שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קללת העשוקים

פרשיית המקלל מטפלת בגורלם של אלה העומדים בשוליה של החברה מנקודת המבט המשפטית. חז"ל הרחיבו את הדיון גם מעבר לגבולות החוק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ייחוסו של המקלל פותח את הפרשייה הנקראת על שמו: "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל" (ויקרא כ"ד י'). בן הישראלית והמצרי נוקב בשם ה', מעשה סתום שדינו איננו מחוור, לכן מניחים אותו במשמר ומשה פונה אל הקב"ה. הקב"ה מודיע למשה שדינו של המקלל הוא מוות בסקילה, ואחר כך מפרט באזני משה שורה של דינים החלים על כל אדם באשר הוא אדם, "כגר כאזרח" (שם ט"ו-כ"ב). המקלל בשם ה', ההורג בהמה, המטיל מום בחברו וההורגו, כולם חייבים בנזק ללא קשר למוצאם ומידת שייכותם הגנטית לבני ישראל. ממילא מסתבר שהשאלה בגינה הניחו את המקלל במשמר ולא ענשוהו מיד היא ההתלבטות האם החוק העברי חל על מי שאיננו חלק אינטגרלי מן העם. התשובה הברורה היא — כן. החוק חל על כל אדם, "כגר כאזרח".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ