פרשת "ויקהל" | אסור לחלל שבת לטובת בניית המשכן

הסמיכות הקיימת בפרשת השבוע בין הציווי לשמור שבת לבין הציווי לעשות את המשכן היתה המקור לזיהוי טיבן של שלושים ותשע הפעולות הנחשבות למלאכה האסורה בשבת, שהיו אותן מלאכות שנעשו כדי להקים את המשכן

רוני מועלם־אופנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוני מועלם־אופנהיים

אחרי שמשה הצטווה להקים משכן מתרומות בני ישראל הוא פנה אליהם וקרא להם לתרום חומרים לבנייה. "וייצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה... וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה' למלאכת אוהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש" (שמות ל"ה כ'-כ"א). הפסוקים מתארים כיצד האנשים התפזרו מהמקום שבו משה ציווה עליהם לתרום חומרים לבניית המשכן וכיצד חזרו ובידם האריגים והמתכות היקרות הדרושים לעבודה. תכשיטי הזהב נאספו אחד אחד, ותכשיטים רבים, קטנים, הותכו כדי לבנות את כלי המשכן העשויים זהב: "ויבואו האנשים על הנשים, כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז" (שם כ"ב). גם העצים נאספו טיפין טיפין: "כל אשר נמצא אתו עצי שיטים לכל מלאכת העבודה — הביאו" (שם כ"ד). הנשים התיישבו לטוות את החוטים שמהם יכינו את האריגים הדרושים לאוהל, "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" (שם כ"ה), ונשיאי העם, בעלי האמצעים, הצליחו לתרום אבנים יקרות ומיני בשמים, יקרים אף הם: "והנשיאים הביאו את אבני השוהם... ואת הבושם" (שם כ"ז-כ"ח).

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ