פרשת השבוע

הרהורים על הטומאה

התלמוד לוקח את הסיפור המקראי של אלישע הנביא המחייה את בן השונמית כתרגיל אינטלקטואלי המתמקד בשאלה הקריטית של עקרון ההמשכיות

יעקב צ. מאיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יעקב צ. מאיר

“הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים” (במדבר, יט, יא), מלמדת התורה בפרשת השבוע שלנו. שני גיבורים לסצינה, אחד מת ואחד חי. הגופה מסמנת לחי את גבולותיו ומשקפת לו את גורלו שלו שיבוא ביום מן הימים. אך ההלכה המקראית איננה עוצרת בשיקוף אלא הולכת צעד אחד נוסף: הגוף המת מייצר איכות טרנזיטיבית של מוות, “טומאה”, ומעביר אותה אל החי באמצעות מגע או באמצעות שהייה משותפת תחת קורת גג אחת. הטומאה נדבקת באדם החי והאדם צריך להיטהר ממנה באמצעות טקס מיוחד. “הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר” (יט, יב).

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ