בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספסל האבלים שצץ פתאום בתל אביב

כך הפך ספסל רחוב סתמי לגלעד עירוני ארעי, לוח מודעות שכונתי וצינור תקשורת, שדרכו אפשר להשמיע דברי פרידה אחרונים

17תגובות

על ספסל רחוב לא הרחק מביתי, בפינת הרחובות רחל ואיציק מאנגר, חלפתי לא פעם על פניו של איש ישיש שישב והתחמם בשמש. הוא סקר תמיד בסקרנות את העוברים והשבים. בירכתי אותו לשלום בוקר אחד, ומאז עברנו לשלב הבא: "מה שלומך הבוקר?", "ואיך אתה?" ו"העיקר הבריאות". "כן, כן, בזה אתה לגמרי צודק". בעיר הזאת, רבת ה"פרלמנטים", הוא היה פרלמנט של איש אחד שניסה לגייס חברים נוספים לארגונו. אני לא הצטרפתי. הספסל היה לו מעין הרחבה של הסלון הביתי, מקום של בילוי והעברת זמן, ולי נקודה מקרית ברחוב, בדרך למקומות אחרים. האיש...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו