בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבכי שאי אפשר לתרגמו ואין צורך לתרגמו

מה לוקח אלתרמן הצעיר מן ההיסטוריה האנושית, שכולה אסונות ומכות? את השכול הנורא, את בכיו של האב שבנו מת, שיש בו כאב שמעבר למלים

4תגובות

יום חמישי. ארבע אחרי הצהריים. נכדי בן השש מעיר את אחותו בת התשע כשהוא פולט מגרונו בדייקנות מפתיעה צליל של אזעקה. הצליל מתפשט בעוצמה רבה בחלל דירת השיכון ברעננה. אני עוצר בעצמי שלא לגעור בו. האחות שהתעוררה מרגיעה את עצמה בדרך אחרת, סמנטית. כשאנחנו יוצאים לטיול ברחובה הראשי של רעננה, היא שואלת "זאת כבר מלחמה, נכון, לא מבצע?" כשאביה היה בן ארבע, נפל דוֹדוֹ ברמת הגולן. לקחתי אותו מהגן וסיפרתי לו מה קרה. ישבנו על ספסל בפארק והוא שתק ושתק, ולבסוף שאל אם כשיהיה גדול גם הוא יצטרך להתגייס לצבא. הבטחתי...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו