בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המפעל הציוני זימן ליידיש ולערבית גורל דומה

בעוד שהערביות נצבעת בבז'-מדבר ובירוק-חמאס, היידישקייט נצבע באפור. ביקורת על "בערבית זה נשמע יותר טוב", אוסף של פתגמים ומשלים ערביים

6תגובות

בערבית זה נשמע יותר טוב: מבחר פתגמים ומשלים בשפה הערבית. שוקי שפיר. הוצאת כרמל, 
304 עמודים, 99 שקלים

הפתגם האנגלי Don’t judge a book by its cover, אל תשפוט ספר לפי כריכתו, מציב קושי מיוחד למתעניינים בספרות ערבית. ספרים מתורגמים מערבית או ספרים העוסקים בערביות נכרכים לרוב, כמו מתוך הכרח, בירוק־חמאס או בבז'־מדבר, בדרך כלל בלוויית ערבסקות, באחידות גרפית שכמעט אינה מאפשרת להבחין ביניהם. הנגע פושה בכל: נגועים ספרי הלימוד לחטיבות הביניים, נגועים המילונים, ספרי השירה, הפרוזה והעיון. ספרייה שתורכב מספרים אלו בלבד תדמה למניפת צבע עצובה בחנות "טמבור". לא נופתע אפוא לגלות שאל ארון הספרים הישראלי־ערבי נוסף ספר עטור ערבסקות, המלקט פתגמים ומשלים מערבית, כולו קורן בבז'.

הספר "בערבית זה נשמע יותר טוב" גדוש ביותר מ–1,100 משל ופתגם, מובאים במקורם בערבית, בתעתיק עברי מנוקד, בתרגום מילולי, בצירוף פירוש ולעתים אף בתוספת רקע מאיר עיניים. מלאכת ליקוט המשלים והפתגמים היא עבודת נמלים ארוכת שנים הראויה לכל שבח. כמו כן, עורך הספר, שוקי שפיר, מתמודד בצורה ראויה עם סוגיית כתיבת הערבית המדוברת, שאופן כתיבתה אינו מוסדר.

אין זה הספר הראשון המלקט פתגמים, משלים וחוכמות מהשפה הערבית. קודמים לו ספרו של משה (מוסא) בן חיים "אלף פתגם ופתגם", ספרו של רחמים רג'ואן "חכמת ערב — 1001 משלים, אמרות ופתגמים ערביים" ונוספים. ספרות, שירה והגות ערבית מתורגמות במשורה לעברית, ולרוב נזנחות בקרנות חנויות הספרים הפרטיות. מעניין לתת את הדעת על סיבת הפער, ואולי סיבת המתאם, בין העניין בפתגם ובין חוסר העניין בספרות. ראשית, לא בהכרח אפשר להתחקות אחר מקורות הפתגמים; פעמים פסוקי קוראן או בתי שיר נהפכים לפתגמים, אך רבים נותרים מיותמים, חסרי גוף וחסרי כתובת — הערבית בראה אותם, ולא הערבי. כמו כן, ראוי להזכיר את דבריו של י"ח טביוב במבוא לחיבורו "אוצר הפתגמים והמשלים" המלקט פתגמים ומשלים בעברית: "ידוע, שהמשלים בכלל הם אינטרנציונליים, ברובם הגדול הם משותפים לכל העמים: יש משלים ששינו את 'בגדיהם' (צורתם ונוסחתם) בלכתם מגוי אל גוי ויש שלא שינו אלא את לשונם". נוכל להסיק מדבריו כי העניין בפתגמים ובמשלים גם הוא עניין אינטרנציונלי, שאינו בהכרח בעניין בשפה או בתרבות מקומית, ואם כן, אין בו אלא עניין ב"בגד", בנוסח ערבי לחוכמה "אוניברסלית" ידועה מראש.

סנדלר בערב הסעודית.

ניקח לדוגמה את הפתגם הערבי המפורסם: "الانسان يدبر والله يقدر", שמתועתק בספר: "(אֶלְ)אִנְסַאן יֻדַבֶּר וַאַללַה יֻקַדֶּר" ומתורגם מילולית: "האדם מתכנן ואלוהים קובע את הגורל". האם הוא שונה באופן מהותי מפסוק משלי: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" או מהפתגם היידי "אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט" (האדם חושב ואלוהים צוחק)? אך מעט ליד זה מופיע גם "طبيب بداوي وهو عليل" (כמתועתק בספר), ומתורגם מילולית: "רופא מרפא בעוד הוא עצמו חולה". האם הוראת הפתגם שונה מזאת של "הסנדלר הולך יחף", המוכר גם באנגלית "The Cobbler's Children Have No Shoes" (לילדי הסנדלר אין נעליים)?

הספר "בערבית זה נשמע יותר טוב" אינו ממקם את הפתגם במרחב הגיאוגרפי הערבי: האם הפתגם רווח בכל מדינות ערב? האם הוא מאפיין את הלהג התימני, את הלהג הלבנוני או אולי את הלהג המרוקאי? אם כן, לא רק שהפתגם, בעצם הגדרתו, הוא פרי השפה האלמונית מאליה ולא יציר האדם, אלא שאף השפה הערבית עצמה, שבולטת בהיותה מרובדת, רבת להגים ושרועה על פני מרחבים גיאוגרפיים אדירים, מרודדת לכדי לשון אחידה שכלואה בד' אמותיה.

בהקשר זה מעניין להתבונן גם בכותרת הספר — "בערבית זה נשמע יותר טוב" — פרפרזה על המשפט היידי "ביידיש זה נשמע יותר טוב". מה הטעם בקריאת ספר המעלה את פתגמי השפה הערבית על נס, המעודד את הקורא בספר לדרוש את התרבות הערבית, דווקא בשם פתגם ביידיש? שם הספר מצביע על הקשר בין השפות, ואכן קיים קשר כזה בתולדות הציונות, בהיותן שתי לשונות נפוצות בקרב היהודים הראשונים בארץ, ולשונות משמעותיות להתהוות העברית המדוברת בימינו. אך כאשר מפסיקים להתבונן בערבית באספקלריה הזאת, ההקבלה בין השפות היא כמעט מופרכת: מספר דוברי הערבית גדול לאין ערוך ממספר דוברי היידיש; כותבי הערבית הולכים ומתרבים לעומת כותבי היידיש שהולכים ומתמעטים ורוב דוברי הערבית הם מוסלמים לעומת היידיש, שאפילו שמה בלבד הוא עֵד ליהדותה.

המפעל הציוני זימן ליידיש ולערבית גורל דומה: הן רידוד צבעוני (בעוד שהערביות נצבעת בבז' ובירוק, היידישקייט נצבע באפור), הן עניין בפרפראות ונטישה של הספרות (דוגמת רב המכר "לאָמיר הערן גוטע בשורות", ספר פתגמים ומשלים ביידיש, שנמכר בהיקפי ענק) ומעל הכל ובעקבות זאת — הדחקה, אבדון ושכחה. אם כן, ייטב לערבית אם תתנער מהיידיש ולא תיכנע לסד הדוחק שעורך הספר מזמן לה.

קוראי ערבית יוכלו לראות שהשם הערבי לספר שונה — "אלאמת'אל מצאביח אלאקואל" — "המשלים הם אורות לדברים", פתגם בשבח המשלים והפתגמים. אולי בכך טמון היגיון הספר כולו: דוברי ערבית יוכלו לראות בספר אסופה טובה להעשרת לשונם, ואילו מי שאינם דוברי ערבית יראו בו אוסף פתגמים נדוש בשפה זנוחה, שהיופי והחוכמה שמצויים בו אינם בהישג ידם, ואם להוסיף חטא על פשע, כרוך בבז', כרגיל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו