תגובה | הניגוד "חילוני־דתי" הוא משחק מכור

אריאל הירשפלד שב והדגיש במאמרו על החילוניות ("תרבות וספרות", 15.11) את מה שעמד עליו כבר לפני עשור וחצי, ש"הטיפול בחוויה הדתית היהודית במאת השנים האחרונות, הכתיבה הרצינית ביותר על אודותיה, התרחשו דווקא ובעיקר בספרות העברית, בתוך הקשר שנהוג לכנותו 'חילוני'" ("השירה העברית ויצר הרע", "תרבות וספרות", מאי 2004). הדברים חשובים במיוחד לנוכח מה שהוא מכנה "יהדות האיבה", שנציגיה מנכסים את יהדות בפרשנותם הפונדמנטליסטית והלאומנית.

עם זאת, יש להצטער על ההבחנה הקטגורית שעושה הירשפלד בין דתיות ובין חילוניות. החילוניות הישראלית, אין ספק, יש לה ביטויים יצירתיים המשקפים התחדשות יהודית עמוקה ורבת אנפין, אולם היא הולידה גם בורות, חומרנות והחפצה. כך למשל האלימות המגדרית הגואה בישראל (גם במגזרים החילוניים), שאינה מעידה על מיניות בריאה האמורה לדברי הירשפלד לאפיין את החילוניות.

• תגובה | הספרות אינה חילונית. המדע אינו חילוני. הפמיניזם אינו חילוני
• הערה על החילוניות הישראלית

הירשפלד מודה ש"הניגוד 'חילוני־דתי' הוא משחק מכור", אולם דבריו ספוגים בניגוד הזה והוא מתעלם מתופעות יצירתיות ומשמחות במעגלים מסורתיים מזרחיים, בקהילות הליברליות, הרפורמיות והמסורתיות, ובהתיישבות העובדת. הירשפלד אינו נדרש להן, ודומה שהן שרויות מבחינתו מתחת למכ"ם.

לא רק מה"אמצע" שבין שני הקטבים מתעלם הירשפלד אלא גם משינויים תת קרקעיים אך משמעותיים בתוך האורתודוקסיה, בראש ובראשונה מן הפמיניזם הדתי. קהילות אורתודוקסיות רבות שוקלות מחדש את ההפרדה ההירככית בין גברים ונשים ובוחנות באומץ את סוגיות ההשתתפות של נשים בחיי הקהילה והתפילה. בשנים האחרונות, נשים אורתודוקסיות אף מוסמכות לרבנות.

ליצירה יהודית גדולה יכולים להיות בתי גידול מגוונים, היא אינה צומחת בהכרח בערוגה זו או אחרת.