קפסולה של זמן אחר בגן דובנוב

מישהו ניסה לסכם כאן, במשפט תמונתי אחד, היסטוריה שלמה, החל באבנים הקדמוניות וכלה במבנה מלאכותי, המיועד להתכנסות אנושית

אברהם בלבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אברהם בלבן

כדי לשכלל את אמנות השיטוט, אני קורא אצל ולטר בנימין, היו פאריסאים שניסו, אי־אז באמצע המאה התשע עשרה, לסגל לעצמם את קצב הצב והניחו לצבים אמיתיים להוליך אותם בפסאז'ים של פאריס. אני רחוק מאוד מן האמנות הזאת. כל מה שלמדתי בשנים האחרונות הוא, מדי פעם, להיעצר.

אני עומד מול קבוצה גדולה של סלעי צור בגן דובנוב. החזרתי ספרים בספריית בית אריאלה ובדרכי חזרה סטיתי מעט מן השביל לעבר האבנים האלה. חלפתי על פניהן עשרות פעמים, והיום נעצרתי. אבנים גדולות, עם המראה הזגוגי האופייני לאבני צור, חלקן חומות־חלודות, חלקן מעט בהירות יותר. האבן הגדולה שבהן גובהה כשלושה מטר, הנמוכות יותר בגובה מטר או שניים. מולן מדרגות יורדות לבור מים רבוע. ברור שמישהו השקיע מחשבה רבה בקומפוזיציה: לכמה אבנים ראש משולש, חד, לאחרות גימור מעוגל, רך. שתי האבנים הגדולות ביותר כמו יושבות על שפת הבור, אחרות מתקרבות אל המים או טובלות בהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ