שלב אבולוציוני חדש: כשהאדם האייפוני עולה לאוטובוס

ממקום מושבי אפשר לראות כי האצבעות האנושיות נותרו כשהיו, ויש גם סימנים לאוזניים. העיניים, שאתן נהוג היה לתקשר עם העולם, חסרות

אברהם בלבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אברהם בלבן

שמונה בבוקר. אוטובוס דן מספר 239 מגיע לתחנה ברחוב דיזנגוף. "מגיע לרחוב יגאל אלון?", אני שואל את הנהג והוא מאשר. אני אוהב לשבת כשפני לכיוון הנסיעה, אבל בשעת בוקר זאת האוטובוס כמעט מלא ואני מוצא לי מקום ליד המעבר כשגבי לנהג. מולי, ליד החלון, אישה כבת שלושים עם פנים מלאות מעט ועצמות לחיים גבוהות מתבוננת בפניה בראי קטן. היא מוציאה מתיקה השחור חבילת מגבונים לחים ומנגבת בקפדנות את מצחה, את לחייה ואת צווארה. עכשיו היא שולפת מתיקה תיק פלסטיק שקוף ומוציאה ממנו שפופרת לבנה. היא שמה מעט מן המשחה הזאת על אצבעה, מנקדת את פניה במשחה ואחר כך מורחת אותה בתנועה מעגלית על העור כולו. יש בתנועותיה ביטחון ושלווה של אדם המצוי בביתו. השפופרת הזאת מוכנסת לתיק ואחרת נלקחת, נפתחת, נסגרת, מוחלפת באחרת, וחוזר חלילה. מה לי מראות העיר המתעוררת אל יום חדש כשקורס בסיסי באיפור מתרחש לנגד עיני.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ