טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

Black Friday Sale - חוסכים 40% על מינוי דיגיטלי לאתר   

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור בצניעות

מיהם ארבעת הבנקאים שרוששו את העולם

הספר "אדוני הכסף" מתאר כיצד מעשיהם של מומחים לכלכלה, שנחשבו חצאי אלים שלא יכולים לטעות, חוללו את המשבר העולמי הגדול של 1929

תגובות

אדוני הכסף: הבנקאים אשר רוששו את העולם
ליאקת אחמד. תירגם מאנגלית: יהודה פורת. הוצאת עם עובד, 
485 עמודים, 84 שקלים

הכלכלה היא מדע חברה מוזר. הוא מתלבש כמו מדע מדויק במספרים ובאותיות לטיניות, עוטה עליו גרפים ומתגנדר בסטטיסטיקות כאלה ואחרות. אבל בפועל הוא מדע חברה כשאר מדעי החברה, רחוק כרחוק מזרח ממערב מלהיות מדויק. כמו המשפט, הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, גם הכלכלה היא תופעה חברתית שמושפעת מפקטורים רבים שקשה לנבא מראש.

אז מאיפה הגיעה תחפושת המדע המדויק? היא הומצאה ככלי רב כוח לשיווק תפישת העולם שעומדת מאחורי אותם כלכלנים, לשיווקה כאמת אחת שאין בלתה ואין להרהר אחריה או להטיל בה ספק. בדרך זו, למשל, הצליחו אנשי החוגים לכלכלה בישראל להוביל כבר מאמצע שנות ה–60 של המאה הקודמת מהפכה רבתי במדיניות החברתית בישראל, מהפכה ששירתה מעטים (שנהפכו לבעלי הון ולמחוברים אליהם) וריסקה את כל השאר. המהפכה הזאת הפכה את ההבטחה שנחקקה בהצעת החוקה הראשונית לישראל, שלפיה "כל אזרח ייהנה מחלקו הראוי בהכנסות הלאום", לבדיחה עצובה והפריכה את תקוותו של מנחם בגין כי הכלכלה בישראל תהיה הוגנת ותבטיח ש"העם יהיה אז חופשי. קודם כל חופשי מפחד, חופשי מרעב וחופשי מפחד ההרעבה". הרי בלי תחפושת המדע המדויק, מי היה מוכן לוותר על נכסי הציבור ולהעבירם לידיים מעטות כל כך של הניר גלעדים, הנוחי דנקנרנים והגליות מאוריות?

המציאות מקשה על השיווק המתוחכם הזה, שהרי פעם אחר פעם ממלאות מדינות אחר "הוראות" הכלכלנים ולמרות זאת הן מתרסקות שוב ושוב. איך זה מוסבר? כאן שואלת הכלכלה תירוצים ממדעים אחרים, והמשברים מתוארים כאסונות טבע שנפלו על העולם ואין להאשים בהם איש או קבוצת אנשים כלשהי. במלים אחרות: מדע הכלכלה לעולם לא טועה. זו המציאות שמטעה.

מעשה תרמית זה אינו ייחודי לחברה בישראל, אלא הוא חובק עולם. לא היה אירוע שמלמד על כך יותר מאשר המשבר הכלכלי הגדול של 1929–1932. המשבר תואר כמובן כרעידת אדמה כלכלית, כסופת שלגים עזה, כמערבולת וכמבול. בספרו החדש "אדוני הכסף: הבנקאים אשר רוששו את העולם" חושף ליאקת אחמד, בנקאי מנוסה שעבד שנים רבות במוסדות בנקאיים מובילים בעולם, ש"השפל הכלכלי לא היה מכה משמים... אלא היה תוצאה ישירה של סדרת טעויות בשיפוט של מעצבי המדיניות".

בין האשמים העיקריים שהוא מצביע עליהם: נגידי הבנקים המרכזיים הגדולים באותה תקופה ובראשם ארבעה אישים, ששמותיהם לא אומרים היום כמעט דבר לאיש. אבל מונטגיו נורמן (מנהל הבנק האנגלי), אמיל מורו (מנהל הבנק הצרפתי), היילמאר שאכט (מנהל הבנק הגרמני) ובנג'מין סטרונג (מהבנק הפדרלי האמריקאי) — היו בשנים ההן ממליכי המלכים.

המדינות המרוסקות אחרי מלחמת העולם הראשונה העבירו לבנקים שלהן את מלאכת שיקומו הפיננסי של העולם מתוך אמונה "מדעית" שמוטב להפקיד את הטיפול בסוגיות אלה לגורמים "מקצועיים" ולא פוליטיים. ארבעת הבנקאים נהנו אז ממוניטין עצום. הם כונו בעיתונות התקופה "המועדון האקסקלוסיבי ביותר בעולם"; שמותיהם היו מוכרים לכל והם נתפשו כיודעי סוד נסתר, כמעט כחצאי אלים. בדיעבד, טוען אחמד, מעשיהם הם שהביאו למשבר הכלכלי הגדול של 1929 והחישו את בעירת מלחמת העולם השנייה על כל תוצאותיה האיומות.

לא לחזור על השגיאות

הספר עוקב אחר סיפורי חייהם של אותם ארבעה בנקאים, שאכן רוששו את העולם, אבל בין לבין מסתננת לבמה דמות של כלכלן נוסף: ג'ון מיינרד קיינס, גדול הכלכלנים בדורו. הוא היה צעיר בעשר שנים מאותם ארבעת גיבורים, ובניגוד אליהם לא נמנה (למרבה צער ההיסטוריה) עם מקבלי ההחלטות כמותם. הוא סירב לשתוק: בכל פרק הוא מפציע ומשמיע קול עצמאי מנוגד לזה של ארבעת אבירי הפיננסים, נושאי דגל השמרנות. בכל נקודת תפנית כזאת הוא מוכיח לא רק את האינטלקט המבריק והחקרני שלו, אלא בעיקר את מה שאחמד מכנה "הכישרון יוצא הדופן שלו להיות צודק". בצדק קובע המחבר שנדמה כאילו קיינס נולד בדור אחר. כמה חבל. האנושות היתה זקוקה שייוולד עשר שנים קודם לכן כדי להציל את עצמה.

באמצעות סיפור חייהם של ארבעת גיבורי הספר מספר אחמד סיפור גדול יותר, סיפורה של תקופה. מרתק לעמוד על ההבדלים בין גיבור לגיבור, כפי שהם משקפים את ההבדלים התרבותיים בין העמים. וכך, אם ב–31 ביולי 1913, כשנסגרת הבורסה בלונדון בפעם הראשונה בהיסטוריה מאז היווסדה ב–1773 ובנקים מסרבים לספק מטבעות זהב ללקוחותיהם שמבקשים להמיר את כספם במטבע בטוח, אין בהלה ברחובות אלא "אווירה של דאגה חריפה"; ה"טיימס" מדווח ש"אף שבמהלך היום היו בוודאי מאות אנשים שעמדו בתור, לא היה כל אי־סדר". ואילו לפני מדרגות הבנק דה פרנס, האנשים כמעט הרגו איש את שכנו לתור.

אחמד מראה כיצד החלטות שגויות, שלא פעם משרתות אינטרסים אישיים או מעמדיים, הביאו להמשכה של מדיניות פיננסית הרסנית שרק הגבירה את הייאוש הקולקטיבי ואת חוסר התקווה האישי בארצות הברית, בגרמניה ובכל אירופה. ההסתערות על הבנקים, התגברות אגירת הכסף והמחיר הגבוה של הכסף יצרו מצוקת אשראי עצומה — מה שחולל גל של פשיטות רגל וחדלות פרעון וחוזר חלילה.

כל מדד כלכלי אפשרי נפל כמו ממצוק. ההתמרמרות בציבור פשטה עם ההבנה שאותם אנשי פיננסים בכירים הם האשמים. "אם אתה גונב 25 דולר אתה גנב, אם אתה גונב 250 אלף דולר אתה מועל, אם אתה גונב 25 מיליון דולר אתה איש פיננסים", כתב אז המגזין "ניישן". שוב הוכח שיש אולי כאלה שיכולים לגבור על מניות אבל איש אינו יכול לגבור על שוק המניות. האחרון צלל ויחד איתו הכלכלה והחברה כולה. ההידרדרות הכלכלית האיצה את הסערה הפוליטית, ובגרמניה הכפילו הנאצים את מושביהם והיו למפלגה הגדולה ברייכסטאג.

כאיש פיננסים "מקצוען" ו"מדעי" לא מפתיע ששאכט נהפך לתומך בולט בהיטלר והכריז כי האחרון הוא האדם היחיד שמתאים לתפקיד הקנצלר. לכן חזר לרייכסבנק ואמר למכריו כי הוא מוכן לכרות ברית עם השטן כדי להשיב לגרמניה את עוצמתה הכלכלית. אמר ועשה, למרבה החרפה. הוא זוכה במשפטי נירנברג מטעם פרוצדורלי (המשפט עסק רק בתקופת המלחמה ואילו המעשים של שאכט אירעו קודם ל–1939) והמשיך לעסוק בייעוץ כלכלי עד מותו ב–1979. חשוב לציין כי סירב להודות עד יומו האחרון כי עשה אי פעם עוול כלשהו. זה לא הוא, זה הרי "מדע" הכלכלה. חבריו למועדון היו הגונים וכנים יותר. נורמן קבע שנתיים לפני מותו שמעשיהם לא הניבו תוצאה טובה "מלבד העובדה שגבינו כסף מהרבה מסכנים עניים ופיזרנו אותו לארבע רוחות שמים".

Bundesarchiv

ככל שארבעת הכוכבים דועכים כך זורח כוכבו של קיינס. יותר ויותר אנשים מסכימים כי הוא צודק, ולקראת סוף שנות ה–30 הוא נחשב לכלכלן המפורסם בעולם ואחת מאושיות הממסד בבריטניה. כעת רעיונותיו מושלים בכיפה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה מונה ליועץ ללא שכר של שר האוצר של בריטניה, ובתוך זמן קצר היה לאסטרטג הכלכלי הראשי של בריטניה. כשהוא נחוש לא לחזור על שגיאות הכלכלנים במלחמת העולם הראשונה, קיינס מתחיל כבר ב–1942 להיערך לעולם של אחרי המלחמה בדרך של יצירת מערכת פיננסית בינלאומית, הכוללת בנק מרכזי בינלאומי שילווה כסף למדינות נזקקות זמנית. באותה תקופה פיתחה גם ארצות הברית רעיון דומה, והמגעים בין המדינות הבשילו להסכמה שמהווה את הבסיס להסדרים המוניטריים הבינלאומיים שעזרו לשיקום אירופה ויפן אחרי המלחמה; הסדרים שהיו הבסיס לאחת מתקופות הצמיחה הכלכלית הארוכות ביותר שידע העולם מעודו.

אי אפשר לקרוא את הספר בלי לחשוש שמא זה יכול לחזור על עצמו בימינו ולתהות אם זה כבר לא חזר על עצמו במשבר הפזו המקסיקאי ב–1994; במשברים באסיה וברוסיה ב–1997-98; בהתפוצצות בועת הבורסה ב–2000 וכמובן במשבר הפיננסי העולמי בשנים 2007–2008. החששות גוברים משום שבניגוד לארבעת הבנקאים גיבורי הספר, שלא לקחו כספים רבים לכיסיהם הפרטיים, הרי שכיום הבנקאים הבכירים — שהם יהירים באותה מידה — נהפכו בעצמם לבעלי הון בעלי אינטרסים אישיים על חשבון הציבור. האם אפשר לסמוך על שכבת מנהלי הבנקים ונגידי הבנקים המרכזיים, או שמא צדק נפוליאון כשקבע ש"לכסף אין מולדת. לאנשי הפיננסים אין פטריוטיות ולא הגינות. מטרתם היחידה היא הרווח"?

קשה לדעת. בניגוד לתפישת עולמו של ראש הממשלה שלנו, לעולם אין השוואות היסטוריות מדויקות. למרות זאת, ואולי דווקא משום כך, חשוב לכל איש פיננסים להכיר את המתואר בספר הזה: על ארבעה אנשים בטוחים במקצוענותם, שחוללו את המיתון הגדול. כדאי להכיר וללמוד הגינות וצניעות. לטובת כולנו.

Lords of Finance/ Liaquat Ahamed



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות