פרשת "קורח" | ככה זה, כך בוחרים

פרשת "קורח" מלמדת את בני ישראל שהשותפות בתפקידים הבכירים היא עול שהוטל על משה וכמוהו גם על הכוהנים, בלי שנשאלו אם הם רוצים בו או לא, ושמתנות הכהונה רחוקות מלהיות תענוגות השמורים למכובדים

רוני מועלם־אופנהיים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני מועלם־אופנהיים

בסוף פרשת "קורח" נזכרים כמה נושאים. הראשון, הבדלת הכוהנים והלוויים לשרת במקדש: "ויאמר ה' אל אהרן: אתה ובניך ובית אביך איתך תישאו את עוון המקדש" (במדבר י"ח א'). הנושא השני הוא מתנות כהונה, והוא מתפרט לכמה סעיפים: התרומות המיועדות לכוהנים מתוך הקורבנות המובאים למקדש, מפירות עבודת האדמה ומוולדות הבהמות, והמעשרות המיועדות ללוויים מפירות השדה של כל אדם בישראל, ובנוסף מה שמכונה תרומת מעשר: תרומה שהלוויים הצטוו להרים לכוהנים מתוך המעשרות שקיבלו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ