פרשת "מסעי" | התרחקות מהצד הפראי של החיים

יצר הנקמה הוא קמאי מכדי לחדול להתקיים אחרי הכניסה של עם ישראל לארץ, אך אפשר לרתום אותו לטובת החוק הפוסק שיש הריגות אסורות ולעומתן הריגות מותרות, וייתכן שאף רצויות

רוני מועלם־אופנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוני מועלם־אופנהיים

אחד מפסוקי התורה היפים ביותר בעיני הוא גם איום ביותר, מכיוון שהוא עוסק בהרג: "שופך דם האדם — באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט' ו'). חציו הראשון של הפסוק עשוי במה שמכונה תקבולת כיאסטית: סדר המלים בחלקו הראשון הפוך מסדרן בחלקו האחרון. מבנה זה מסייע למצלול של הפסוק להדהד בעוצמה חזקה יותר: דמ־דמ־דמ־דם, ולדמות את הדם הנשפך. הצליל הקשה ד' ואחריו העיצור הסגור מ' עומדים בניגוד לרחש של הנוזל הזורם, כמו דפיקות תופי מלחמה וכמו פעימות הלב שיידמו. התקבולת הכיאסטית גם מקרבת את סוף הפסוק לראשיתו ומרמזת על מעגל של נקמת דם שנפתח עם מעשה ההרג הראשון. הדרך היחידה להיחלץ מהמעגל היא להמשיך אל חציו השני של הפסוק. רק אם יזכור האדם שאחיו נבראו בצלם אלוהים לא יהרוג, והמעגל יחדל וייעצר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ