שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מפגש עם הזיקנה בחמסין של תל אביב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אני עומד לעזוב את מרפאת תל נורדאו אשר ברחוב דב הוז (רופא העור אוהב לראות אותי פעם בשנה). בחוץ שרב, ואני שמח שלמרות השעה המוקדמת לקחתי אתי כובע קש רחב תיתורה. איש קשיש, נמוך קומה, מתקרב אלי בצעד איטי ומצביע על הכביש הנמצא בשלבי תיקון. האם אוכל לעזור לו לחצות את הרחוב? אני מהנהן והוא אוחז בזרועי. לפני שנים אולי היה בעל גוף, אבל כעת הכל תלוי עליו: לחייו, פימתו, החולצה הכחולה. מכנסיו האפורים נשארים במקומם על גופו הצנום רק הודות לחגורה הדוקה. שרירי זרועו כמו התרוקנו, אבל כף ידו אוחזת בזרועי בעוצמה שאי־אפשר לנחש שעדיין קיימת בו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ