פרשת "תצווה" | התהפכות תפקידי הכוהן והנביא

עד לפרשתנו אהרן משמש בתפקיד הנביא, כלומר מעביר הלאה את הדברים ששם אלוהים בפי משה. לפעמים נלקח ממנו גם תפקיד המתווך, כאשר משה פונה ישירות לעם. אבל מרגע שנבנה המשכן משה מקבל את תפקיד הנביא ותפקיד הכוהן עובר לאהרן

רוני מועלם־אופנהיים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רוני מועלם־אופנהיים

טקסטים קנוניים, ובתוכם המקרא, מתקיימים מחוץ לנייר שעליו הודפסו. הם מסופרים על פה והתרבות מלאה התייחסויות אליהם. סביר להניח שמי שניגש אליהם יודע לצטט מתוכם עוד לפני שהתחיל לקרוא בהם, והדבר מקשה על גישה חפה מרושם ראשוני ורעיונות מוקדמים. רעיון כזה נוגע לחלוקת התפקידים בין משה ואהרן בהנהגת בני ישראל.

לראשונה הוגדרו התפקידים במצרים: "ויאמר ה' אל משה. ראה נתתיך אלוהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך" (שמות ז' א'). דווקא אהרון מוגדר בפסוק זה כנביא. תפקידו של משה למסור לאהרן את דברי ה', ואהרן אמור להעביר אותם הלאה: "אתה תדבר את כל אשר אצווך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ושילַח את בני ישראל מארצו" (שם ב'). אלא שחלוקה זו לא התקיימה מעולם, ולפחות לא התקיימה לאורך זמן, שהרי משה העביר את דברי ה' לעם בלי תיווכו של אהרן. גם אחרי יציאת מצרים אהרן לא קיבל תפקיד חדש באופן רשמי, ואילו משה המשיך לתווך בין דברי ה' לעם.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ