בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איפה פה האמת

3תגובות

ע. צופיה היא תולעת ספרים בלתי נלאית, העובדת בשב”ס. לא, לא שירות בתי הסוהר כי אם שירות בילוש ספרותי, סוכנות בלשים השייכת לה ומתמחה בפענוח תעלומות־חיים באמצעות עלילותיהם של ספרים. מדי פעם מתייצבים במשרדה לקוחות שפנו לכל בלש, חוקר או פסיכולוג בעיר, אך העניין שמציק להם נשאר בלתי פתור. ע. מקשיבה להם, סורקת את מאגר הספרים הענק שבראשה ובמשרדה - וכמעט תמיד מספקת את התשובה.
 

“זה המטבח”, הוליכה ע. את הזוג, גבר ואשה, בחדרי דירתה, “וזו המרפסת. יש כאן חיבור למכונת כביסה וגם למייבש”. היא סגרה את הדלת וחזרה אל הכניסה. “כאן, כמו שאתם רואים, הסלון, ולידו חדר העבודה שלי. כל הספרים לא יהיו כאן ביום שתעברו”.
“ואיפה תאכסני את הספרים?” שאל הגבר.

“אצל אחותי, במושב. כשאחזור, אולי אמכור אותם”, היא נגעה במצחה, “ממילא כולם מאוחסנים פה”.

“והטור שלך בעיתון?” שאלה האישה.

“אחרי 163 הופעות דו־שבועיות, כמעט שבע שנים, הגיע גם זמנו לפנות מקום למשהו אחר, אולי יותר טוב”.

הגבר גיחך. “תמיד היית כזו צנועה או שזו כבר האווירה של הודו?”

“אף פעם אי אפשר היה להאשים אותי בצניעות, גם לא בחיבה לפשטות מן הסוג ההודי”.

“אז מה קרה?” שאלה האשה בסקרנות.

“הרגשתי שמיציתי. שאני מאבדת התלהבות ועדיף שאעזוב כל עוד רק אני מרגישה כך ולא הקוראים. כרגיל אצלי, גרם לזה ספר”.

“איזה?” חקר הבעל.

“רגע, רגע”, עצרה אותה האשה, “אל תגידי. ספרי כמו בעיתון ונראה אם קראתי”.

“היא קוראת המון”, העיד הבעל, “אין מבצע שהיא לא קונה”.

“ובכן”, פתחה ע., “זהו סיפור על נער הודי, בנם של בעלי גן חיות, שנקרא על שמה של בריכת שחייה. כחלק מתהליך ההתבגרות שלו, הוא מגלה עניין בכל הדתות שבסביבתו ולבסוף מכריז על עצמו כהינדי, נוצרי ומוסלמי בו־זמנית. בנוסף, הוא מתעניין גם במדעי הטבע, ולומד להכיר בעלי חיים”.

“את מכירה את הסיפור?” שאל הגבר בתובענות את אשתו.

“בינתיים, לא. ספרי עוד”, ביקשה האשה.

ע. המשיכה: “באחד הימים, הוא עוזב את הודו באונייה, ואתו הוריו וכל גן החיות. האונייה טובעת, והנער מוצא עצמו בסירת הצלה עם צבוע, טיגריס, אורנגאוטן וזברה שבורת רגל. הסירה מיטלטלת בים שבעה חודשים, שבמהלכם טורף הצבוע את הזברה והאורנגאוטן, ואז הוא עצמו נטרף בידי הטיגריס. היכולת שהנער פיתח לתקשר עם חיות מאפשרת לו להינצל משיניו של הטיגריס ולהגיע לחוף”.

“נדמה לי שראיתי סרט כזה”, אמר הגבר, “עם קווין קוסטנר”.

“אני לא בטוחה שאנחנו מדברים על אותה היצירה”, העירה ע. ושבה לספר: “כשהגיבור מספר בחוף את מה שאירע, איש אינו מאמין לו. לדעת החוקרים, לא ייתכן שאדם ישהה עם טיגריס רעב במשך שבעה חודשים בסירה קטנה ויישאר בחיים. בלית ברירה, ממציא גיבורנו גירסה שנייה, שתתקבל על דעת החוקרים. הפעם חבריו לסירה הם אמו, טבח הספינה ומלח שרגלו נשברה והוא מת מזיהום. הטבח זולל את כל המזון בסירה וגם את גופתו של המלח. האם גוערת בו על כך ובוויכוח שמתגלע הורג הטבח את האם ונהרג בידי הגיבור, שנשאר לבדו ומגיע לחוף. לסיפור הזה החוקרים מוכנים להאמין. הוא אפשרי ואמיתי יותר בעיניהם”.

“ואיך כל זה קשור לנסיעה להודו?” שאל הגבר ביבושת.

ע. היתה בספק אם יבין את התשובה, ובכל זאת אמרה: “היחסיות של האמת והשקר, ראיית האמונה כדבר מה שנמצא מעל לפולחן דתי זה או אחר”.

“סליחה”, לחשה האשה, “תוכלי לומר לי את שם הספר?”

“לפני זה”, העיר הגבר, “תוכלי להתגמש בשכר הדירה?”

מהו הספר ומי מחברו?

כמו גיבורת הטור, גם כותב שורות אלה מרגיש שהגיעה העת לעזוב. תודה לעורכים ובמיוחד לדרור משעני, שבהשפעתו נולדה ע., ותודה מקרב לב לקוראים ולפותרים שאלמלא דמיונם ואהבתם לספרים, לא היה ל–ע. קיום.

פתרונות לחידה אפשר לשלוח למייל:
sfarim@haaretz.co.il
בין הפותרים נכונה יוגרלו שלושה ספרים. לזוכים תימסר הודעה

פתרון החידה "בחזרה לבסיס":
הספר שמסרה ע. לאחיינה הסובל בטירונות הוא “לא שם זין” מאת דן בן אמוץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו