אברהם בלבן

על ספסל רחוב לא הרחק מביתי, בפינת הרחובות רחל ואיציק מאנגר, חלפתי לא פעם על פניו של איש ישיש שישב והתחמם בשמש. הוא סקר תמיד בסקרנות את העוברים והשבים. בירכתי אותו לשלום בוקר אחד, ומאז עברנו לשלב הבא: "מה שלומך הבוקר?", "ואיך אתה?" ו"העיקר הבריאות". "כן, כן, בזה אתה לגמרי צודק". בעיר הזאת, רבת ה"פרלמנטים", הוא היה פרלמנט של איש אחד שניסה לגייס חברים נוספים לארגונו. אני לא הצטרפתי. הספסל היה לו מעין הרחבה של הסלון הביתי, מקום של בילוי והעברת זמן, ולי נקודה מקרית ברחוב, בדרך למקומות אחרים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ