פרשת השבוע

בדיקת עקרות דרך הטקסט המקראי

דרך עיניו של רבי יצחק לא מתגלה אל רחמן שיישוב העולם הוא עיקר מטרתו, אלא אל בעל תאווה המונע מן האבות פרי בטן כדי לזכות בתפילותיהם

יעקב צ.מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יעקב צ.מאיר

פרשת תולדות

המשנה במסכת יבמות קובעת, "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל. גרשה - מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים" (משנה יבמות ו' ו'). מכיוון שלא ידוע מי מבני הזוג הוא העקר, ניתנת להם האפשרות לנסות לקיים את המצווה הראשונה שבתורה עם בני זוג אחרים. המשנה קובעת גבול של עשר שנות ניסיון לפני שיפנו לגירושין או לפוליגמיה. אך מניין נובע גבול שרירותי זה? הגמרא דנה בשאלה זו ומביאה מקור ממנו נלמד "זכר לדבר" מספר בראשית. עשר שנים אחרי שהגיעו אברם ושרי לארץ כנען נתנה שרי - אז עדיין היתה עקרה - את הגר שפחתה המצרית לאברם באמרה לו: "בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה" (בראשית ט"ז ב'). אך רבא, האמורא הבבלי החריף, מזהה את הפוטנציאל הטמון בחיפוש "זכר לדבר" בסיפורי העקרות של האבות ומפנה את תשומת הלב מסיפורם של אברהם ושרה אל פרשת השבוע שלנו, פרשת תולדות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ