רשימות תל אביביות | להצטער שכל זה כבר איננו?

חניכי תנועות הנוער נזכרים בנוסטלגיה בימים שה"קן" או ה"צריף" היו מרכז חייהם

אברהם בלבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אברהם בלבן

והפעם לא על שיטוט בעיר אלא בעיקר על שיטוט במייל שלי, שגדל והתרחב אחרי הטור שבו תיארתי כמה מסניפי תנועות הנוער בשנות השישים.

חלון חדר השינה של דירתי התל אביבית צופה אל מסדה 22, המקום שבו שכן במשך שנים רבות קן השומר הצעיר. כמה וכמה תל אביבים ותיקים שאתם נפגשתי מאז התחלתי לכתוב את הטור הזה סיפרו לי כי הקן מילא מקום מרכזי בנעוריהם והיה למעשה מעין תחליף לבית. בספרה של עפרה טנא, "הבתים הלבנים יימלאו — חיי יומיום בדירות תל אביב בתקופת המנדט" (הקיבוץ המאוחד, 2013), מצאתי תיאורים דומים. רוב האנשים שטנא ריאיינה חזרו והדגישו את חשיבות תנועת הנוער בילדותם. כך למשל סיפרה לה אחת המרואיינות: "הייתי הולכת המון לקן, לתנועה. זה היה מרכז החיים שלנו, היינו הולכים המון לקן, בלי שיש פעולה, באים לפגוש... אצלנו הקן היה מרכז החיים... בשבילי הוא היה בית ראשון".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ