פרשת "תולדות" | רמייה וייעוד, תאווה וקדושה, אנוכיות ואלטרואיזם

אם נחשוב על יעקב כטריקסטר, או תעלולן, במקום לחשוב עליו כסמל לטוב נוכל לתפוש את הצדדים החיוביים שבאישיותו, היותו תם ויושב אוהלים, ולצדם את הפנייה שלו לרמאות כדי להשיג את הבכורה. אבל גם הגדרתו כטריקסטר, כסמל לטוב השוכן לצד רע, עדיין אינה מסייעת לנו להצדיק את מעשי הרמאות שלו

רוני מועלם־אופנהיים
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוני מועלם־אופנהיים

בהתייחסה לאופן שבו דמותו של עֵשָׂו נחקקה באתוס היהודי כתבה נחמה ליבוביץ: "באגדה אין עשו אישיות היסטורית מסוימת... אלא סמל... לסמל אין תכונות טובות וגם רעות, סמל הוא חד־משמעי" (עיונים לספר בראשית, עמ' 199). עשו מסמל את הקמים על עם ישראל להורגו, וככזה מיוחסים לו רשעות וצימאון לדם. ליבוביץ מבדילה בין הדימוי של עשו לבין עשו של הפסוקים: "בתורה עשו איש הוא, בנם של יצחק ורבקה... עשו האיש, ככל בני האדם, אינו מעור אחד. טוב ורע יש בו" (שם).

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ