רוני מועלם־אופנהיים

חומש במדבר, שבקריאתו נתחיל השבת, קרוי גם חומש הפקודים, על שום מפקדי האוכלוסין של מחנה בני ישראל המופיעים בו ועל שום מפקדי הלוויים. נכון, בחומש מופיעות גם עלילות דרמטיות למדי — כמו למשל חטא המרגלים, ניסיונותיו של קורח למרוד במשה ומזימתו של בלק לקלל את בני ישראל — אבל הן נמצאות בצל קטעים אחרים, חזרתיים ובעלי אופי מספרי, כמו רשימות הקורבנות הראויים לכל חג, מנחות הנשיאים לרגל חנוכת המשכן ותיאור סדר החנייה של שבטי בני ישראל סביב המשכן. הרשימות משרות תחושה של סדר מופתי. הן מעצבות את דמותם של בני ישראל כחיילים, שכל אחד מהם יודע את מקומו, את הזמן הראוי לו ואת המעשה המצופה ממנו. לא לחינם הפסוקים חוזרים על הגדרת קבוצת המתפקדים: "כל זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כל יוצא צבא" (במדבר א' כ').

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ