רשימות תל אביביות | הפרה שלי שברה רגל בשבילי

ה"צברים" היו היהודים הילידים, אבל שיחי הצבר ציינו את מקומות היישוב של הערבים. איני יכול שלא לחשוב על הדרך העקלקלה שבה נפגשו שני המסלולים האלה כאן, ברחוב יפת

אברהם בלבן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אברהם בלבן

לפחות פעם או פעמיים בחודש רחלי ואני נוסעים בשבת בבוקר ליפו והולכים ברגל ברחוב יפת, שריבוי שמותיו (דרך עזה, דרך עג'מי, רחוב יפת) מלמד היטב על ההיסטוריה רבת ההרס והבנייה שלו. אחרי שיטוט ביפת אנחנו יורדים עם לואי פסטר לנמל, לסיים בוקר יפואי עם שתייה ומאפה.

בפינת יפת ומרגוזה ראינו לפני כמה חודשים עבודת קרמיקה מלאת דמיון והומור: מעל עציץ של שיח צבר המונח על המדרכה מודבקות כמה כפות צבר המגביהות את השיח וכמו הופכות אותו לחלק מן הבית. בשבועות האחרונים גילינו כי לעציץ הצבר הצטרף עציץ תאום, שגם הוא מסתעף לתוך הקיר בעזרת כפות קרמיקה ירוקות־אדמדמות. שיח הצבר צבר במשך המאה העשרים משמעויות תרבותיות כבדות משקל, יהודיות ופלסטיניות כאחת. אני נזכר, למשל, בציורו של עאסם אבו־שקרה, "צבר", שהוצג לפני שנה בתערוכה "מפה" במוזיאון ארץ ישראל: שיח הצבר שבציור מעוצב במרומז כאילו היה משפחה הנעקרת ממקומה. תהיתי לא פעם בטיולי השבת האלה מי עומד מאחורי צברי הקרמיקה שעל הקיר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ