פרשת "פינחס" | מנהיג אינו רשאי לפעול באימפולסיביות כקנאי

ה' כעס על חטאיהם של בני ישראל. בספר במדבר רגשות כאלה מובילים פעמים רבות לעונשים קולקטיביים. פינחס, שזיהה את כעסו של ה', טיפל בסיטואציה בעזרת רומח ובדיוק של מנתח. כשפילח את זמרי וכזבי הוא הוסיף בהירות לסיטואציה, וה' עבר מכעס על העם להשתאות על יכולתו של פינחס לזהות את דרך הפעולה הנכונה בזמן משבר

רוני מועלם־אופנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוני מועלם־אופנהיים

פרשת "פינחס" פותחת באמצע סיפור שהתחיל בפרשת "בלק", אבל עיון בפסוקים הרלוונטיים בפרשת "בלק" בניסיון להיזכר לא בהכרח מקל על ההבנה. הפסוקים מקבצים יחד את חטא הזנות של בני ישראל ובנות מואב ואת חטא העבודה הזרה של בני ישראל שזבחו זבחים לבעל פעור, את ציוויו של ה' למשה "קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש" (במדבר כ"ה ד'), ואת הציווי המתחרה של משה "הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור" (שם ה'). בין פתילי הסיפור השזורים זה בזה באופן שקשה להתיר, מסופר גם על פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן, שהרג את זמרי בן סלוא, איש מבני ישראל ששכב עם כָּזְבִּי בת צור. במבט ראשון מעשה פינחס נראה קשור לחטא הזנות של בני ישראל עם בנות מואב, אלא שכזבי היא אשה מדיינית ולא מואבית.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ