בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ע. מתכוננת להפצצה

4תגובות

ע.צופיה היא תולעת ספרים בלתי נלאית, העובדת בשב"ס. לא, לא שירות בתי הסוהר כי אם שירות בילוש ספרותי, סוכנות בלשים השייכת לה ומתמחה בפיענוח תעלומות-חיים באמצעות עלילותיהם של ספרים. מדי פעם מתייצבים במשרדה לקוחות שפנו לכל בלש, חוקר או פסיכולוג בעיר, אך העניין שמציק להם נשאר בלתי פתור. ע. מקשיבה להם, סורקת את מאגר הספרים הענק שבראשה ובמשרדה - וכמעט תמיד מספקת את התשובה.

 

"להפציץ או לא להפציץ, זאת השאלה..." קרא הפרשן פ. גדול. בידו נשא אשכולית שדימתה את הגולגולת שאוחז בידו המלט במחזהו של שייקספיר, ועל קודקודו היה מונח כובע צמר שתלש מעל ראשה של אחת האורחות במסיבה. "להפציץ!" קראו חלק מן הנוכחים, "להפציץ!"

"חס וחלילה!" הזדעקו אחרים, "המדינה תיהרס". הצעקות גלשו מן המרפסת של ע. והתנפצו אל דממת הרחוב. ע. ניסתה להסות את המתווכחים בתנועת יד, אך ללא הועיל. "מה את אומרת?" שאל המשורר צ. נעזב את ע. "אני לא מבינה בדברים כאלה", ע. הפטירה. "את מבינה בכל דבר, אחרי כל הספרים שקראת", צעק פ. גדול, שטוף אלכוהול, "בטוח שקיים ספר על מדינה שמתלבטת אם להתאבד על ידי התקפת אויביה או להמתין שהם יתחזקו ויחסלו אותה".

"יש ספר", אמרה ע., מהורהרת, "אם תפסיקו לצעוק אספר לכם עליו". לאט לאט גווע הוויכוח. "זהו ספר על אדם שחי במעין שכונה סגורה, שהכול חסר בה: מזון, תרופות, ביטחון, חירות ובעיקר - מידע. אף אחד אינו יודע מה באמת מתרחש מאחורי חומותיה של השכונה, משום שלא מגיעים אליה עיתונים ולא נקלטים שידורי חדשות. יום אחד מגיעה במקרה אל אוזנו של אותו אדם ידיעה מן הנעשה בחוץ. הוא מספר אותה לידידיו ולשכניו ואלה משוכנעים שיש ברשותו מכשיר רדיו מוסתר. כשהוא מכחיש - הם אינם מאמינים לו ואפילו לוחצים עליו שימסור להם עוד ידיעות מן הנעשה בחוץ. גיבורנו מהסס. אחרי הכול, הוא אינו יודע יותר משכניו וחבריו. אבל בלחץ הסביבה - הוא מתחיל לבדות ידיעות. המידע שהוא מספק לסובבים אותו אופטימי ומבטיח: קרוב היום שחומותיה של השכונה יפלו, המזון יהיה בשפע, ואיש לא יחשוש עוד לחייו. הבדיות הללו מעודדות את תושבי השכונה, גורמות להם לרקום תוכניות לעתיד, להתאהב ולשמוח, ואפילו מפחיתות את מספר המתאבדים".

"איזה סיפור יפה", אמר המשורר צ. נעזב. פ. גדול שצף: "למה את מתכוונת כשאת מזכירה את הספר הזה? את רוצה שירמו את העם ויאמרו שאיראן לא מסוכנת?"

"אני מתכוונת לכך שהדבר ממילא לא בידינו, האזרחים. ההחלטה תיפול אי שם במסדרונות השלטון ונשאר רק לקוות שתהיה נכונה. בינתיים, במקום לדון במה שאיננו יכולים להשפיע עליו - כדאי לשמור על חדוות החיים, לא לדאוג, ולא לזרוע בהלה".

"אני מאמינה", אמרה הדיאטנית ג. רזית, "שכשחושבים מחשבות טובות - קורים גם דברים טובים". ע. גיחכה. ג. רזית היתה ידועה באמונותיה הרוחניות המגוונות. "כן, כן", התעקשה רזית, "אני בטוחה שבסוף הספר - הכול באמת קרה לטובה כמו שהאיש ההוא הבטיח". "להיפך", אמרה ע. בקורטוב של שמחה לאיד, "קרה אסון גדול וכל תושבי השכונה הבינו שהאיש הונה אותם".

"יש באמת ספר כזה או שהמצאת אותו?" שאל פ. גדול. ע. נתנה בו מבט של בוז, סובבה אליו את גבה ושאלה: "מי שותה מה?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו