פרשת השבוע

הטקסט כמשכין שלום בין בני זוג

הטקס, שבו שתיית מים חושפת אם אשה נאפה או לא, הוא אחד המקומות המובהקים שבהם מדברת התורה באופן רלפקטיבי על הטקסטואליות שלה

יעקב צ.מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעקב צ.מאיר

פרשת “נשא”

חז"ל דרשו ב"ספרי", מדרש התנאי לספר במדבר, "גדול שלום, ששם שנכתב בקדושה נמחה על המים מפני שלום, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו" (ספרי במדבר, מב). כוונתם של חז"ל היא לטקס הסוטה המתואר בפרשת השבוע שלנו.

מטרת הטקס היא לברר אם אשה שבעלה חושד בה שנאפה והיא מכחישה את הדבר אכן שכבה עם אחר אם לאו. האיש בא עם אשתו אל בית המקדש, מקריב קורבן, הכוהן משביע את האשה שהיא לא שכבה עם איש מלבד בעלה ומזהיר אותה במלים הבאות: "והשביע אותה הכוהן ואמר אל האשה: אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הינקי ממי המרים המאררים האלה. ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת וייתן איש בך את שכובתו מבלעדי אישך. והשביע הכוהן את האשה בשבועות האלה ואמר הכוהן לאשה: ייתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך בתת ה' את ירכך נפלת ואת בטנך צבה. ובאו המים המאררים האלה במעייך לצבות בטן ולנפול ירך ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה, יט־כב). ברגע השיא של הטקס שותה האשה את "מי מרים המאררים". אם אכן נאפה האשה "וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה" (ה, כז) ואם לא נאפה, "וניקתה ונזרעה זרע" (כח).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ