצאת סימפלי מדיאט (Simply Madiate), 144 עמ’, 89 שקלים

“אני עצמי מתרגל את זה כבר שנים. אני נמנע מלדבר על כך כי לא נוח לי עם העניין הניו אייג’י, תהיה זן, כל הסלט הזה, אבל זה כל כך יעיל, כל כך מועיל, שקשה לי להבין איך לא כולם עושים את זה. חבר אחד התלוצץ לא מזמן, בנוכחותי, בנוגע לדיוויד לינץ’, הקולנוען, ואמר שהוא נעשה לגמרי מטורלל מפני שהוא אינו מדבר אלא על מדיטציה ורוצה לשכנע את הממשלה להכניס אותה לתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים. לא אמרתי דבר אבל היה ברור לי שהמטורלל, במקרה הזה, הוא חברי, ושדיוויד לינץ’ צודק לחלוטין” (עמנואל קארר, “לימונוב”. הוצאת בבל, תרגום: עמית רוטברד)

מספרים עליה נסים ונפלאות, וחדשים לבקרים מתפרסמים בעיתון מחקרים המתארים כיצד החיים עם מדיטציה הם דבש. מי שהעזו להיכנס אל הכוורת ולא נסו מאימת הזמזום המטריד והעקיצות הארסיות, זכו לרדות ואף לטעום משהו מהמתוק־הזהוב־הזה: בהירות מחשבה, התמלאות בשלווה ובחדווה, שכלול יכולת התמודדות עם משברים וכמובן השחרור. הרי זה אותו מצב נכסף שרק כאשר נחדל להשתוקק אליו נמצא אותו ממש בקרבתנו, לצדנו, שלא לומר בתוכנו, ישוב עמנו, בגו זקוף ועיניים עצומות למחצה, על הכרית או השרפרף.

AP אי–פי

בהתחשב בכל אלה, באמת קשה להבין איך זה שכל כך הרבה אנשים מעדיפים לסבול במקום פשוט להתיישב ולמדוט. עיקר הסבל בחיינו (וישנם מלומדים שיאמרו - כל כולו) מקורו במחשבותינו המתרוצצות, העמלות לפרש ולמיין, לרקום מזימות, לחסל חשבונות ולשגות בדמיונות. אנחנו מאמינים למחשבות כאילו הן דברי אלוהים חיים, במקום לראותן כמות שהן: פטפוט אינסופי, מייגע ומשגע מחמת טורדנותו הכפייתית.

מעשיית זן משובבת נפש, בפתיח הפרק שכותרתו ”השגת החופש המוחלט” הנכלל במדריך “להכיר במציאות. לדעת שלווה”, מנסחת זאת כך: “נזיר צעיר שאל את מאסטר שי ט’או: ‘כיצד אוכל להשתחרר אי פעם?’

ענה המאסטר: ‘מי בכלל כבל אותך?’”

כמו צילום, כך גם מעשיית זן מוצלחת שווה אלף מלים לפחות. אך התמצות אינו בהכרח מסייע למצטרפים לשורת המתרגלים להתגבר על הקשיים שבדרך ולהתמיד. נסו להתיישב בחברת עצמכם ליותר מחמש דקות רצופות בלי לזוז ולדבר, ותבינו למה האימון הקל לכאורה אינו פשוט כלל. ”צריך להזיז משהו ברובד העמוק ביותר, באופן שבו אנחנו נמצאים עם עצמנו, עם חוויותינו ועם העולם”, מבאר בהקדמה למדריך ד”ר סטיבן פולדר, מבכירי המורים למדיטציית ויפאסנה ומייסד עמותת תובנה הישראלית. “או אז קורה משהו יוצא מגדר הרגיל. אנו מגלים שעצם טבענו הוא שלֵו, שמח ומחובר, אך לא יכולנו לראות זאת מכיוון שעל טבענו האמיתי העיבו האמונות, הסיפורים, הזיכרונות, המיתוסים וההרגלים אשר כיסו את תודעתנו בעננים”.

אי–פי

השמים הצחים שעננות חולפות בהם, משנות צורתן, מכסות את פני השמש ומתפוגגות, היו ונשארו מטאפורה מנצחת של המתאמנים בזן־בודהיזם ובטכניקות מדיטציה שונות שמציעות היכרות מדוקדקת עם טבענו האמיתי. בפועל, כך מגלים מתיישבים טירונים המפנים את עיניהם לרצפה או לקיר ואת תשומת לבם למתרחש בתודעתם – הנוף המשתקף אינו תמיד אידיליה של תכלת שוקטה, כי אם קדרות, עצבנות, עצבות ועכירות.

אז למה לנו כל העניין הזה? לפי יונתן הריסון, מבכירי המורים למדיטציה בארץ, הכל בגלל הדחק (מינוח טיפולי־שימושי המחליף את המונח סטרס/לחץ נפשי, שמקורו, כנראה, בהגדה של פסח, ושבעברית יפה אפשר לקרוא לו גם “עקה”). הדחק, כך עולה משורות הפתיחה של ספרו, נובע “מן הרצון למציאות שונה ממה שהיא”. אותה התנגשות מתמדת בין מה שקורה לנו בפועל לכל החלופות המדומיינות שעולות על דעתנו בעת שאנו מפליגים על כנפי ה”אילו רק” וה”הלוואי” וה”איך היה צריך להיות” יוצרת פערים בלתי נסבלים. אלה מנביטים בחיקם ביטויים שונים ומענים, שהריסון נותן בהם סימנים: “אי אמון, אי שביעות רצון, אימה, אכזבה, אשמה, דאגה, השפלה, חרדה, חוסר סבלנות, חוסר סיפוק, חרטה, כעס, מתח, עלבון, פחד, צרות עין, שנאה ותסכול”.

האומנם אפשר להיפטר מכל ברואי נפשנו הללו ללא מרשם לכדורים פסיכיאטריים? להפנים לעומק, אחת ולתמיד, את התובנה הכמו בלתי ניתנת להפנמה - “שהעבר חלף לו, והנו בלתי ניתן לשינוי, העתיד אינו קיים חוץ מאשר בציפיותך בהווה, וה’עכשיו’, כבר נמצא עמך כאן” (עמ’ 21)?

אם נשוב לרגע לאדוארד לימונוב, גיבורו המהולל והמטורלל של עמנואל קארר, מחבר הביוגרפיה עליו, אז לימונוב זה פוגש את המדיטציה לאחר שהוא מושלך לבית האסורים ברוסיה, ושוהה שם בתנאים מזעזעים בלי שיידע אם אי פעם ישוב להתהלך חופשי. לימונוב מתרגל מדיטציה בודהיסטית, ממש כמו גיבור סדרת המופת הטלוויזיונית של ערוץ סאנדנס “התיקון”, המרצה את עונשו במשך 20 שנה בתא קטנטן באגף הנידונים למוות בבית סוהר באמריקה. שני הגיבורים הללו נמלאים, כתוצאה מהאימון, בכוחות נפש עילאיים. השפעת התרגול ניכרת בהתנהגותם ומעוררת בכל הסובבים אותם השתאות והשראה.

בית האסורים שבו הם כלואים הוא גם הדמיה, בתנאי קיצון, של מצבנו הקיומי, כמי שהושלכו אל חייהם שלא בטובתם ומרצים את זמנם בהמתנה למותם. אך האומנם צריך לאבד את החופש המדומה כדי להתמלא במוטיבציה הנדרשת להתחיל כאן ועתה בהכנות לקראת יום הדין? אם התשובה חיובית, אזי “להכיר במציאות. לדעת שלווה” הוא המדריך המומלץ לצאת איתו למסע שאין בו קיצורי דרך. הוא שימושי להפליא, כתוב בבהירות, חריפות וחדות. מסוג הספרים שמסייעים למבקשים להיות גיבורים – בתא העצורים, בהמתנה לתוצאות הניתוח בחדר בבית החולים, בחופשת חשבון נפש באי בודד או בכל מקום אחר בתוכנו ששוררת בו מהומת אלוהים.

הוא בנוי מ–21 פרקים ובהם הסברים יפים ומאלפים המובילים אותנו מתוך מבוך המסדרונות האופייני למנגנוני החשיבה האוטומטית, שזרועים לכל אורכם בורות, קונפליקטים ופערים מומצאים, היישר אל האור הבוקע מנקודת ההשקפה שמעל ומעבר: זו אשר ממנה רואים שקוף את המציאות. גישתו הבלתי אמצעית של הריסון, סמכותית ומרגיעה, ממוססת את ההתנגדות המופיעה לרוב בתחפושת של חשדנות, זלזול ופקפוק, ומשרה אמון וחיבה.

כותרות הפרקים – למשל “גילוי מה אמיתי ומה לא”, “התחסנות מפני שבח וביקורת”, ”גילוי העובדה שאין דבר מיוחד לעשות” - מבטיחות גדולות ונצורות ומקיימות; ליקוט של ציטוטים אדירים משל אושו, קרישנמורטי, איינשטיין, לאו דזה, ג’ון פ' קנדי, הרב סולומון דיוויד ששון, אלאן ווטס, הבודהה ואחרים, בצד מובאות מתוך כתבים טיבטיים, מעניקים את המעוף הפילוסופי־הפיוטי לטקסט, ואילו דיאלוגים ממוקדים בין המחבר לתלמידיו התוהים־התועים, שמשובצים בחסכנות נבונה, מסייעים להמחיש היבטים מופשטים בתורה הבודהיסטית ולעגנם בקרקע, ביומיומי ובפרקטי.

“לא קל ולא קשה ללמוד מדיטציה”, טוען פולדר בהקדמה לספר. מה שדרוש, לשיטתו, או לפחות יכול לעזור, הוא “מדריך טוב שיציב אותנו על השביל הנכון”. ואכן, יתרונו של המדריך של הריסון הוא בהיעדרה של גישה אליטיסטית. בהגינות והימנעות מחשיבות עצמית, מספק המחבר את החוויה הבודהיסטית במלואה: התבוננות בגובה העיניים, חקירה מדוקדקת וישירה, ניתוח מזהיר, הבנה שנובעת מתוך חמלה ופתיחות ושמיטת הקרקע מתחת לכל מה שנראה כאמת המוחלטת או כעובדה בלתי ניתנת לערעור. וזה כולל, כמובן, גם את המדיטציה כפרקטיקה. או במלותיו: “למעשה, אין אפילו צורך להרפות, די במודעות לכך שמעולם לא היה דבר שצריך להרפות ממנו, שאין מי שירפה, ושההרפיה עצמה אינה אלא עוד מחשבה, חלק מהחוויה הכוללת”.

את הספר כתב הריסון באנגלית, שפת אמו. התרגום לעברית הודפס בהוצאה עצמית והתאפשר בעזרת מממן שהעדיף להישאר בעילום שם. כתיבתו הנוטה לקיצור ותמצות של הריסון שונה בתכלית מזאת המענגת, רחבת האופקים ומרוממת הרוח של אילן עמית, שספרו “חידת הנוכחות”, אשר ראה אור לפני כחצי שנה (הוצאת ספרי עליית הגג) בסמוך למותו, הוא סאגה בת 400 עמודים בקירוב, יצירה שהקריאה בה היא זכות גדולה.

”להכיר במציאות” צנועה בהרבה ובשל כך, אולי, קלה יותר לצליחה. שורה עליה רוחה של הרוחניות ש”אינה אלא עמידה עם שתי רגליים על הקרקע”, כפי שמסביר הריסון. גמעתי את רוב הספר בנסיעה ממושכת באוטובוס מתל אביב לגליל. כאשר ירדתי ביעד, חשתי מלאה בשמחה, קלילות וצלילות. כמו ירדתי לסוף דעתו של המדריך, המסביר כמה קל ונעים לחיות את החיים במלואם ואיך אפשר אפילו לקחת אותם בקלות. התחושה הזאת, שמוכרת לי כתופעת לוואי של תרגול מדיטציה, שהתה איתי לאורך כל הביקור המשפחתי, והבעיות, שאיתן תמיד יש צורך להתמודד, נעלמו כלא היו באותו סוף שבוע. האין זו המחשה מלבבת לכוונה המסתתרת בפתגם הבודהיסטי הידוע “כשהתלמיד מוכן, המורה מופיע”?

Know Reality. Find Peace/ 
Jonathan Harrison



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו