בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עשרת הדיברות של ביאליק לסופר העברי

היגדים נבחרים המבטאים את השקפותיו של המשורר הלאומי על עבודת הסופר וייעודו — אשר בהצטרפותם יחד כאבני פסיפס יכולים להעניק לנו את תמונת עשרת הדיברות שלו לסופר העברי

31תגובות
ביאליק (שלישי משמאל בשורת היושבים) בוועידת אגודת הסופרים העברים בתל אביב בשנת 1927 . צמודים לו יושבים אברהם שלונסקי ואליעזר שטיינמן
ארכיון בית ביאליק

מאה ארבעים ושלוש שנה ימלאו בימים אלה להולדתו של חיים נחמן ביאליק, אשר שימש בדורו מֵעֵין "אורים ותומים" לבני היישוב בארץ ולרבים מיהודי התפוצות; יעידו על כך הפניות שקיבל השכם והערב בשאלות ספרותיות ותרבותיות, בדילמות לאומיות ובנושאים אישיים. את המענה שלו לשאלות אלה ניתן למצוא במכתבי התשובה ששלח לפונים וכן בדברים שכתב, בנאומים שנשא ובשיחות שניהל. מתוך כל אלה, מלוקטים כאן היגדים נבחרים המבטאים את השקפותיו של המשורר הלאומי על עבודת הסופר וייעודו — אשר בהצטרפותם יחד כאבני פסיפס יכולים להעניק לנו את תמונת עשרת הדיברות שלו לסופר העברי.

הדיבר הראשון — רְאה בכתיבתך שליחות:

על המדרגה הגבוהה שהועיד ביאליק ליוצר באשר הוא (לאו דווקא העברי) יעידו דבריו הבאים: "מתעודת היוצר־האמן הוא לגלם ולעצב את הדברים יותר טוב משהם בחיים ובמציאות, ולהוסיף עליהם את המעט אשר חיסר מהם הבורא בעצמו; על ידי כך נעשה האמן כביכול שותף לבריאה" (מרדכי עובדיהו, "מפי ביאליק", תל אביב 1969, עמ' 71). ובאשר לסופר העברי, אותו ראה ביאליק כבר־אחריות לכלל ישראל וכמי שמחויב להיות חלק מ"מחנה־שכינה" וממחוללי התחייה הלאומית, ההולכת יד ביד עם תחיית הלשון העברית וספרותה.

בעקבות השבר באמונה ותהליך החילון ראה ביאליק בסופר העברי גם מעין נושא הלפיד וממשיך תרבותי (לא דתי) של "רוח הקודש", וכמי ש"יוצר את צלם־האלוהים של האומה ונושא באחריותה" (ח"נ ביאליק, דברים שבעל־פה, ב', תל אביב תרצ"ה, עמ' קצ"ו). מכאן גם ציפה ביאליק שכתיבתו החופשית של היוצר העברי (בנושאים השונים שיבחר) לא תהיה מנותקת מהוויית העם ומצוקותיו, מהדילמות המעסיקות אותו ומהאתגרים העומדים בפניו, ושבמידה זו או אחרת יתרום לבניין הבית הלאומי.

הדיבר השני — דע את שקדם לך:

"איזהו אמן?", שואל ביאליק במסתו על הצייר לאוניד פסטרנק ומשיב: "הלומד תמיד והלומד מכל" (כל כתבי ביאליק, תל אביב 1968, עמ' רס"ג); וזאת גם מה שציפה ביאליק מכל סופר בישראל: לא להתעלם מיצירת הדורות שקדמה לו — למן התנ"ך והתורה שבעל־פה ועד ספרות האגדה, הפיוט, שירת ימי הביניים וכיו"ב — אלא לשקוד על הכרתה ולימודה ולאפשר לה להיטמע ולהפרות בסגולותיה את הספרות העכשווית.

ביקורת בדבר הדלדול הצפוי לספרות מאותה התעלמות השמיע ביאליק באחת מהרצאותיו על האגדה: "לִבי כואב לראות עד כמה הספרות שלנו הולכת ומתנכרת למקורות הקדמונים [...] סימן רע הוא לזלזל ברכוש עצמנו מתוך חסרון ידיעה [...] וההשפעה הזו תטביע את חותמה גם על עצם הסגנון, על הפנימיות של הספרות, והיא תיעקר סוף סוף משורשיה" (דברים שבעל־פה, ב', עמ' ע"ב).

כמו כן ציפה ביאליק מהיוצר העברי שלא להצטמצם בלימודו בתחום הספרות הלאומית, אלא להרחיב דעת גם בספרות העולמית הקלאסית, למן הספרות היוונית והרומית, מחזותיו של שייקספיר, ועד ספרות זמנו. הן ביאליק יסד באודסה, בשנת 1911, את הוצאת "תורגמן" ובעצמו תרגם את "דון קישוט" לסרוונטס ואת "וילהלם טל" לשילר ועוד.

דף מתוךך כתביו של ביאליק
ארכיון בית ביאליק

הדיבר השלישי — כתוב כבן חורין:

ביאליק לא שלל מהסופר העברי את הזכות להימנות עם מפלגה כלשהי, אך שלל בכל תוקף כתיבה המנותבת לפי תכתיב מפלגתי או ארגוני: "כסופר אל לו להשתעבד לשום אליל, חופשי יהיה. מצפונו הוא יהיה לו למדריך, ולא זה של המפלגה. והמצפון של הסופר ומידתו המוסרית אינם אלה נאמנותו המוחלטת לאמִתו הוא, נאמנותו לכישרונו ולעצמותו" (דברים שבעל־פה, א', עמ' רל"ד).

לשיטת ביאליק צריכה חירות היוצר להיות טוטלית, לכן הדגיש שאף "דברי ספרות שנכתבו בכוונה לשם ארץ ישראל ולשם מוסדות שונים, לחרפה הם לנו", ומוסיף בחריפות: "הכשמשים תעשו את סופרינו? אני הייתי מרחיק סופרים כאלה. כל אחד מביא תועלת לעם, אם יעשה לפי כוחו ויצירתו. התועלת היא אם הסופר חופשי, ודבר זה מועיל יותר גם לעם ישראל וגם לסופר" (דברים שבעל־פה, א', עמ' קנ"ב).

הדיבר הרביעי — פְּרוֹץ גדר וחדֵש:

ביאליק לא גמר את ההלל על כל חידוש או הברקה מלאכותית, ובמיוחד שלל צורות "חדשות" ריקות מתוכן המנצנצות בעדיי שווא. עם זאת, מבחינה עקרונית סבר ביאליק שכל מי שיוצר על פי כללי תורת הספרות (בלי לשנות דבר) הוא בעל מום, שכן לא הקבוע עיקר ביצירה אלא המתחדש. ולשיטתו, כל יצירה שאינה מוסיפה כלל וחוק חדש לתורת אותו מקצוע אינה יצירה כלל.

יישום של השקפה זו נוכל למצוא בדברים שכתב ביאליק לברנר על אודות סיפורו "מסביב לנקודה": "אתה הוא המספר העברי החדש של תקופתנו בגובה המובן של המילים האלה. מי שיבקר את סיפוריך עם ה'תיאוריא סלובֶסנוסטי' [תורת הספרות] בידו, ימצא בהם חסרונות גדולים וקטנים: הארכיטקטוניקא 'צולעת', 'בריות' שלא לצורך, אריכות וקיצור שלא במקומם וכדומה — אבל מה לי 'תיאוריא סלובֶסנוסטי' אם רואה אני נפש חיה, רגש לוהט ורעיון־שרף מחלחלים בכל שורה ושורה ומפרפרים בכל אות ואות. וכמה דקוּת, וכמה 'אמת' — אין לי מילה אחרת — בקשת אמת, וכמה רעל משוקע שם" (איגרות ח"נ ביאליק, א', בעריכת פ' לחובר, תל אביב תרצ"ח, עמ' רס"ט).

הדיבר החמישי — הקפד על קוצו של יו"ד:

"אין חטא יותר כבד מחצי מעשה — הוא החטא והוא העונש", פסק ביאליק הפרפקציוניסט (איגרות ביאליק, ה', עמ' ג'), אשר על פי עדותו מחק בחייו יותר מאשר כתב. על רקע זה מובנת ביקורתו הבאה: "למראה שפע השירים והיצירות של סופרים מבני דורי, הנושרים אצלם כ'מתוך שרוול', הריני עומד ותוהה וכביכול מתקנא בהם: באיזה קלות באה להם הדבר! ואני הרי כל שורה ושורה כותב מתוך עינויים וייסורים קשים [...] לפני הולדת כל דבר ואחריו הריני חש מכאובים בכל גופי ונפשי" (עובדיהו, מפי ביאליק, עמ' 88).

לדידו של ביאליק, "כל זמן שלא הגיעה יצירה פיוטית למדרגה זו, שאין להמיר בה אפילו מילה אחת באחרת — אין השיר דומה אלא למחרוזת של חרסים צבעוניים זולים שהושחל בהם חוט אחד. פנינים נחרזות בזהירות, ולכל אחת מהן מקום מיוחד במחרוזת" (ביאליק לפרומה קופמן במפגש רעים). ואכן, אמת מידה זו של קפדנות תבע ביאליק גם מהכותבים תחת דגלו בכתבי העת שערך ובהוצאות הספרים שבראשן עמד.

הדיבר השישי — לא תיילל לשווא:

במרס 1929 נשא ביאליק הרצאה בפני חברי אגודת הסופרים, שבמסגרתה המליץ לעורכי השבועון "מאזנים" (שנוסד אז) לאמץ שבע מצוות "לא תעשה". כמה מהלאווים האלה מתקשרים לתכונת היללה או הקינה, במובן של נטייה "לחטט באשפה" ו"לבדוק נגעים". "הניחו זאת לזבובים", קורא ביאליק ומוסיף: "הכהן גם הוא נזהר בדברי טומאה, ואם הסופר הוא באמת כהן, אל ישכח כי נגעים זהו תמיד אסון וצרה. אם יעסוק מן הבוקר עד הערב רק בנגעים — סופו שיינגע הוא עצמו. הייתי מייעץ שיתנו אל לבם למצוא את החזיונות הטובים והבריאים כדי להרימם על נס, ועל ידי כך להשפיע ולחנך" (דברים שבעל־פה, א', עמ' קמ"ד).

בהקשר זה מעניין לציין את דברי הביקורת הבאים שכתב ביאליק לברנר: "פליטונך ב'הזמן' עשה עליי רושם קשה. הופך אתה והופך, דש ודש במקום אחד. איני אוהב את האנחות והאנקות אפילו כשהן מן הלב. 'הבל הבלים' — זה כבר אמור על ידי קהלת, ומה אתה יכול להוסיף עליו? בדוק נא בעצמך: האינך 'מחמיץ' ו'ממרר' את עצמך מדעת?" (איגרות ביאליק, ב', עמ' ס"ז).

עם מות ביאליק כתב עליו שלונסקי מאמר הספד בשם "קודם זמנו", הכולל כמה אבחנות קולעות ובתוך כך גם אחת הנוגעת לענייננו: "ביאליק שנא את כל האִיוֹבִיוּת, המתגודדת, הסגפנית, שבהתפלשה בעמק העכור היא כופרת בעיקרם הדשן של החיים ומתליעה ביסוד הייאוש המוסרי־הטראגי את עץ־החיים [...] הוא היה המרה האדומה הבריאה, כנגד המרה השחורה".

הדיבר השביעי — לא תגנוב דעת:

איור של ביאליק

בהרצאה בפני אגודת הסופרים, כשנה לפני מותו, השמיע ביאליק דברי ביקורת כלפי יוצרים המזייפים את חותמם על ידי "גניבת דעת וקריצות עיניים" ומוציאים לשוק "שטרי סרק של מילים" (דברים שבעל־פה, א', עמ' רל"ד). כמי שהאמת היתה אמת־המידה הראשונה שלו לכל בחינה, היה רגיש ביאליק לכל מעשה הונאה וגניבת דעת. בגדר זה נכנסות כל אותן יצירות שלא נבראו מעומק הלב ומתוך צורך פנימי אלא כתולדה של אופנה לכתוב כך או אחרת ובנושא זה או אחר. ביאליק עצמו עמד במבחן שכזה בעת ביקורו בארץ ישראל, כשהכול ציפו ממנו לשירת הלל חדשה על תקומת הארץ ותחת זאת שמעו ממנו, לאכזבתם, פרקים מתוך סיפורו "מאחורי הגדר".

מעניין לציין שגניבות ספרותיות כפשוטן לא פסחו גם על ביאליק, כפי שהוא עצמו מעיד: "דברים ורעיונות שמדרכי לפזרם באזני קרובים ורחוקים — לימים שבתי ומצאתים כשהם משוקעים ומשובצים בתוך דברי שירה או דברי הגות של אחרים — מבלי שידע איש כי מקרבי באו ומלבי נחצבו [...] כשלעצמי הסכנתי עם הדבר ושוב איני מקפיד על כך, ופעמים אף שמח אני, שדברי לא לרוח ניזרו אלא נקלטו וצמחו באדמת־החיים (עובדיהו, מפי ביאליק, עמ' 88).

הדיבר השמיני — לא תישא פנים:

נושא זה בא לידי ביטוי בשיפוט הספרותי שאליו נדרש ביאליק בתפקידו כעורך וכמו"ל, אשר לא נשא פנים לאיש אלא הלך לפי הכלל "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". לכן, לעתים נמצא את ביאליק משבח את ברנר ולעתים מעיר לו בביקורתיות, וכיוצא בזה, מקבל סיפור אחד של ברדיצ'בסקי ל"השילוח" אך דוחה שניים. על כך בא ברדיצ'בסקי בטרוניה אל ביאליק כשהוא תוהה "היכן הידידות?", בלא שתפס שאין ביאליק יכול לדון אלא לפי מה שעיניו רואות, בלא משוא פנים, ודין אחד לכולם, גדול כקטן.

על החילוק הזה שבשיפוט של ביאליק בין יצירה ליצירה, הכול לפי גופו של עניין, עשוי ללמד גם משפטו לאביגדור המאירי: "לא כל היקף תפיסתך קרוב ללבי במידה אחת, אבל תחומך איננו זר לנפשי, ולעתים, בנוח עליך הרוח הטהורה, יש אשר גם יהמה לבי אליך ואמונתי בכישרונך תתחזק" (איגרות ביאליק, ג', עמ' ס"ד-ס"ה).

הדיבר התשיעי — לא תפרוש מהציבור:

לכתר "המשורר הלאומי" זכה ביאליק במידה לא מועטה גם בזכות היותו קשור מבחינה חברתית לא רק לאנשי התרבות והרוח אלא לכלל הציבור, עד שנוצרה בעקבות כך הסיסמה "כל ישראל יש להם חלק בביאליק", מהרוכל אשר בשוק ועד רקטור האוניברסיטה. וכשנשאל המשורר על ידי ידידו משה אונגרפלד (לימים המנהל המיתולוגי של בית ביאליק) מדוע הוא מרבה לעסוק בעניינים סוציאליים ובצרכי ציבור תחת להרבות יותר בכתיבה, השיב לו ביאליק: "מי זה הדיין שיכריע ויאמר, מה עדיף יותר, אם שיר טוב או מעשה טוב" (איגרות ביאליק, ה', עמ' ש"ח).

על עמדתו זו בגנות ההסתגרות במגדל השן גם השמיע דברי תוכחה באחד מכנסי אגודת הסופרים: "יש חושבים שהאמן־הסופר־המשורר יוצא ידי חובתו ביצירה שלו [...] ושהוא פטור מכל החובות הלאומיות, ורק 'סתם' בן אדם חייב בהם. אני מעולם לא נתתי זכות כזו ליוצר העברי" (דברים שבעל־פה, א', עמ' קמ"ח).

הדיבר העשירי — לא תעשה ספרים הרבה:

ביאליק הטיף לכתיבה במשורה ובלבד שזו תהיה קב ונקי. לאורך כל חייו הוא ביכר את האיכות על פני הכמות, וכאשר נשאל על ידי אחד מידידיו מדוע אין הוא כותב יותר שירים, השיב לו: "מי שכתב מאתיים שירים טובים — האם עליו לכתוב עוד מאתיים שירים גרועים?", ואף הוסיף בנימת ביקורת שאסור למשורר להיכנע לדרישת ההמון הדורש ממנו לשיר כאשר הצו הפנימי שלו גוזר עליו לשתוק, וש"ירידתם של כמה מהמשוררים הגדולים ביותר היא בחולשתם כלפי ההמון, בחולשתם כלפי עצמם: אין להם כוח לשתוק" (בן ציון דינבורג, "תכניות של ביאליק", כנסת, ספר תשיעי, תש"ה, עמ' 14).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו