פרשת "וירא" | הפסוקים לועגים ללוט הפזיז

לוט היה נכון להשליך את בנותיו בלי היסוס לזרועותיהם של מי שיאנסו אותן, בלי לשאול לרצונן ולפני שהתנסחה סכנה לחייו, לחייהן או לחיי אורחיו. אם ניצלו בנותיו לא היה זה בזכותו, אלא בזכות ההתעקשות של אנשי סדום לדעת דווקא את האורחים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

בנאום הפותח את דבריו צייר הנביא ישעיהו שתי תמונות של סדום. בתיאור הבידוד של ירושלים ויהודה בין אויביהן הוא בכה "לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט — כסדום היינו, לעמורה דמינו" (ישעיהו א' ט'). אחר כך פנה לצלוף במנהיגים, בשופטים המושחתים ובעם, שפניו כפני המנהיגים: "שמעו דבר ה', קציני סדום. האזינו תורת אלוהינו, עם עמורה" (שם י'). הבנת דבריו של ישעיהו מתבססת על כך שהערים סדום ועמורה נהפכו לאגדה. אזכור שמן מעלה על הדעת את החטאים המיוחסים להן, במיוחד עיוות דין ואלימות מינית, וגם את חורבנן המוחלט.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ