מה ברל היה מגלה אם היה עדיין איתנו

אם חשב ברל כצנלסון שהפערים הכלכליים שמצא בתל אביב הם בלתי נסבלים, לא יכול היה להעלות על דעתו שאלה יגדלו בעשורים האחרונים עד לבלי הכר

אברהם בלבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אברהם בלבן

מודעות שהודבקו בכניסות למזא"ה 65 בשבוע שעבר בישרו לדיירים על טקס לציון שבעים שנה למותו של ברל כצנלסון, והצבת שלט לזכרו על קיר הבית. הבית היה חלק ממעונות עובדים ורבים ממנהיגי תנועת העבודה, כולל אנשי מערכת "דבר", גרו במקום.

הכנתי שיעורי בית: פתחתי אחדים מכרכי המאמרים של כצנלסון, דבר שלא עשיתי כבר שנים. במאמר הראשון שפירסם כצנלסון בארץ חיכתה לי הפתעה: המחבר לוקח את ה"רצון" השופנהאורי, אותו דחף חיים עיוור ואגואיסטי, ומעניק לו כיוון אחר לגמרי. על רקע הישגיהם של אנשי העלייה השנייה, והתקוות לחידוש העלייה עם תום מלחמת העולם הראשונה, מתאר כצנלסון את החלוצים שלבואם הוא מחכה: אלה הם "אנשי הרצון מבקשי הגדולות", אנשים המבקשים לבטא "את כוחות הנפש הנסתרים, את הכישרונות והרצונות האישיים". איך ימצאו החלוצים האלה את גאולתם? "דרך העבודה ושחרור האישיות והרצון האישי". גם באיגרת ששלח לתנועת "החלוץ" שהתארגנה אז לעלייה לארץ ישראל, תיאר את התנועה כ"תנועת רצון ומעשים" ואת אנשיה כ"אנשי הרצון".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ