בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרך השער הפתוח אני עובר ממאה אחת למאה אחרת

באמצע הרחוב פתאום חלקת אדמה מוזנחת: בלטות שבורות מוליכות אל שני מבנים וצריף כחול. מהשלטים שמולי אני למד כי לפני סניף של "המחנות העולים"

4תגובות

האיש הקשיש היושב כבכל יום על ספסל בפינת הרחובות רחל ואיציק מאנגר מחפש את מבטי, פונה אלי ואומר: "זהו, תלך לאט. לא צריך לרוץ". לרגע המרחב שלו (ספסל רחוב) והמרחב שלי (רחוב איציק מאנגר שמוביל אותי לארלוזורוב, בדרכי לאבן גבירול) משיקים זה לזה. לרגע, כמו שלימד אותנו מיכאיל בכטין, הזמן שלו (אחר צהריים שמתקדם לאיטו, עם התארכות הצללים, לעבר ארוחת ערב) והזמן שלי (רבע לחמש, חצי שעה לפני פגישה שיש לי במגדל המאה) משיקים ושבים ונפרדים.אני הולך בארלוזורוב מזרחה, לעבר אבן גבירול. כמאה מטר לפני אבן גבירול מושכת...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו